יורדות לגליץ'

להטיח בשחקני כדורגל סטיגמות מעליבות זה קל יותר מלכבוש מול שער ריק. יפי הבלורית והדריבל נערצים על ידי קהל ענק שמוכן להניף אותם על כתפיו אחרי כל מסירה מוצלחת, אבל ישמח ללעוג להם בכל הזדמנות אפשרית. השחקנים הישראלים נתפסים לא פעם כטיפשים, עילגים, גנדרנים, חמדנים, שטחיים ורודפי כבוד. אחרי הכל מדובר, על פי הסטיגמה, באנשים שבגיל 21 הרוויחו כמו מנכ"ל, מעולם לא קראו משהו בכריכה קשה, שמעבירים את הזמן בין האימונים ברכישת בגדים יקרים ומכוערים ושמסוגלים לספק פנינים כמו "אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד" (אלון מזרחי).

ועם מי מתרועעים אותם אנשים? כנראה שעם בחורות יפות וריקניות, בבואה חטובה של עצמם מהעולם המשיק לכדורגל מבחינת הדרישות המנטליות, הגופניות והזמן החופשי לפקוד אירועים יחצניים: הדוגמנות. רוב האנשים מדמיינים אשת כדורגלן כדוגמנית בדימוס, תכשיט אסתטי שמוציא את העיניים לאוהדים בטריבונה, אשה קטנה שנשארת בביתם רחב הידיים בזמן שהבעל מזיע באימון בוקר, מטפחת את היורש והציפורניים, מלהגת בין קפה לסיבוב שופינג בכיכר המדינה ורועדת לקראת יציאת הבעל למחנה האימונים באירופה עתירת בתי הקזינו והבחורות ארוכות הרגליים.

יורדות לגליץ' (צילום: אוהד רומנו)

עכשיו מגיע "התחתנתי עם כדורגלן", הדוקו החדש של הילה נחשון בזכיינית ערוץ 2 רשת (ראו ביקורת במדור הטלוויזיה בעמוד 110), ונותן הזדמנות כמעט ראשונה לניפוץ או לפחות לעידון הסטיגמה הזו. נחשון, גרושתו של השחקן אסי דומב, יצאה לבדוק את כישלונה כרעיית כדורגלן דרך מבט חוקר באווירת בלונד קלילה לחייהם של כמה נשות כדורגלנים. שלוש מגיבורות הסדרה הן דנה פרקש, 26, דוגמנית לשעבר ומנהלת חנות מותגים כיום.

אשתו הטרייה של דדי בן דיין, מגינה השמאלי של מכבי נתניה ונבחרת ישראל; הדר מסיקה, 26, סטודנטים למשפטים, אשתו ואם בתו של ארז מסיקה, קשר הקבוצה הקפריסאית א.א.ק לרנקה. את כריסטין ("עוף זה ציפור, פרה זה חיה") פרידמן, 20, דוגמנית, זמרת ומעצבת אופנה כפי שהיא מעידה על עצמה ואם בתו של הקשר הקונגולזי אלן מסודי שכרגע לא משחק באף קבוצה, אתם מכירים מ"הדוגמניות".

צפייה בפרקים הראשונים בסדרה מעלה ספק רב באשר ליכולתן של הבנות לשנות את הסטיגמה, אם כי הן מתעקשות אחרת. "אני חושבת שאנחנו די מנפצות את הסטיגמה הזאת", טוענת פרקש. "פעם גברי לוי (יו"ר ההתאחדות לכדורגל בעבר - ע.ח) אמר שהכדורגלנים הולכים עם דוגמניות כי הם טיפשים וטיפשות. אני לא חושבת שזה נכון".

איך הגבתן כשקיבלתן את ההצעה להשתתף בסדרה?

פרקש: "אמרתי לא. זה נראה לי יותר מדי חדירה לפרטיות ואני מנסה לשים חומה סביבי וסביב בעלי. נכנסו אלינו הביתה, רצו לצלם בחתונה שלי. רק אחרי מסע שכנועים הסכמתי".

מסיקה: "חשבתי שזה נחמד להראות שנשים של כדורגלנים הן חזקות. נכון שיש את הסטיגמה של הטיפשה, אבל רציתי להראות שזה לא נכון ושיש מעבר. אני מפתחת קריירה, עוד חודש יש לי בחינת לשכה של עורכי דין, התחילו לצלם בדיוק כש... רגע... וואי, הייתי ממש שמנה כשהתחילו לצלם..."

זה מה שמדאיג אותך? שהיית שמנה?

מסיקה: "עליתי 20 קילו בהריון. לקח לי זמן להוריד הכל".

פרידמן: "גם לי היתה עוד בטן".

אז למה הסכמתן?

פרידמן: "חשבתי שזה מגניב ויכול להיות די נחמד להראות את הצד השני של נשות הכדורגלנים, גם לאנשים שהם אנטי. זה לא ריאליטי, זה דוקו".

מה הגברים שלכן אמרו על זה?

פרקש: "דדי מאוד תמך בי".

מסיקה: "אני לא כל כך אוהבת את העולם הזה אבל המשפחה וארז דחפו מאוד. הוא רצה להראות שאשת כדורגלן זה לא מה שאומרים ומבחינתו ההשתתפותי היא אות הערכה".

פרידמן: "אצלי בדיוק להפך. אלן לא רצה שאשתתף. הוא לא אוהב שנכנסים לפרטיות שלו".

פרקש: "תראה, כמו שדדי אומר, בסופו של דבר הוא זה שאומר את המילה האחרונה בבית - 'כן מאמי'".

נחשון מנסה להראות באמצעות ששת פרקי הסדרה את הצד האחר של עולם הכדורגל הישראלי. עולם של שותפות ואהבה, עולם שבו הנשים הן לא קישוט של הכדורגלן, אלא קרייריסטיות, אינטליגנטיות והכי חשוב, לא הפרחות שכולם חושבים. סדרה כזו למשל, באנגליה היא מתכון לזוהמה מהזן המשובח ביותר. למה? כי לאף אחד לא באמת אכפת מהשני, כי שערוריות סקס שבהן מעורבים כדורגלנים ונשותיהם יש כמו גרביים והכי חשוב, כי אנשים לא מתביישים לדבר על זה.

הסדרה הבריטית שנעשתה בהשראת העולם הזה, "נשות הכדורגלנים", היא מופת של טראש צבעוני וגילטי פלז'ר מעולה. ובישראל, כמו בישראל. לא תשמעו מאף אשת כדורגלן למשל על טיב יחסי המין שלה ושל בעלה (בבריטניה וידוייה של זונת צמרת על ביצועי שחקן מליגת העל הוא עניין כמעט שבועי).

אף אשת כדורגלן לא תגיד בעיתון שהיא בקושי ישנה בלילות כשבעלה נמצא במחנה אימונים ברומניה, מהחשש שמא הוא חלילה מהמר בכסף של הילדים שלהם במקרה הטוב, ובוגד בה במקרה הרע. בכלל, הכי רחוק שהטראש והרכילות הצהובה מגיעים אליהם הם כתבי החידה במדורי הרכילות, לדוגמה: "בועט צעיר וחמוד עם חברה קבועה, כנראה מאס בשגרה והתחיל לבדוק את הסביבה... אז בינתיים הוא עסוק בפלרטוטים נון־סטופ".

מה אתן אומרות על זה?

פרקש: "אני לא קוראת את זה. הבנתי שכמה שפחות רואים, ככה פחות כואב. הרבה פעמים כותבים דברים לא נכונים. בשבוע שעבר, כתבו שדדי יצא לבלות לבד, למרות שיצאנו ביחד. על בשרי אני רואה שזה לא נכון".

מסיקה: "האנשים שבסדרה הם באמת לא האנשים שעליהם מדברים. בכלל, כמות השמועות שאני שומעת, ממש רב סרן שמועתי. מעלילים עלילות וזה מופרך. אני יודעת שיש המון שמועות על כדורגלנים וסלבריטאיות במדינה. זה בסדר".

פרידמן: "מה את רומזת?".

מסיקה: "אל תדאגי, לא התכוונתי אלייך".

פרידמן: "אני לא מאמינה בשטויות שרושמים. ברור לי שזה יכול להיות נכון ויכול להיות

 שלא, אבל רשמו עליי פעם שהחלפתי נוזלים עם מישהו או שאני בודקת שקדים למישהו, ואני בכלל הייתי באותו לילה עם אלן בבית".

פרקש: "בכנות מלאה אני אומרת לך, זה לא מפחיד אותי כי אני יודעת מי זה דדי והוא לא טיפוס כזה. בהתחלה חששתי יותר כי היה לדדי סטיגמה של בליין, אבל כשאתה מכיר את הבנאדם, אתה יודע ומרגיש שזה אמיתי".

זה לא נאיבי לחשוב ככה? בטח במדינה בה שחקני הנבחרת, חלקם נשואים, בילו עם נערות ליווי בלילה שלפני משחק גורלי?

מסיקה: "לא. ממש לא. אני סומכת על ארז בעיניים עצומות, ואני יודעת שבחיים הוא לא יעשה משהו כזה. חוץ מזה עליי עוד לא רשמו כלום ובלאו הכי הכדורגלנים רכלנים, מדברים ביניהם, ככה שתמיד יודעים מי בוגד".

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס