ורדיגר, באיכות דור שלישי

הסבא דוד ורדיגר היה מי שהתחיל את השושלת המוזיקלית המופלאה. אחריו עלו והצליחו מנדי ורדיגר, ואחיו שהפך למגה-סטאר חסידי, מרדכי בן-דוד. בדור השלישי הגיעו יידל ורדיגר (הבן של מב"ד), שלא מזמן השיק אלבום חמישי, ובן-דודו שרולי (ישראל) ורדיגר שאלבום הבכורה שלו "בית נאמן" יצא לפני כמה שבועות, וכמה שירים מתוכו כבר התברגו גבוה-גבוה במצעדי הפזמונים החסידיים.

ורדיגר ג'וניור הגיע לביקור חטוף בארץ כדי לקדם את "בית נאמן", וההזדמנות לראיין אותו הפכה אפילו להיות אטרקטיבית יותר כשהתברר שבישראל מתלווה אליו שדרן הרדיו יוסי גיל, האיש מספר 1 בכל מה שקשור לידיעה והכרת עולם הניגון החסידי.

אני מנסה לדמיין איזו חוויה מוזיקלית נפלאה זו לפגוש את משפחת ורדיגר המורחבת, והכוכב הטרי מתנדב לספר: "לעתים, בשמחות כמו שבע ברכות או אירועים מהסוג הזה, מתקבצת כל המשפחה, כשמלבד האחים המוכרים יש לאבא שלי עוד שני אחים שמשמשים גם כחזנים - וזו בהחלט חוויה. מתאספים מסביב לשולחן ושרים בעיקר שירים של סבא. הרבה ניגונים של חסידויות מעליץ, ויזניץ', גור, סקולען. כל אחד נותן את הקול המיוחד שלו".

ויוסי גיל מוסיף: "המיוחד אצלם במשפחה זה שלמרות שכולם מגיעים מאותו מקום ויש מכנה משותף נרחב, כל אחד מביא איתו את האני המוזיקלי שלו ואת האמירה המאד אישית שלו. התוצאה היא יוצאת דופן".

חתונה זו ההופעה האמיתית

ורדיגר הוא איש צנוע וחביב, חסיד גור שמתגורר בניו-יורק ועובד לפרנסתו כזמר חתונות. למרות הפידבקים החיוביים וההצלחה של הדיסק, בראיון ל-ynet הוא מבהיר שאין לו כרגע שום עניין ביציאה למסע הופעות, או משהו בסגנון, ובטח שאין לו כוונה לעלות על הבמה בהופעות מעורבות: "חתונות זו ההופעה האמיתית של הבעל מנגן החסידי, ויש בזה משהו הרבה יותר מרגש מהופעה שאתה שר לאנשים. בחתונה אתה בא לשמח חתן וכלה, וזו שמחת מצווה. בסוף הערב אתה בכלל לא מרגיש שעבדת". הכנות שבה ורדיגר אומר את הדברים לא מותירה ספק שהוא באמת באמת אוהב את זה.

על אלבום הבכורה הוא עבד כשנה וגייס לטובת העניין שמות גדולים ומוכרים כמו יוסי גרין, משולם גרינברגר והמעבד יהושע פריד, לצד מלחין אנונימי כמו מוטי אילוביץ'. התגובות הפתיעו אפילו אותו: "לא ציפיתי לפידבקים כאלה, ובעיקר מאחר שהגבלתי את עצמי לשירה בהברה חסידית. זו לא המוזיקה הכי מיינסטרימית, ובכל זאת זה הגיע להמון אנשים".

יוסי גיל מצידו לא חוסך מילים טובות, בלשון המעטה: "כבר שנים לא נתקלתי באלבום שהתמהיל שלו והנוסחה כל-כך נכונים וגאוניים. מצד אחד זו מוזיקה יהודית עם חמימות יהודית אמיתית, מאוד מלודי ומאוד ערב לאוזן, ומצד שני לא מדובר ביצירות כבדות ארוכות ומורכבות, וישנן נגיעות מזרחיות ואלמנטים חדשים ומעניינים. זה אלבום שיכול לחבר אליו קהלים מאד רחבים".

כשאני מנסה לגעת בנושא הטעון משהו של גבולות המוזיקה החסידית, ואיזו מוזיקה רשאית לשאת את התווית מוזיקה יהודית אמיתית, ורדיגר משיב שזו בהחלט שאלה קשה ומעדיף לדבר על עצמו ולא לנסות להעניק אמירה כוללת. ואילו יוסי גיל משיב: "אני בהחלט חושב שיש מקום לחדש ולהרחיב את הגבולות, ובכלל אנחנו בעד מוזיקה, אבל אני בהחלט מתנגד לכך שכל לחן מכל סגנון שמולבש על מילים מהמקורות יכול להיקרא חסידי. מה הרצון העז לקרוא לזה חסידי? אפשר בהחלט לקרוא לזה מוזיקה יהודית, אבל כל אחד יכול להבחין מתי נשמרת האותנטיות ומתי זה אולי לחן יפה ומעניין אבל לא מתחום המוזיקה החסידית.היפה אצל שרולי זה שהוא ממש מצליח ללכת בין הטיפות בדיוק מושלם, ולכן גם בתוכנית שלי, שמוקדשת לניגוני חצרות חסידיים בלבד, הדיסק שלו יכול לקבל חשיפה רחבה".

חלל שלא עתיד להתמלא

ורדיגר מעיד שאת הנשמה, הרגש והאש שבשירה הוא לקח מהדוֹד, ואילו את רוב ההשפעות המוזיקליות שלו הוא ספג בבית החסידי ובסביבה שבה גדל - וזה אומר בעיקר ניגוני גור ודמותו של ר' יענק'לה תלמוד, המלחין האגדי של החסידות, שרואה

בו את "יוסל'ה רוזנבלט של גור".

על דור המייסדים של הז'אנר - כלומר דוד שלו, אברהם פריד ואחרים - יש לו רק מילים חמות להגיד, וכשאני שואל על הצפוי לדור ההמשך הוא מסביר ש"קודם כל צריך להפנים את העובדה שזה חלל שלא עתיד להתמלא, ולו רק בשל העובדה שהם זכו לטעום את הטעם המתוק של הראשוניות".

על דיסק נוסף בינתיים אין מה לדבר, במיוחד נוכח החשש מתסמונת האלבום השני המוכרת כמעט אצל כל זמר שיצירת הבכורה שלו זוכה להצלחה. "הייתי רוצה לדלג ישר לדיסק השלישי", הוא צוחק, ומזכיר שוב שמבחינתו הכי חשוב ומהנה זה לחזור ולהקפיץ את רחבות הריקודים של הנשואים הטריים.