עם שכר כזה - מי ירצה לעבוד ברפואה הציבורית?
תוספת שכר לרופאים? הצחקתם את ד"ר ריקרדו אלפיסי, מנהל המחלקה הכירורגית בהלל יפה, שלא מתרגש מהשקלים הבודדים שיתווספו למשכורתו, ומסביר למה הבוררות בעניין הרופאים קבעה סופית את המסמר האחרון בארון הקבורה של הרפואה הציבורית ופספסה את הנושא העיקרי - החזרתה של הרפואה הפרטית לבתי החולים הציבוריים
גם אני קראתי את הטור של ד"ר אלחנן נחום שיוצא מגדרו להודות לכל העולם על תוספת השכר שהוא אמור לקבל בעקבות הבוררות בדבר שכר הרופאים. ולא, אני לא מבין על מה התלהבותו של הדוקטור, כי הבוררים, בהחלטותיהם, לא רק שפסקו מה אנחנו הרופאים שווים (לא הרבה, מסתבר), אלא גם קבעו את המסמר האחרון בארון הקבורה של הכירורגיה הציבורית.
המספר, על פניו, נראה אמנם מרשים – תוספת שכר של 23.5%. נשמע מכובד, לא? אלא שבשטח, רופאים מרוויחים בין 26-40 שקלים ברוטו לשעה, ומשמעות התוספת היא בין 6.5 ל-10 שקלים נוספים לשעה וגם זה יתקבל
בחמש פעימות עד 2011. כלומר, במקרה הטוב ביותר, ירוויח רופא 50 שקלים לשעת עבודה. רופאים עם פחות שנות ותק או ניסיון ייאלצו להסתפק בקצת יותר מ-30 שקלים לשעה. כמה מרוויחה עוזרת בית לשעת עבודה?
וכמובן חשוב לציין שמשנת 2000, תוספות השכר במשק נעו סביב ה-17 אחוזים ועד שנת 2011 יגיעו ל-24 אחוזים, כלומר התוספת הזו שאנחנו נקבל, פשוט משאירה את מצבנו העגום על כנו - שום שיפור, שום עלייה, ושלא יספרו לנו סיפורים.
הפספוס הגדול של בוררות הרופאים
אבל החשוב מכל - זה מה שהבוררים לא פסקו עליו. הם לא פסקו לגבי תנאי עבודה, הוספת כוח אדם, או החזרת האפשרות לעיסוק ברפואה פרטית בבתי החולים, כלומר תשלום עבור "בחירת מנתח" בתוך בית חולים ציבורי. כי פסיקה כזו יכלה הייתה להחזיר את המנותחים והמנתחים מבתי חולים פרטיים לבתי חולים ציבוריים, ולשפר לאין ערוך את מצב בתי החולים וגם את מצבם של הרופאים. אבל הבוררים נמנעו מלעסוק בנושא, בשל עתירות שהגישו המעסיקים בדרישה שהבוררים יעסקו רק בנושא השכר ולא מעבר לכך.
וזה הפספוס הגדול של כל הבוררות הזו. כי אם היו מנהיגים שר"פ (שרותי רפואה פרטית) בבתי החולים הציבוריים, מנתחים לא היו ממהרים לברוח בסוף המשמרת שלהם לבתי החולים הפרטיים כפי שחלקם עושה היום, משום שהם יוכלו לנתח באופן פרטי גם בבתי החולים הציבוריים.
עדיף כבר היה לחיות עם הציפייה ש"יהיה בסדר"
קופות החולים אשמות לא מעט במצב שנוצר. הן מעדיפות להסיט את רוב הניתוחים לבתי חולים פרטיים כי זול שם יותר. אבל זה גם גורם לכל הרופאים הטובים ברפואה הציבורית לעזוב למגזר הפרטי.
כמובן כשמדובר בחולים הקשים והמורכבים שזקוקים לתשתית אשפוזית רחבה, אז יואילו הקופות להפנות אותם לבתי החולים הציבוריים. כלומר מצד אחד, מחלישים אותנו כל הזמן, ומצד שני – רוצים שניתן מענה במקרים הקשים. זה לא עובד כך, זה פשוט לא הגיוני.
כירורגיה הוא מקצוע שדורש ידע ומיומנות ויכולת לקבל החלטות מהירות ומדויקות תחת לחץ. בשל תנאי העבודה, הלחץ והשכר המגוחך, אנחנו מתקשים בשנים האחרונות לקלוט רופאים צעירים וטובים למרות שהמקצוע מרתק ומאתגר.
ביום בו הבוררים פסקו, שארית התשתית של הרפואה הציבורית התרסקה לגמרי. עדיף כבר היה לחיות עם הציפייה ש"יהיה בסדר". לפני הפסיקה, עוד יכולתי לשכנע פה ושם רופא צעיר שיבוא להיות כירורג, עכשיו זה נגמר סופית . איך אוכל לגרום לרופא צעיר לבוא להתמחות במקצוע כשמצפות לו 100 שעות עבודה תובענית בשבוע, לילות לבנים יותר מאשר לילות של שינה, תורנויות שאינן נגמרות וגם סופי שבוע, ובעיקר מחסור קבוע ומטריד בשעות שינה?
ירושלים, כדוגמה
למה שלא ניקח דוגמה מירושלים? לתושבי הבירה שמורה מאז קום המדינה הזכות לבחור מנתח בתוך בתי החולים בעירם לשביעות רצון כולם. וראו זה פלא - בירושלים אין בתי חולים פרטיים, רק ציבוריים.
הרופאים הבכירים נמצאים בבתי החולים כל העת על מנת לתת מענה הן לחולים הפרטיים והן לחולים המתקבלים במיון. בכך שומרת הרפואה הציבורית בירושלים על מניעת זליגה של הרופאים הטובים לבתי חולים שאינם ציבוריים. מדוע הסידור הזה עובד בעיר הבירה שלנו ולא ביתר המדינה?
החזרת החולים ואפשרות בחירת רופא מנתח לבתי החולים הציבוריים, כפי שקיימת בירושלים, תחזיר את המנתחים אל בתי החולים הציבוריים, ותאפשר למערכת הציבורית להתקיים ולפתח את הרפואה, תאפשר לכירורגים להשתכר
בכבוד מבלי להתרוצץ ממקום למקום, תשאיר את הכירורגים הבכירים בשעות אחר הצהריים במחלקות ובכך יהיה אפשר גם להקדיש זמן למחקר ולחינוך דור העתיד.
החולים ייהנו מטיפול מתקדם במחלקות כירורגיות מסודרות תחת השגחה של צוות רפואי מלא 24 שעות ביממה, וממסגרת שבה קיימות כל המחלקות התומכות עם הרופאים הטובים ביותר.
אבל הבוררים לא רצו "להתעסק" עם המבטחים כי קופות החולים לא מעוניינות שהחולים יממשו את זכותם ויבחרו את המנתח, בעיקר החולים הקשים והמורכבים שממילא מגיעים לבתי החולים הציבוריים.
ובינתיים, כל בוקר בהגיעי למחלקה אינני יודע איך למלא את כל המשימות המוטלות עלי, כשחסרים כל-כך הרבה כירורגים, איך לבקש מאלה שישנם להמשיך לנתח לאחר לילה של עבודה קשה. עשינו זאת עד היום בשתיקה כי ציפינו לפסיקת הבוררים, שאכזבה את כולנו.
אז מה בדיוק האלטרנטיבה? אפשר פשוט להרים ידיים, לעזוב את הרפואה הציבורית ולהתמסר לרפואה הפרטית המפנקת והמתגמלת. אבל מי ינתח את הצעיר שנפגע בתאונת דרכים? מי יסיר במקצועיות גידול סרטני? מי ידריך את הכירורגים הצעירים וילמד סטודנטים לרפואה? זו פרשת דרכים אמיתית.
הכותב הוא מנהל המחלקה הכירורגית ב"הלל יפה" ויו"ר הוועדה למעמד הכירורג של איגוד הכירורגים
לפנייה לכתב/ת 
