הצורך הזה היה כנראה הרבה יותר חזק ממני
הבנתי שאני על פי תהום. אני כל כך מתבייש להגיד, אבל אפילו צפיתי ב"אח הגדול" וגם שלחתי sms למען השארתו של יוסי בובליל בבית. כל חיי חלפו מולי בתמונות. מן החלון הציץ אלי ירח עגול ומושלם, ומאז השתנו חיי. אגדה למבוגרים
מאוד התביישתי. השכנות הקיפו אותי ושוב אמרו שזו בושה... ושצריך... ושהגיע הזמן... אחת מהן אפילו אמרה שהיא יותר לא...
ידעתי שמאותו יום, שום דבר בחיים שלי לא ייראה אותו הדבר. שלושה ימים לא יצאתי מהחדר. מחשבות כמו "למה", "מה יהיה" ו"עד מתי" הציפו אותי ולא נתנו לי מנוח. מרוב צער ותסכול מצאתי את עצמי צופה בפרק של "האח הגדול". אני כל כך מתבייש להגיד, אבל גם שלחתי sms למען השארתו של יוסי בובליל. כל חיי חלפו מולי בתמונות.
הבנתי שאני על פי תהום. מן החלון הציץ אלי ירח עגול ומושלם, ובאותו הרגע הציפה אותי תחושה לא מוכרת. מצאתי את עצמי מביט בו ומיילל בתשוקה ובעצב בלתי נשלטים.
רק שתבינו, שזו לא היתה החלטה מושכלת. זה היה מין אינסטינקט שכזה, משהו בלתי נשלט. הירח היה עגול וגדול, ואני הרגשתי צורך להרים אליו את הראש שלי וליילל. הצורך הזה היה כנראה יותר חזק ממני, וכך מצאתי את עצמי בחצות הלילה עולה על גג הבניין שלי, מטפס על האנטנה הכי גבוהה ומיילל אל מול הירח.
ככה עמדתי איזה עשר דקות וייללתי. אבל לא יללות של חתלתול, אלה היו יללות של זאב אמיתי. יללות מכל הלב. הן פילחו את הרחוב השקט והדהדו בין קירות הבתים, חדרו לתוך המרפסות והרעידו את חבלי הכביסה העמוסים בתחתונים לבנים במידות מפלצתיות.
חלון נפתח בבניין ממול. אחת השכנות התחילה לצעוק עלי שאם לא אפסיק עם הטירוף הזה, היא תזמין משטרה. אורות החלו נדלקים בדירות נוספות.
עוד שתי שכנות יצאו. אחת מהן צעקה שהיא מכירה אותי ושכבר מזמן היו צריכים לסגור אותי בכלוב. היא צעקה לאחרות שאני מביא בחורות מופקרות לדירה שלי, ושמישהו חייב לעצור אותי. היא גם הוסיפה, שאני לא משלם ועד בית בזמן ושכל הזמן אני תוקע גפרור במתג התאורה של חדר המדרגות.
ניסיתי לדבר אל ההיגיון שלהן. ניסיתי לספר להן שככה אני משחרר את הלחצים שלי, ושגם אני די מופתע ממה שקורה, אבל הן המשיכו בשלהן. הרגשתי שאין בהן פתיחות לשונה ולחריג ושבעצם אני זה שצריך לרחם עליהן.
ככה שוחחנו לנו בצעקות, שהדהדו בין קירות הבתים, עד שענן קטן כיסה את הירח ואני ירדתי בשקט הביתה וניסיתי לחשוב למה בעצם עליתי לגג ולמה התחלתי ליילל כמו זאב. כל הלילה חשבתי על מה שקרה, ואני חייב להגיד לכם שהייתי די מודאג. האם זהו עונש שקיבלתי? האם יש אי שם מכשפה אמיתית שעושה לי את זה בשלט רחוק של מכשפות? חיל ורעדה אחזו בי.
עברו לי בראש כל מיני מחשבות. כל מיני סיפורים על אנשים שהפכו להיות זאבים בלילות ירח מלא. נזכרתי גם בסרט אחד שראיתי לפני הרבה זמן, "נקמת אנשי הזאב", שם אנשים רגילים כמוני מצאו עצמם הופכים לזאבים בכל פעם שהירח היה מלא, ואז היו הולכים לטרוף את כל מה שזז.
לא העזתי לשתף אף אחד במה שעובר עלי
חודש שלם העסקתי את עצמי במחשבות האלה ולא העזתי לשתף אף אחד במה שעובר עלי, אפילו לא את השותפה שלי לדירה, שהיתה מתנדבת בתנו לחיות לחיות, ואני חושב שהבינה קצת בזאבים.
כשהירח החל שוב להתעגל התחלתי גם אני להרגיש כל מיני דברים מוזרים מתרחשים לי בגוף. חוש הריח הפך ליותר ויותר חד, ובבקרים השמש סנוורה אותי עד שממש כאבו לי העיניים. השיא היה כשנתקלתי בשכנה הצעקנית במדרגות, ופתאום לא ראיתי אותה יותר. מה שראיתי היתה צלחת גדולה ועליה סטייק עסיסי וריחני. לרגע אחד הסטייק הביט בי ושאל אותי במבטא פולני למה עוד לא שילמתי לוועד הבית. מובן שנבהלתי וברחתי משם.
הרגשתי שמשהו נורא קורה לי. ניסיתי כל הזמן להדחיק את המחשבות השליליות, אבל ביום שגיליתי שאני צריך להתגלח פעמיים ולהרים רגל כשאני משתין, הבנתי שאני בבעיה.
לא ידעתי מי יכול לעזור לי, ואני חושב שאפילו אם הייתי יודע, הייתי מתבייש לספר כזה דבר.
כשהגיע שוב ליל ירח מלא, נעלתי את עצמי בחדר ונכנסתי עמוק מתחת לשמיכה. בסתר לבי ידעתי שלא יעזור שום דבר, ושעוד מעט אצטרך לצאת ליילל אל הירח.
לצערי הרב, זה בדיוק מה שהיה. ב-12 בדיוק מצאתי את עצמי על ראש האנטנה, מיילל ומביט אל הירח בתשוקה בלתי מוסברת. הבנתי שהבלתי ייאמן אכן קרה לי... הפכתי לאיש זאב.
מה רציתם שאוכל? סלט חסה?
הפעם, כשהשכנה התחילה לצעוק עלי, לא התייחסתי. אבל אחרי כמה דקות, כשראיתי שהיא לא מפסיקה, החלטתי לרדת אליה לדירה ולטרוף אותה. אם מישהו מכם מרים עכשיו גבה, אז בבקשה להירגע. אני יכול להפנות אתכם לוויקיפדיה, ושם תראו שזאבים, מה לעשות, הם חיות טורפות. מה רציתם שאוכל? סלט חסה? בבקשה תהיו מציאותיים. הטבע אולי נראה אכזר, אבל אין בו רוע אנושי.
מיד אחר כך ירדתי לחצר, ובדיוק אז ירדה השכנה השנייה עם חלוק, ראש מלא ברולים והפודל הטפשי שלה לידה. שאלתי אותה לאן היא הולכת, והיא אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר איתי ולא רוצה שהכלב שלה יתחבר עם מישהו כמוני.
התחמקתי לחדר המדרגות, ובדרכי למעלה ראיתי שדלת הכניסה שלה פתוחה. התחמקתי פנימה בשקט, נכנסתי למיטה שלה וכיסיתי את עצמי, נאבק בצורך העז ליילל.
כשהיא שבה הביתה ונכנסה למיטה, היא חשבה שאני הכלב שלה ובהתחלה אפילו גירדה לי מאחורי האוזן. אבל ברגע שהרגישה שזו אוזן של זאב, קפצה מהמיטה והתחילה לצרוח. לא עזר שאמרתי לה שאני מוקי, הפודל שלה, ושאני עובר תקופה קשה שבגללה אני נראה כך.
הרגשתי כאילו בלעתי משפחה של קיפודים
מובן שטרפתי גם אותה. הטעות היחידה היתה שבלעתי אותה יחד עם הרולים שהיו לה בשיער. הרגשתי רע מאוד וירדתי לחצר. היתה לי סחרחורת. ריח הבושם שלה נתקע לי בגרון ועשה לי בחילה. הרולים גם הם לא סייעו לעיכול, הרגשתי כאילו בלעתי משפחה של קיפודים. מבט אחד בירח הספיק כדי שהאינסטינקטים של הזאב יגידו לי מה עלי לעשות.
הירח הזכיר לי שראיתי פעם בערוץ נשיונל ג'יאוגראפיק איך כלבים וזאבים אוכלים עשב כדי לעזור לעצמם להקיא. ירדתי לחצר והתחלתי לאכול עשב.
תוך חמש דקות התחלתי להקיא את העשב, וגם 14 רולים. אני חושב שהשיער שלה היה מחומצן ובגלל זה היתה לי גם צרבת.
גיליתי פתאום שאני יכול ללקק לעצמי את הביצים
כשגמרתי להקיא, שכבתי לי על הדשא, וחשבתי כל מיני מחשבות של זאבים, ואיזה מזל שאני אוהב לצפות בנשיונל-ג'אוגראפיק. ככה העברתי שעה שלמה במחשבות ולא שמתי לב איך הזמן חולף. בשלב מסויים גיליתי פתאום שאני יכול ללקק לעצמי את הביצים. הבנתי שזה כבר די סופי. הפכתי להיות זאב מושלם.
* * *
היום אני נמצא בגן החיות התנ”כי בירושלים. על השלט שתלוי לפני המכלאה שלי כתוב "זאב ארצישראלי מצוי". מתברר שהשכנים קראו למשטרה, וכשהשוטרים הגיעו, הם ראו מולם זאב אמיתי עם בטן נפוחה שיושב בחצר הבית ומלקק לעצמו את הביצים. הם לא האמינו לשכנות שסיפרו להם שזה אחד הדיירים שהפך לזאב. אחר כך הגיע גם הווטרינר העירוני, הרדים אותי עם חץ, ואז פתח לי את הבטן בשביל להוציא את השכנות. הוא הוציא את זו עם הכלב, אבל כשהביט בשנייה היא פקחה את עיניה ואמרה לו שזו ממש בושה מה שקורה כאן ושהיא ממש מזועזעת, אחר כך היא צעקה עליו והוסיפה ש-ynet צריכים להתבייש. הפרצוף שלה היה כל כך חמוץ, עד שהווטרינר החליט להשאיר אותה בבטן שלי, להשלמת תהליך העיכול.
אז אם אתם מגיעים במקרה לגן החיות התנ"כי, אתם מוזמנים לבקר אותי במכלאה של הזאבים. לדבר אני כבר לא יכול, אבל לילל אל השמיים בלילות ירח מלא אני ממשיך.
נסו פעם גם אתם.
