חלצו שד

אנחנו שונאים פרידמנים. הם סנובים, קרים, מתחסדים, הם סורגים עצים והם לא מתייחסים לחדשים. אין משהו שאנחנו שונאים יותר מהם בעולם הזה. אולי בעצם, בובלילים. אוי, כמה שאני שונאים בובלילים. הם צעקנים, עילגים, תככנים, כופים את דתם והורסים משימות. טוב, עזבו, אני לא יודעת את מי אני שונאת יותר.

האח הגדול. מיקרוקוסמוס של החברה?

ג'ון לנון אמר פעם שהוא פגש חארות מכל כך הרבה לאומים עד שהוא לא יכול להיות גזעני. בשלב זה, תוכנית ריאליטי כמו "האח הגדול" מדגימה את הגועל האנושי במלואו, לא חשוב מאיזו עדה, כלומר הכי חשוב מאיזו עדה. ודווקא מתוכה צץ לנו לפתע שיח עדתי מרתק.

השאלות הולכות ומתרבות ככל שחופרים יותר עמוק - האם "האח הגדול" היא תוכנית גזענית וסטריאוטיפית, או שהיא מעלה לדיון חברתי נושאים שעד היום ניסינו להדחיק? האם גלי התמיכה הסלולריים ביוסי בובליל מדי שבוע הם עדתיים, ומה הם אומרים עלינו? האם עינב מייצגת עידן חדש של גזענות כלפי אשכנזים, ומי עומד לסבול מזה עוד מלבד שפרה? האם אשר הולך להתמודד על ראשות ש"ס? ועוד שאלות נוקבות שעליהן אין תשובה חד משמעית בשלב זה. אבל מה שבטוח - העדתיות טובה לרייטינג.

"אין ספק שברגע שהחל הניצוץ הראשון של השד העדתי קפצו בהפקה על המציאה", אומר מקור בהפקת "האח הגדול", "ואני לא חושב שיש מישהו אחד שיבוא ויגיד שהוא לא היה עושה את אותו הדבר בדיוק. זה חם וזה מביא רייטינג. אז למה לא לכוון לשם ולהוציא מזה את המיטב?

אותו דבר היה קורה וגם קרה כשליאון נפתח בנושא המיניות שלו, אלה דברים שמעניינים את כולנו והפילוג הזה איפשהו קיים. נכון שעכשיו הוא פתאום חזר לחיים, אבל הוא תמיד היה פה ובתוכנית רק הבליטו את זה". מבט בטבלאות הרייטינג מבהיר עד כמה מוצלח הנרטיב של מלחמת האחים. התוכניות האחרונות נעות סביב 34 אחוז ומכתירות את "האח הגדול" כתוכנית הטלוויזיה המצליחה ביותר בעידן השידור המסחרי.

הסוגיה העדתית בבית "האח הגדול" היא כמו כתם רורשך: כל אחד רואה בה את מה שהוא רוצה. אבל לפני כן, תקציר הפרקים הקודמים: בבית "האח הגדול", נכון לרגע זה, יש שתי קבוצות, הפרידמנים והבובלילים. בראש הפרידמנים עמדו שפרה קורנפלד וצבר גדיש, וכעת רק שפרה. הוא מבנימינה, היא ירושלמית, ואי אפשר להתבלבל - הם אשכנזים.

עינב וליאון. מה השיוך העדתי שלהם?

ליאון ורנין הם הסיידקיקים שלהם, ושיוכם העדתי קצת יותר מעורפל: ליאון שניידרובסקי נולד ברוסיה אבל לא מתייחס למוצאו, רנין בולוס היא הערבייה־אשכנזית הכי דוברת אנגלית שאפשר למצוא והיה גם את שי שטרית, אומנם חצי מזרחי. מנגד, הבובלילים ובראש המחנה יוסי ועינב בובליל, טוניסאים גאים מאשקלון, שנוהגים לאמץ לידם בדרך כלל מזרחי נוסף - בעבר זה היה אשר. כיום זהו שחר בן דוד. הנספחים שלהם הם דווקא ערב רב של עדות - רוסייה אחת (אינה ברוורמן), פולנייה אחת (חגית רונן מימון), צפרוקאית שהודחה (ונסה אלוש), ושני בחורים אשכנזים (איתי זיו ויוני וינקל) שלא מעניינים אף אחד.

ליבו של קו העימות, נכון לעכשיו, הוא שפרה מול עינב ויוסי. הניכור היה ברור מהרגע הראשון. הבובלילים הועמדו להדחה מדי שבוע ופוצצו את המתח מול שפרה וצבר קרוב ליום כיפור באמתלות דתיות. הם הרגישו ששפרה, שמגיעה ממשפחה דתית במקור, מזלזלת במנהגים הכשרים שלה; שפרה וצבר חשו שנעשה להם עוול ונעלבו על שאשר ועינב זממו להדיחם. המתח המשיך והגיע לשיא ביום שבו יוסי קרא לשפרה "שרמוטה" מאחורי גבה, לאחר שחשד בה שהורידה לו את לחם הדגנים מרשימת הקניות.

צבר תקף את יוסי קשות על האמירה הזו, ואחרי העימות החזיתי ביניהם, עינב הזכירה לאביה כי אין להם סיכוי להסתדר עם אשכנזים. באותו היום טבעה, כנראה בלי ידיעתה, את המונח הכי שגור היום בארץ: "פרידמנים מתים". שפרה ביקשה לדבר על תחושותיה בחדר "האח הגדול", שם בכתה על מה שהיא חשה, קרי גזענות המכוונת כלפיה. הפיצוץ הגיע לשיאו בהדחת השבוע שעבר - צבר, מי שנתפס כמנהיג הפרידמנים, הלך הביתה.

על פי מקורות, היה זה מהפך של הרגע האחרון, שחר היה מיועד ללכת הביתה, אך שטף SMSים (20 אלף בדקות ספורות) הגיע אחרי שיוסי ועינב סנגרו עליו בחדר "האח הגדול", לאחר שהוא ביקש את חסותם. הציבור הצביע לא רק בעד שחר, אלא בעיקר בעד יוסי המנהיג, נגד צבר ונגד הפרידמנים. נכון לרגע זה, מאזן הכוחות השתנה.

יוצר הטלוויזיה המזרחיסט רון כחלילי, מכור ל"האח הגדול", לא מת על פרידמנים, אבל קצת מצטער שצבר הלך בשלב זה: "עד עכשיו היתה התגוששות כמעט שווה. עכשיו הוויכוח ייעלם, ישנה צורה ונראה על מה נדבר". והדיון לדבריו, הוא העניין כאן. כבר שנים שכחלילי מנסה ליצור רייטינג מעדות: הוא הקים לפני שנים את ערוץ בריזה, ששם לו כמטרה להעלות נושאים חברתיים לסדר היום; השנה ערך את המשדר המיוחד "אל תקרא לי שחור" ששודר ברשת בהנחיית עמנואל רוזן, ואז הגיע "האח הגדול" והראה איך עושים את זה באמת.

"אחרי 40 שנות טלוויזיה, שבהן מכרו לנו שאין בעיה עדתית והכל בסדר, שזה משהו שהיה פעם בשנות ה־50 ומי שמדבר על זה היום הוא בכיין ומזרחי מקצועי וקוטר, הכל התנפץ לנו בפרצוף. ברגע שנתת לעם לדבר, מתברר מהם הנושאים שבאמת מעניינים אותו, הכל צץ ועולה, וטלוויזיה שיש לה מעל ל־30 אחוז רייטינג מתסיסה בעיה שמאות סרטים דוקומנטריים ורבי שיח באולפנים לא הצליחו לעשות".

"אני פשוט שמח שהדיון חדר מעבר לעוד תוכנית אולפן משמימה בהנחייתו של

עודד שחר. עכשיו מגלים שלגעת באש זה משתלם. יש כאן הכל: פרידמנים מול בובלילים, חזרה לדת מול חזרה בשאלה, ואפילו שמאל וימין, שעלה בשיחה של אשר וצבר על רצח רבין. הרשימה המאלפת שפרסם רענן שקד לפני כמה שבועות, שבה הוא יוצא מהארון כגזעני, אלה דברים שיושבים פה כל הזמן. בעצם 'האח' עושה את מה שהקשת המזרחית וכל שאר התנועות לא הצליחו - הוא מוציא את זה, והנה אפשר לראות את זה ולראות את הפריפריה באמת".

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס