מה בין בובליל לכרטיסי ביקור של נערות ליווי

השבוע קראתי על שני אירועים שלכאורה אין ביניהם קשר, אבל יש להם השפעה דומה: הראשון היה ידיעה לפיה כרטיסי ביקור של נערות ליווי המכילים תמונות עירום ומספרי טלפון מצאו דרכם לידיהם של ילדים, שראו בהם קלפי משחק לכל דבר. הכרטיסים, שנתחבו תחת מגבי מכוניות ברחבי תל-אביב והגיעו לידיהם של ילדים בגיל הגן, הציגו את נערות הליווי בלבוש מינימלי, אם בכלל. ילדי הגן, שסברו כי מדובר בדוגמניות, התחילו לאסוף את הכרטיסים, לעשות "החלפות" וליצור "סריות" משל היה מדובר בקלפי פוקימון או חבורת הזבל. הידיעה השנייה היתה כי יוסי בובליל, האיש והריאליטי, סיפר לחברי הווילה שבצעירותו שכב עם בחורה, ובהיותה עירומה ביקש ממנה לשכב עם ארבעת חבריו. למזלה של הבחורה האומללה, חבריו של בובליל השתפנו (כך לדבריו) והיא נמלטה מהחדר. הזכיינית "קשת" בחרה להימנע משידור קטע זה במסגרת התוכנית הערוכה המשודרת בימים ראשון ושלישי ואף דרשה מאתר youtube להסיר את הקטע, בטענה שמדובר בפגיעה בזכויות היוצרים שלה.

אז מה הקשר בין הידיעות האלה, מלבד העובדה שהן מספקות לנו אנקדוטות משעשעות-לכאורה לשיחות הסלון?

בשבוע שעבר כתבתי על בובת מין יפה ומשוכללת. חלק מהקוראים סברו שאני חוששת שיבוא יום ואנדרואידיות יחליפו נשים בשר ודם. היתר הבינו שהחשש מפני שיווק בובות מעין אלה גדול מכך והוא נוגע לחיפצון האשה והתייחסות אליה כאל לא יותר מבובה של טריק אחד.

האם יש בסיס לחשש הזה? לדעתי כן. הסיפורים שתוארו לעיל מהווים אבני דרך במסלול עצוב בו אנחנו צועדים, מסלול שמתחיל בילדים המשחקים בתמימות בקלפי עירום ומסתיים בתפישת בובת מין כפלא טכנולוגי ולא כהצגה משפילה של המין הנשי. למסלול הזה מספר שלבים, הבה ונבחן אותם:

ילדים

אם בעבר זנות היתה מקצוע שיש להתבייש בו, ורכישת שירותי מין נעשתה בהיחבא ובאמצעות מודעות בעיתונות המבקשות קשר דיסקרטי, תמיכה בסטודנטית או עיסוי גב בדירה פרטית, הרי שהיום נפרצו כל הגבולות והוסרו מחסומי הבושה: כרטיסי ביקור של זונות (סלחו לי שאני לא קוראת להן בשם היפה "נערות ליווי"), נתחבים תחת מגבי מכוניות ולתוך תיבות הדואר שלנו. כלומר, הם פולשים מהמרחב הציבורי, הבא לידי ביטוי במודעות בעמודים האחוריים של העיתון, אל המרחב הפרטי שלנו. החדירה למרחב הפרטי חמורה מכפי שאנחנו חושבים. אילו היה מדובר בפיסת נייר שניתן לקמט ולזרוק לא היו הוריהם של ילדי הגן דואגים. אבל העובדה שהכרטיסים האלה מגיעים לידי הילדים מדאיגה, שכן בין היתר, זה דורש מההורים להסביר לילדיהם דברים לא קלים שנים רבות לפני שהם בכלל אמורים להיחשף להם.

נערים

בצעירותו התערב האדון יוסי בובליל עם חבריו והיה מוכן להקריב את גופה ורצונותיה של נערה על מזבח הזכייה. האם האדון בובליל רשע? כנראה שלא. מדובר באדם נורמטיבי. בעל אוהב ואב לאשה צעירה, שבוודאי לא היה נוהג כך היום והיה רותח אילו מישהו היה מתייחס לביתו ככלי קיבול ולא כאדם בעלת רגשות. אז אם לא רשעות, מה גרם לאדון בובליל להתנהג כך כלפי בחורה לפני שנים? האם ניתן לפטור זאת כמשובת נעורים? ייתכן. בובליל הצעיר לא ראה במעשיו ניצול, אלימות, ובטח שלא אונס. כל שחשב עליו היה לנצח בהתערבות. ומה גורם לאדם צעיר ששכלו בראשו לחשוב שאין פסול במעשה זה? בדיוק אותה תודעה ציבורית לפיה הסכמה של אשה לשכב עם גבר שאינו בעלה היא פסולה, ולכן מהווה אישור מצידה לביצוע כל מעשה אחר במסגרת הסכמתה הראשונית. כך היה בקיבוץ שומרת, שם הסכמתה של צעירה לשכב עם הגבר שאהבה היוותה לכאורה הסכמה לשכב עם כל חבריו. כך גם היה ברמת השרון, כשנערים איימו על חברתם לכיתה כי סירובה לשכב איתם יעלה לה בשמה הטוב.

מבוגרים

"קלפי המשחק" ומשובת הנעורים מביאים אותנו לבובת המין מהטור הקודם. בעולם שבו תמונות המציגות את איבריהן המוצנעים של נשים הן משחק ילדים, בעולם בו מימוש תשוקה רגעית חשובה מכבודו של האדם האמור לממשה – אין עוד הכרה לפיה כולנו נבראנו בצלם ה'. בעולם כזה לא כולם זכאים לכבוד בסיסי. בעולם מעין זה נוצרת דיכוטומיה בין הנשים ה"טובות" ל"רעות". עם ה"טובות" מותר להתחתן איתן, הן לעולם לא יפלו קורבן למעשה אלימות והן זכאיות להגנה, למרות שלעולם לא יזדקקו לה, שכן אין סיכוי ש"אשה טובה" תוטרד או תיאנס - היא יודעת מה לשדר וכיצד להיזהר. הנשים ה"רעות" הן אלה שכביכול טובות רק לסקס מזדמן או לקשרי יזיזות, אלה שמועדות להטרדה מינית ולאונס בשל התנהגותן המופקרת. אלא שתמיד צריך להגן עליהן אבל אף אחד לא רוצה, כי זה "הגיע" להן.

ובחזרה לילדים

אילו הייתי יכולה לסיים את המסלול בשלב ה"מבוגרים" ולהתחיל בחינוך מחדש של הילדים לא היתה שמחה ממני, שהרי כל אחד מאיתנו המרגיש שמתישהו במהלך חייו נעשה לו עוול היה מן הסתם מוכן למחול אילו ידע לבטח שניתן לתקן את העולם ולדאוג שהרע שנעשה לו לא ייעשה שוב לאחרים. הבעיה היא שבעצם לא מדובר במסלול ישר, כי אם במעגל שכל שלב בו מזין את זה שאחריו וחוזר חלילה: הילדים שמצאו את הכרטיסיות ושיחקו בהן לא חשבו על מושגים דוגמת חיפצון, כבוד האישה ובטח שלא על פמיניזם. מבחינתם, הם פשוט מצאו קלפי משחק עם תמונות של בחורות יפות, דוגמניות אם תרצו. העובדה שהם לא חשבו לרגע שיש משהו פסול בכרטיסיות אלה אינה קשורה לבגרות כי אם לחינוך, ולא לחינוך שהם קיבלו בבית, כי אם לאווירה כללית המתירה לנו לחשוב שנשים הן כלי למימוש רצונות מיניים ותו לא.

מה יהיה בסופנו?

יש מי שיקרא מילים אלה ויחשוב שמדובר בטור נוסף מבית "הפמיניזם הרדיקלי ההזוי". יש מי שיקרא, יהנהן בהסכמה וישכח מכך בעוד שעה. חלקכם, בין אם תסכימו בין אם לאו, יחשבו שזה צבוע מצידי לדבר על חיפצון האשה, כשנשים מסוימות מסתכלות על גברים כעל "ארנק מהלך", ואתם צודקים.

גברים יקרים - אני לא מרגישה את הכאב שלכם. אני לא יודעת כמה זה קשה לצאת לדייט ולהיות זה שמצפים ממנו לשלם בלי קשר לאופן בו התנהלה הפגישה. אני לא יודעת מה ההרגשה להימדד במונחים מספריים ולא על סמך אישיות גרידא. אני לא רואה את כל אלה לא כי אני רעה או עיוורת, פשוט כי הכאב האישי שלי קרוב אלי יותר. באותה מידה, אתם לא יודעים כמה קשה להימדד על בסיס יום יומי לפי סטנדרטים חיצוניים שנהיים קשים יותר משנה לשנה. רובכם מעולם לא עמדתם במצב בו חשתם מאוימים על ידי אדם שאתם מכירים ושחשבתם שמחבב אתכם ורוצה בטובתכם. אתם לא תצטרכו לנסות להתמודד עם חברה שמצפה שתהיו הורה למופת שמבלה את כל זמנו עם ילדיו, דואג להבריק את הבית, לספק את בן הזוג, ובמקביל לכל אלה להצליח להביא פרנסה ראויה.

אז בואו נעשה עסק: אני לא אגיד לכם להתחיל להבין את הנשים, אני אתחיל בעצמי. אני אחשוב מה הייתי מרגישה אילו מישהי היתה שופטת את ידידיי הקרובים במונחים כספיים, ואתם תחשבו כיצד הייתם מרגישים אילו ידידתכם הקרובה היתה מספרת שבעלה מתייחס אליה כאל משרתת, או אחותכם היתה מגיעה הביתה בדמעות כיוון שהדייט שלה חשב שזה יהיה משעשע לבקש ממנה לשכב עם חבריו.

נראה לי שזו עסקה אחת בה שני הצדדים יכולים לצאת מורווחים.