בעצם, למה אתן צריכות אותי ושכמותי?

אני מקנא בכן, נשים. כן, כן, ממש מקנא. וכדי לא להחזיק אותכן יותר מדי במתח, אתוודה על מחשבה שעברה לי בראש לפני כמה לילות. המחשבה היתה כזו: למעשה, הרך הנולד לא ממש זקוק לאבא בחדשי חייו הראשונים. אתן יכולות להסתדר לבד עם התינוק שזה עתה נולד ודורש בעצם רק אמא. לפני שכולם קופצים עלי ושופכים את חמתם עלי עד כמה האבא חשוב, וכמה דמות האב חשובה להתפתחות התקינה של הילד בכל שלב של חייו, אקדים ואומר שאני יודע את כל זה. לי עצמי יש ילדים (מקסימים, נהדרים, חכמים כמובן), ואני רואה עצמי כאב נוכח בחייהם, על אף היותי גרוש.

נדבך נוסף בקנאה שלי הוא עצם היתרון המשמעותי שלכן בכך שיש לכן תשעה חודשי הריון, שבמהלכם אתן מתחילות להכיר את התינוק ויוצרות איתו קשר רגשי, בעודנו עומדים משתאים. מבחינתכן, הלידה והתינוק שמגיע הוא המשך טבעי למצב שהיה קודם (אצל רובכן, לפחות), ולעומת זאת, עבור רוב הגברים הלידה מגיעה פתאום, ובעקבותיה פתאום ילד. יש קצר במוח הגברי בהשתלשלות העניינים הזו.

האב לרוב משתדל לא להיות גורם מפריע

עכשיו, כשמאזן הכוחות בבית "התערער", כל האינסטינקטים האמהיים שלכן מתחילים לעבוד, וברור לכן לגמרי מה "צריך" לעשות עם התינוק שזה עתה הצטרף לזוג, בעוד האב לרוב משתדל לא להיות גורם מפריע. ובהמשך לחוויית הההריון שהיתה, עכשיו את חווה את האמהות באופן הטבעי ביותר, בעוד האבא לא ממש יודע מה המשמעות של אבהות ומה הוא אמור לעשות עם זה.

הרשו לי לחזור קצת אחורה בזמן, כשאמא היתה "שרת הפנים" ואבא היה "שר החוץ". אבא היה קם בבוקר ליום עמלו במפעל או במשרד, ואמא היתה קמה ליום עמלה, לרוב בבית. הגבולות היו ברורים. אמא דאגה לכל מה שהילדים צריכים: מזון, ביגוד, חינוך, ואבא היה מביא את האמצעים להשגת המטרות האלה. חוויית האמהות היתה ברורה, כמו היום. גם חוויית האבהות היתה ברורה - אבא, כמו שאני תפשתי אותו, היה האיש "הרע" כביכול, ממנו אני צריך להיזהר, וכדאי לי להתנהג יפה, אחרת "אוי ואבוי לך" ו"חכה תראה מה יהיה לך כשאבא יבוא הביתה וישמע מה עשית". ההשלכות של זה ברורות על איך אני כילד תופש את המהות של אמא, ויותר מזה - את המהות של אבא.

ובחזרה להיום. קצת השתנו הדברים (לפחות בסביבה שאני מכיר היום), והאבהות היא לאו דווקא כזו שמאיימת על הילד, אלא פנים רבות לה. אבל, בניגוד לאוטומט שעובד על מנגנון האמהות, מנגנון האבהות לא נדרך אוטומטית. לוקח לו זמן להיטען. היציקה של תוכן לתוך חווית האבהות היא לגמרי מלאכותית, ולא משהו טבעי כמו אצלכן. כל אב, בדרכו, יוצק את התכנים לפי מבנה אישיותו ואורחות חייו. הבנייה של חוויות אב-בן והצורך להיות דמות משמעותית בחיי הילדים היא תהליך ארוך, וכל אחד ניגש אליו אחרת.

לסיום, אחזור לשורה הראשונה שלי: אני מקנא בכן, כי אתן ממשיכות שרשרת ארוכה של ידע גנטי שנצבר לאורך אלפי שנים, ואילו אנחנו צריכים להתנהג לפי האופנה האחרונה השולטת, או שניהפך להיות בבונים מיושנים.

אימייל של קליע הכסף

טוקבק כדורבנות:

אף אשה לא נולדת להיות אמא  / אלה

עוד שני סנט לשקר הקולקטיבי הענק שנועד לתחזק את המגה-מיתוס "אמהות מסורתית היא דבר טבעי", שכובל אשה למיטת תינוק ומעניק לגבר את החופש לעצב את אבהותו על פי ראות עיניו. כל פסקה בכתבה מכילה בתוכה מיתוס שקרי אחר. הנה כמה דוגמאות:

1. "התינוק דורש אך ורק את אמו": אכן רק היא יכולה להיניק. יחד עם זאת, התינוק לא תמיד דורש רק אותה אלא את כל מי שנמצא לידו רוב הזמן. אלה יכולים להיות אם, אב, סבתא, סבא, מטפלת וכל אדם אחר.

 2. "אתן יכולות להסתדר עם התינוק לבד מהיום הראשון" - אנחנו לא. אין דבר כזה "ידע גנטי". הנשים מסתדרות עם התינוקות כי זה מה שמצפים מהן. לפעמים הידע נצבר בעזרתן האדיבה של קרובות משפחה, לפעמים בעזרת אנשי מקצוע ולפעמים דרך ניסוי וטעיה. לרוב האמהות אין בחירה האם להסתדר עם התינוק או לא. הן חייבות, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת.

3. "בתשעה חודשי הריון אתן יוצרות קשר רגשי עם התינוק" - אנחנו לא. הריון הוא תקופה קשה, מייסרת ומתישה פיזית, שלא מכינה לטיפול בתינוק. התינוק לא יוצא מהבטן בלילה ומסביר כיצד לטפל בו. האם מתכוננת לטיפול עתידי בתינוק, כי היא יודעת שלא תהיה לה ברירה, שהיא חייבת.

4. "עבור רוב הגברים הלידה מגיעה פתאום" - רק עבור אלה שבוחרים באבהות מנוכרת. כל השאר יכולים לשים לב שהאשה בהריון ולהכין את עצמם נפשית לחובותיהם החדשות, בדיוק כמו האמהות.

5. "כל הכוחות והאינסטינקטים האמהיים שלכן מתחילים לעבוד" - זה לא. רוב האמהות פשוט מבינות שאין ברירה, שאם הן לא תטפלנה בילד - יש סיכוי שהוא יוזנח (במקרה הרע), או שהן תתויגנה כמכשפות (במקרה הטוב).

אמא טריה היא אדם והיא ברת דעת. היא רוצה לישון, היא מתגעגעת לחופש שלה, היא כן יודעת שקשה לה, היא משתעממת מפעילות רוטינית. אבל מה הברירה שלה? חוץ מלהיות גיבורה ולתפקד כאמא למופת, אין לה אופציות. מי יטפל בתינוק חוץ ממנה? בדרך כלל לא האב, שהולך בבוקר לעבודה ומשתדל לחזור הביתה כמה שיותר מאוחר (הרי אף אחד לא ישפוט אותו... הוא מפרנס את המשפחה).

בשורה התחתונה - כמו אבות רבים, אתה בוחר להזין את המיתוסים שמשחררים אותך מהחובות ומעניקים לך הרבה בחירות. אבל חשוב לומר בפה מלא, שהמיתוסים האלה הינם שקריים. אף אשה לא נולדת להיות אמא, כולנו לומדות להיות אמהות (חלק יותר טובות, חלק פחות). לנשים רבות - בייחוד כאלה שמודעות להיותן בני אדם עם חלומות ושאיפות - הלימוד הזה לא קל.

אני קוראת לכל מי שרוצה להיות אם לבחור אך ורק בני זוג שיודעים שאבהות זו חובה ולא בחירה ולא משקרים לעצמם שאמא פשוט משתוקקת להיות עם התינוק 24 שעות. רק גברים אלה ראויים להיות אבות לילדיכן.