שנינו אוהבים אתגר קרת, בואי נהיה זוג אוהבים
החלבן ומנהלת החשבונות משוכנעים שהם נפשות תאומות: שניהם מתים על אותו סופר ונהנים ללכת לשפת הים, והוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו, איזה צירוף מקרים בלתי ייאמן! דיאלוג עם איילה בשאלה למה בני זוג נוטים לחשוב שמצאו נפשות תאומות
החבר הזה שלה, אינטלקטואל ברמות גבוהות, כלשונה, מחזיק מעמד דווקא איתה, והיא לא מבינה את זה. היא לא משתלבת בשיחות עם החברים החכמים שלו. יושבת לה יפה ושותקת, לפעמים צוחקת כשכולם צוחקים. המעט שהיא אומרת מידי פעם נשמע על פי רוב די מביך. ודווקא היא נראית לו נפש תאומה שלו. הוא בטוח שהיא חכמה. הדיבורים המביכים שלה נשמעים באוזניו כמו תפישת חיים ייחודית. "איך אתה מסביר את זה?", שאלה אותי, "ואם אתה רוצה, אתה מוזמן לכתוב על זה בטור שלך".
למה החכם חושב שהטיפשה חכמה?
במקרים כאלה אני אוהב לפנות אל חביבת הטור, איילה פנייבסקי, קרובת משפחה, עיתונאית וסטודנטית באוניברסיטה העברית במסגרת תוכנית "אמירים" לסטודנטים מצטיינים. "כן", שאלה איילה, "מה השאלה?"
- למה לדעתך החתיך והחכם חושב שהיפהפיה הטיפשה היא נפש תאומה שלו? הוא פשוט טועה?
איילה: "לא שייך בכלל. הוא לא צריך מישהי שדומה לו. הוא צריך מישהי שתעריץ אותו, ותהיה מספיק יפה כדי שיהיה לו נעים להשוויץ בה. הוא לא מתעלם מהטמטום שלה - הוא פשוט מוצא בו משהו אחר, כמעט נשגב".
- ייתכן שאת צודקת, די טריוויאלי בעצם, אבל בואי נדבר על השאלה הכללית יותר. מה זה להיות דומים זה לזו? מה הופך בעצם אנשים להיות דומים? הרי לא קשה למצוא די הרבה תכונות שונות בין כל בני האדם. אני חושב שלא אטעה אם אגיד שיש בין בני האדם יותר תכונות שונות מתכונות דומות. החלבן ומנהלת החשבונות משוכנעים שהם נפשות תאומות. נכון, שניהם מתים על אתגר קרת ושניהם נהנים ללכת לשפת הים, ונכון שהיא חולמת להיות דוגמנית והוא חולם להיות דוגמן והוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו - איזה צירוף מקרים בלתי ייאמן - אבל הוא אוהב לנהוג והיא לא, הוא אוהב לדבר והיא לא, אם כי הוא אוהב לדבר אליה והיא אוהבת להקשיב לו (עוד צירוף מקרים מדהים). הוא מצביע למפלגת העבודה והיא לליכוד, אם כי שניהם מאותה סיבה של פער חברתי. אז איפה הם נפשות תאומות? היא למשל אשה והוא גבר. לה יש מחזור חודשי, ולו אין מחזור כזה. היא מפנטזת על ניתוח להרמת החזה, והוא לא מבין למה היא צריכה את זה. היא למדה חשבונאות במכללה למינהל, לשעבר "בית הפקיד", והוא לא מסוגל בחיים שלו ללמוד. למה הם מאמינים שהם דומים?
איילה (מתכתבת איתי מהלפטופ שלה באמצע השיעור באוניברסיטה): "אני חושבת שדמיון מפורר הרבה מחסומים. בן אדם שדומה לך הרבה פחות מאיים ממי שלא דומה לך, ואין לך דרך לצפות איך הוא יגיב. זה מאוד מקרב.
חוץ מזה, בגלל שאנחנו נוטים לתפוש תכונות באשכולות (זה לא מנותק מהמציאות כמובן, טבעונים הם באמת לרוב שמאלנים אשכנזים, למשל), אנחנו נוטים להאמין שאם מישהו מאוהב בנורית גלרון כמוני, הוא בטח גם חכם ומצחיק (כמוני), חביב לבריות, מקסים ואף מגניב. אחרי שהסקתי את כל זה, יהיו לי הרבה פחות הגנות מולו ויהיה לי קל יותר להרגיש בנוח, להתחבר, להתקרב.
עניין אחר הוא שאנחנו מבקשים להידמות למי שנראה לנו מוצלח - אני יכולה לחשוב על לא מעט אנשים שבוודאי יש לנו הרבה מן המשותף, אבל אני אסרב להכיר בכך. לדמות את עצמנו למישהו שהוא מוצלח בעינינו מכל בחינה שהיא זה מאוד נעים באגו. לי ולפוקו, למשל, אני מאמינה שיש הרבה מן המשותף".
הם דומים כי הם רוצים להיות דומים
- לא צריך שיהיה לדמיון כזה בסיס עובדתי כלשהו? אז מה אם החלבן ומנהלת החשבונות מעריצים את אתגר קרת? זה מספיק כדי שהם ירגישו שהם דומים?
איילה: "צריך בסיס עובדתי, אבל הוא חסר משמעות. אין שתי נפשות בעולם הזה שלא דומות במשהו. מאוד יכול להיות ששני אנשים שאוהבים את אתגר קרת דומים באופן משמעותי - הם אוהבים שפה רזה, סיפורים קצרים, יכול להיות שזה נובע מאורח חיים דומה, מקבוצה חברתית דומה, ייתכן שהם אכן דומים מאוד בתכונות האופי או במסלול החיים. יכול להיות שכל אחד מהם אוהב את אתגר קרת מסיבות אחרות, שונות לחלוטין, ושאין להם שום דבר משותף בהקשר של אתגר קרת חוץ מהאהבה לכתיבה שלו. העניין הוא שזה לא משנה. כדי להרגיש דומים, החלבן ומנהלת החשבונות צריכים שהדמיון הזה ישרת אותם. הצורך הזה חזק וקודם לבסיס העובדתי. אם יש להם צורך כזה, גם הבסיס העובדתי יימצא".
- את אומרת, במילים אחרות, שזוג אוהבים מגלים שהם דומים רק משום שהם רוצים להיות דומים. הדמיון ביניהם הוא בעצם פנטזיה, אשליה שנוצרת על ידי האהבה. ייתכן אמנם שיש זוגות שבאמת דומים מאוד, אבל לא העובדה הזו היא שעושה אותם דומים בעיני עצמם, אלא הרצון שלהם להיות דומים?
איילה: "אם יש לי צורך חזק בקירבה, אני מחפשת דמיון ואני אמצא אותו, גם אם החבר שלי שייך לקהילת ילדים לוחמים בקונגו. בעצם אני לא אוהבת את המילה 'אשליה'. מעדיפה 'פונקציונליזם'. אשליה היא סתם מילה רומנטית ומעורפלת. היא גם שיפוטית".
לייחס ערכים לתכונות אופי
- אני אוהב את התרגום שלך של "אשליה" ל"פונקציונליזם", אם כי יש קצת הבדל. איך את יכולה להאמין שאת נפש תאומה של מישהו, כשאת יודעת שאין לזה בסיס עובדתי, או אין בהכרח בסיס עובדתי? התשובה שלך יכולה להיות שרוב האנשים לא מבינים שהדמיון ביניהם קיים בעיקר משום שהם רוצים שהוא יהיה קיים. אז נניח אותם לרגע בצד. את עצמך כבר יודעת את זה, אז בואי נדבר עלייך. זה אומר שאין לך ולא יהיו לך בחיים נפשות תאומות? ואם יש, זה אומר שאת מרגישה שאת עושה צחוק מעצמך? (אגב, מתי השיעור נגמר?)
איילה: "ראשית, אין לי נפשות תאומות. שנית, אני אף פעם לא מרגישה שאני עושה צחוק מעצמי. להיפך, אני מגלה כלפי כל מעשיי הבנה רבה. (השיעור לא נגמר עדיין)".
- אני רוצה להציע בכל זאת בסיס עובדתי לדמיון בין אנשים, לצד ההסבר הפונקציונאלי שלך. מה דעתך שתחושת הדמיון היא בעצם חישוב משוקלל של תכונות קיימות. החלבן והפקידה באמת אוהבים את אתגר קרת, למרות שהם שונים ברוב התכונות האחרות שלהם. מה הם עושים בעצם? הם מייחסים ערך משמעותי ביותר לתכונה של אהבת אתגר קרת, ומייחסים ערך שולי עד אפסי לעובדה שהם מצביעים למפלגות שונות. השקלול של כל התכונות, עם הערכים השונים, נותן תוצאת דמיון מאוד גבוהה. הרצון נכנס אף הוא לממוצע המשוקלל הזה. תכונות שהם רוצים בהן בשביל ה"יחד" שלהם מקבלות ערכים גבוהים במיוחד. מה דעתך?
איילה: "יש בנו ים של עובדות. אנחנו בוחרים להפוך למרכזיות את אלו שחיוניות להתאהבויות שלנו. הבסיס העובדתי עובד בשירות הצרכים שלנו".
זה גם מה שקורה באהבה. אהבה מדגישה תכונות מסוימות ומתעלמת מתכונות אחרות. בגלל זה, אפשר להתאהב באדם שרוב תכונותיו שליליות בעינינו. החבר החתיך והחכם של היפהפיה הטיפשה מתחילת המאמר הצליח למצוא, אפילו בה, חכמה יתרה. לא חשוב כרגע מה הוא חיפש אצלה. העובדה המעניינת היא שמהרגע שהתאהב בה הוא מצליח למצוא בשטוחת השכל הזו את החוכמה הנשגבת.
