עדיין רוצה תינוק מבן-זוג ולא מתוך קטלוג
אבל כרגע אני לא מחפשת חתן אלא משהו הרבה יותר בסיסי מזה. "מרק ילדים", זה שם הקוד החדש שהמציא מישהו ממקורביי למנת הזרע שעמדתי לרכוש בדרך לצאצא עתידי
אני שוכבת על המיטה, סביבי פזורים עשרות ניירות עם מעט פרטים יבשים: 1.85, מוצא אשכנזי, עיניים חומות, שיער גלי, מנגן בגיטרה. 1.80, מוצא מעורב, עיניים ירוקות, שיער ישר, אוהב עבודות יד. 1.75, מוצא ספרדי, עיניים חומות ושיער מקורזל, סטודנט למחשבים.
השם בדוי, הסיפור - אמיתי לגמרי.אתם בטח תוהים באיזה משרד היכרויות יש מיטה, אבל האמת היא שאני לא מחפשת חתן. אני מחפשת משהו הרבה יותר בסיסי מזה.
"מרק ילדים", זה שם הקוד החדש שהמציא מישהו ממקורביי למנת הזרע שעמדתי לרכוש.
משום מה חשבתי שזה יהיה הרבה יותר פשוט מלבחור גברבר לבליינד דייט, אבל ברור שבחירת פוטנציאל הגנטיקה שאשקיע בצאצאי העתידי היא מעשה רב חשיבות ורב משקל. בכל זאת בליינד דייט לא מוצלח שורף לכל היותר ערב וכמה ציפיות, בעוד שכאן עשויים להיקבע תכונות ומאפיינים של בן אדם שלם. ולא סתם בן אדם שלם, אלא בן אדם שלם שלי.
עדיין חולמת על ילד שיהיה פרי אהבה עצומה לבן זוג
הטור הקודם:
דוקטור, אני רוצה שתקפיא לי ילד
הדר הכרמל
כולנו עושים ביטוח. לרכב, לנסיעות, לבריאות, לפעמים לדירה ולרכוש. לא כי יש לנו תוכניות, חס וחלילה, לעשות תאונה או לאבד את הכל. אבל ביטוח נותן קצת שקט. ובראש שסוער ממחשבות ולא נותן מנוח, שקט זה דבר יקר. אני רוצה ביטוח ילדים
קצת הזוי כל הסיפור הזה עבורי. כאילו אני בסרט של מישהו אחר. לא ככה חשבתי שיהיה. אני עדיין חולמת על ילד שיהיה פרי אהבה עצומה לבן זוג ולא למספר קטלוגי, אבל לא רוצה לפספס את הרכבת הזו רק בגלל שמר בחור מבושש לבוא.
אני שומעת בזמן האחרון על לא מעט בחורות שעושות את אותו המסלול, וחשוב לי שתדעו שזו בכלל לא בחירה בדרך הקלה. להפך, עבורי לפחות זה סוג של ברירת מחדל, והייתי מעדיפה לבחוֹר בבחוּר מאשר לבחור במחדל. כי ברירת מחדל, במקרה המסוים הזה, מעידה על מחדל כלשהו. חדלו לי שאר האפשרויות, ונשארתי איתה. היא לא בהכרח רעה, אבל היא לא הבחירה הראשונה שלי, זה בטוח.
אני עושה את הצעד הזה כמו קלסטרופוב שמכריח את עצמו להיכנס למקום סגור. בניגוד לתחושות הפנימיות שלי, בניגוד ללב. מסתכלת לפחדים הגדולים שלי עמוק בעיניים ומסרבת להיכנע להם.
יש דברים שברור לי שאעשה גם בלי מוכנות נפשית או כלכלית מלאה, וזה אחד מהם. במין ידיעה שהמוכנות תתבשל עם התהליך. נראה לי שכמו כמה אמהות "פולניות" מקסימות שאני מכירה, אני אהפוך לאמא אינסטנט ברגע הלידה. ואולי, אם יהיה לי יותר מזל, כבר במהלך ההריון.
נשים מבוגרות ש"מגדלות" בובות דמויות תינוק
ראיתי לא מזמן בערוץ דוקו סרט תיעודי שעורר בי בליל רגשות שנעו בין חלחלה לתמיהה. "תינוק מזוייף שלי" מגולל את סיפורן של נשים מבוגרות ש"מגדלות" בובות דמויות תינוק. בובות "רי-בורן" (נולד מחדש) קוראים להן. זה נראה לי עצוב ומטורף כל כך להסתובב ברחוב בגיל 40-50 עם עגלה שיש בה בקבוק חלב מלא מרכך כביסה (הכי דומה למרקם חלב ולא מתקלקל, היא מסבירה בנונשלנטיות) ובובה שנראית כאילו הוציאו אותה מחדר מתים של תינוקות.
לחלק מהבובות האלו יש אפילו מנגנון נשימה, אבל זה כמובן רק עושה את זה עוד יותר חולני בעיניי. הנשים האלו יודעות שמדובר בבובה, אבל הן בכל זאת מסתובבות איתה ברחוב ומדברות עליה ואיתה כמו לתינוק חי לכל דבר. חלקן רוצות ילדים אבל בלי הלכלוך והרעש. חלקן רוצות את תשומת הלב ברחוב שכבר אינן מקבלות בגילן. אחת אפילו רוצה תחליף לנכד שלה שעבר לגור עם אמו בארץ רחוקה. הן מוציאות את מיטב כספן על מחלפות מהודרות, עגלות יקרות וכל דבר אחר כמעט שאפשר. שלא לדבר על כך שהבובה עצמה עולה מאות דולרים.
הסרט הזה רק חיזק ועודד אותי להמשיך בתהליך שהתחלתי.
אני לא מכירה אפילו אדם אחד סביבי שמצטער על הילדים שעשה. חלק מצטערים על העיתוי אולי, וכולם מודים שזה קשה, מתיש, מעייף, מפחיד לפעמים ומדיר שינה לעיתים. אבל, למרות הכל, מבטיחים שלא אצטער לעולם. שאין אהבה דומה לאהבה לילד שלך, ואיכשהו תמיד מוצאים את הכוחות והסבלנות אליו.
ברור לי שכל זה יחול גם עלי כשאגיע לשם.
והיום הזה הולך וקרב...
אני גמרתי לשחק עם בובות (משלי, לפחות). בין אם יהיה זה בכל זאת מזוגיות ובין אם לבדי – אני הולכת על הדבר האמיתי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
