שתף קטע נבחר

כך עושות כולן. על אוננות נשים

סקס הוא כבר נושא מקובל בשיחות, אבל כמה מאיתנו מעיזות לדבר על אוננות? גילי פליסקין ראיינה לצורך עבודת MA עשרות נשים מכל הגילים בנושא, והשיחות פורסמו גם כספר. דפנה לוי, חברה של המחברת, ערכה את הספר וגם ריאיינה את החברה שלה ל"לאשה‭."‬ שיחת נשים מסוג אחר לגמרי

לפני כשש שנים, ניגשה אליי גילי פליסקין - אז בת כיתה בקורס שלמדתי - והציעה לי להתראיין לעבודת מחקר שהיא כותבת, על חוויות האוננות של נשים. סירבתי מיד. באותה תקופה דווקא החזקתי מעצמי אישה פתוחה ומשוחררת, אבל לדבר על אוננות? ועוד עם חברה שאצטרך לפגוש אחר כך ולדעת שהיא יודעת?

 

פליסקין, למרבה השמחה, לא הרפתה מהנושא, ומצאה עשרות נשים אחרות שהיו מוכנות לדבר איתה על זה. התוצאה - ספר מרתק, משעשע לפעמים ובעיקר מרגש מאוד - "דברים שרציתי לגעת" (הוצאת "ידיעות ספרים"). המחקר שלה התבסס על ראיונות עומק עם נשים, ושימש כעבודה לתואר שני בלימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. אחרי השלמתו היא גייסה אותי לערוך את הספר. בזכות העיסוק האינסופי בחומרים המופלאים שסיפקו לה אותן נשים שכן העזו לספר

הכל, היא ואני (ועוד כמה עשרות מחברותיה הקרובות ביותר) משוחחות היום על הנושא בחופשיות כזו, שלעתים גוררת מבטים נדהמים מיושבי בתי קפה, או עוברי אורח ברחוב.

 

הנשים שעמן שוחחה פליסקין - בנות 22 עד ‭,92‬ חילוניות, דתיות, יהודיות, ערביות, סטרייטיות, לסביות, נשואות, רווקות - דיברו איתה על אוננות, אבל לא רק. הנושא הכל-כך מושתק שימש, כצפוי בשיחות נשים, פתיח לשיחות רחבות בהרבה, שלתוכן הסתננו נושאים שכאילו רק חיכו שמישהי תבוא ותחשוף אותם. האם ידעתם, למשל, שנשים מאוננות גם במקומות ציבוריים, וגם במקום העבודה שלהן? האם מישהי סיפרה לכן אי פעם שהיא אוננה בצוותא עם חברה אחרת? האם יש לכן מושג איך אוננות משפיעה, ואיך היא מושפעת, מהסקס הזוגי בחיינו?

 

היום, בעקבות כתיבת הספר, פליסקין בדרך להיות גורו מקומית של אוננות. פליסקין, ‭,33‬ עשתה את התואר הראשון שלה במדעי ההתנהגות באוניברסיטת באר-שבע. בהכשרתה היא מאמנת אישית, ועוסקת לא מעט במה שהיא מכנה "שיחותרפיה‭."‬ היא מעידה על עצמה שהיא דברנית גדולה, אבל על אוננות היא התחילה לדבר רק בגיל ‭,26‬ "ומרגע שהתחלתי לא הפסקתי".

 

הנושא העסיק אותה מילדות: "אני בביזנס כבר עשרים שנה. התחלתי לאונן כשהייתי בכיתה ה‭.'‬ אהבתי את התחושה, אבל שנאתי את עצמי על זה. אפילו עוד לא ידעתי בדיוק מה אני עושה, אבל ידעתי שזה איום ונורא ושאני חייבת להפסיק. חשבתי שאני היחידה, הרגשתי סוטה ומגעילה‭."‬  ברור

שהיא לא העזה לדבר על זה עם אף אחד. השתיקה נמשכה עד לפני כשש שנים. כשחברה הזכירה את המילה כבדרך אגב בשיחת טלפון, פליסקין הייתה בהלם. "אמרתי לעצמי, גילי, אל תעשי מזה סיפור, תגיבי בקוליות, אל תתני לה להרגיש שהיא אמרה משהו מביך... המילה הפשוטה הזאת שהיא זרקה לאוויר שחררה אותי. כאילו הרימה מעליי מטען של שנים. זה כל מה שהייתי צריכה. ההרגשה הייתה כל-כך טובה, שהחלטתי שאני רוצה לדבר על זה ולדבר על זה ולדבר על זה".

 

בואו נדבר על זה

  

אמא שלי, למשל, הייתה אומרת שלא על כל דבר צריכים לדבר.

 

"והיא צודקת. אבל אני רוצה שזו תהיה אופציה. הייתי רוצה שמי שבוחרת שלא מתאים לה לדבר, תעשה את זה לא מפחד או בושה, אלא מתוך בחירה. שיהיה בסדר לדבר על אוננות, כי דיבור הוא אקט מעצים, ומי שזה לא מתאים לה, לא תדבר. שזה לא יהפוך חלילה להכרח. אני לא רוצה שאימהות ירדפו אחרי הבנות שלהן וישאלו אם הן אוננו היום ואם הגיעו לסיפוק‭."‬

 

כמעט לא דיברתן על הפן המעשי, על איך נשים מאוננות.

 

"יש בספר פרק שלם ומקיף על טכניקות, ואני בעד ללמוד כמה שיותר, אבל דווקא הפן הזה של אוננות יותר מטופל בספרות. אותי עניינו האספקטים הרגשיים. מה מרגישות, איך מדברות על זה, ממה מפחדות, ממה שמחות".

 

את קוראת לאוננות "סקס אישי‭."‬ יש מי שבכלל לא רואים בזה סוג של סקס.

 

"אחד המיתוסים סביב אוננות זה שהיא תחליף לסקס, משהו שאנחנו עושות רק כשאין בן או בת זוג ורק

כשאין ברירה. בעיני זו צורה של מיניות. לא תחליף, אלא משהו אחר לגמרי. כמו עם אוכל, לפעמים מתחשק לנו לאכול עם עוד אדם ולפעמים לנשנש לבד. אני לא מכירה אישה אחת בעולם שהפסיקה לאונן כי נהייתה לה זוגיות. להפך, הרבה נשים סיפרו שכשיש להן הרבה סקס הן חושבות על זה כל הזמן ומאוננות יותר‭."‬

 

את כותבת שאוננות לא תמיד נובעת מדחף מיני.

 

"יש הרבה סיבות אחרות לאוננות, החל בעצבנות ומתח וכלה בהתרגשות או קושי להירדם. אוננות אפילו עוזרת לסלק כאבי ראש. היו נשים שאמרו שהן אוהבות לאונן כי לאוננות לא צריך להתכונן, לא צריך להוריד שערות או לדאוג איך את נראית, ואת יכולה ליהנות מסקס בלי להיות מוטרדת ממה חושבים עלייך‭."‬

 

ועדיין קשה מאוד לספר לבן/בת הזוג.

 

"כי גברים במיוחד מרגישים מאוימים מזה. אחת הנשים אמרה לי 'נראה לי שזה מבאס אותו, כאילו, למה את רוצה לאונן ולא לשכב? זה כאילו בא על חשבונו, בגלל שגם ככה הוא היה רוצה יותר סקס משיש בינינו‭.'‬ הרבה זוגות פשוט לא מדברים על זה, ואני חושבת שלו היו מדברים, הכל היה פחות מאיים‭."‬

 

דרושה מאוננת קשישה

 

הנשים בספר מעזות לדבר גם על נושאים שנחשבו מאיימים מאוד, כמו למשל פנטזיות על מין כוחני, שמגרות

אותן בזמן האוננות. חלק מרגישות רע מאוד עם פנטזיות כאלה, המנוגדות לתפיסת העולם שלהן, ואחרות חיות איתן בשלום. כולן כאחת הדגישו שיש פער אדיר בין הפנטזיה למציאות – גם מי שמפנטזות על אונס, לא היו רוצות להיאנס באמת. "לגלות שאת לא היחידה שמרגישה או חושבת ככה זה מאוד מחזק ומאשר‭,"‬ מדגישה פליסקין. "הספר הזה עוסק הרבה בשחרור, אבל הוא לא רק חמוד וקליל, כי חוויית האוננות שלנו הרבה יותר מורכבת, וכמוה, הספר מכיל גם הרבה עצב וכאב וחרדות‭."‬

 

את כותבת בחופשיות על היותך לסבית.

 

"זה חלק גדול מאוד ממני, שאני מקבלת ואוהבת ומאושרת בו. בעיניי, להיות לסבית זו העדפה רגשית. אני מתאהבת בנשים. לסביות עושות סקס עם נשים, אבל גם הרבה דברים אחרים, כמו לנהל בית וחיים".

 

הפתיע אותך לגלות שיש גם נשים שבכלל לא מאוננות?

 

"מאחר שכילדה חשבתי שרק אני עושה את זה, הייתה לי תקווה לגלות שכולן עושות את זה. היה בי גם משהו שרצה להראות שהדימוי שלפיו גברים מאוננים ונשים לא, הוא לא נכון. התברר לי שיש נשים שלא מאוננות בגלל הפחד ובגלל המחסומים החברתיים, ואחרות שזה פשוט לא מתאים להן. אני לא חושבת שכל מי שלא מאוננת, זה מפני שהיא עוד לא גילתה את האוננות‭."‬

 

כשחיפשת נשים לספר, אי אפשר היה לעבור איתך ברחוב. כל אישה נראתה לך מאוננת פוטנציאלית עם סיפור נפלא‭...‬

 

"היה לי חשוב למצוא אישה מבוגרת שתדבר על האוננות שלה. שלחתי מייל לרשימת התפוצה שלי תחת הכותרת 'דרושה זקנה מאוננת‭,'‬ אבל חברותיי, גם האמיצות שבהן, לא הסכימו לשאול את האימהות והחברות המבוגרות שלהן, ומי שכן שאלו קיבלו תשובה שלילית. בסוף נמצאה אמיצה בת ‭,75‬ והייתה לנו שיחה מקסימה‭."‬

 

 


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גילי פליסקין. בביזנס כבר עשרים שנה
צילום: עדי אדר
לאשה בפייסבוק
מומלצים