גיבור על חזקים

תעשיית המוזיקה העולמית בצרות? האמנים לא מוֹכרים? כבר לא שווה להקליט שירים חדשים? בזמן האחרון זה כבר פחות מורגש. בשנתיים האחרונות, ליתר דיוק. זה משך הזמן שבו משחק הוידאו "גיטר הירו" ומקבילו "רוק בנד" עושים את דרכם לכיבוש התעשייה, כשהם משתלטים בדרך על לבבות חובבי המוזיקה המכורים למסך ולשלט. ולא רק החובבנים, גם מוזיקאים מקצועיים נדבקו בהתלהבות. לא מאמינים? בואו לראות.

אם אתרים ברשת כמו "יוטיוב" ו"מייספייס" הפכו לאלמנטים משמעותיים לקידום אמנים בתעשייה, "גיטר הירו" עוקף אותם בסיבוב. סקרים מראים כי כ-70 אחוז מצרכני המשחק נוהגים לרכוש אחר כך גם את האלבומים של האמנים המופיעים שם, אותם גילו לראשונה כשלחצו על השלט. כך הצליח "גיטר הירו" לעורר מכירות של אלבומים ישנים ולהחזיר שביב תקווה לשוק המקרטע.

אז על מה כל הרעש? כדי לרדת לעומקו של הטרנד הגדול ביותר בתעשיית המוזיקה, הכנסנו לחדר אחד כמה אמנים ישראלים ומשחק אחד של "גיטר הירו". קורין אלאל, דודי לוי, יזהר אשדות ובנו הצעיר עיליי (שהסביר לכולם מה צריך לעשות ועשה להם בית ספר), ג'וני "הקטן" גולדשטיין, וגיא כרמל ויונתן חרפק מ"יוסלס איי.די", כולם ניסו לשיר ולנגן את מה שהמשחק מציע, שיר אחרי שיר, ולא רצו להפסיק. יותר מזה, הם אפילו רקמו תוכניות על השירים שיתאימו לגירסה העברית למשחק.

בסלון, כמו באצטדיון

הכל התחיל לפני שלוש שנים. "גיטר הירו" נולד ופתח אופציות חדשות בפני חובבי המוזיקה: להרגיש על הבמה בהופעה באצטדיון כשאתם בעצם בסלון ולגלות מוזיקה חדשה (או לגלות אהבות ישנות) בעוד האצבעות לוחצות על הכפתורים הצבעוניים ומנסות להישאר בקצב השיר המתנגן. אחר כך הפיתוח "רוק בנד" וגרסאות ה"World Tour" של "גיטר הירו" גם הוסיפו מערכת תופים אלקטרונית ומיקרופון והרחיבו את החוויה בעוד שלב.

המעריצים הוקסמו והרוקרים המפורסמים גם רצו, כמובן, להיות מעורבים. המשחק "גיטר הירו אירוסמית'" יצא לשוק וכלל עשרות שירים של הלהקה הוותיקה שהוצעו לנגן. אחר כך

שולבו דמויות אמיתיות במשחקים, ביניהן סלאש, סטינג, אוזי אוסבורן, בילי קורגן ("סמשינג פמפקינס"), היילי ווילאמס ("פראמור"), ג'ימי הנדריקס ועוד רבים.

ב-2009 עתידים לצאת שני משחקים חדשים, עליהם קברניטי המשחק מהמרים: "גיטר הירו - מטאליקה", וככל הנראה, גם "גיטר הירו - ביטלס". יש שאומרים שמשחק כזה של החיפושיות יכול להפוך בקלות לאחד המוצרים הנמכרים ביותר של הרביעייה אי פעם.

אבל איך כל זה תורם כלכלית לתעשיית המוזיקה? תאמינו או לא, מכירות של שירים רבים הוכפלו מאז שנכללו במשחקים. בנוסף, הרבה להקות מוּכרות עומדות בתור על מנת לספק מוזיקה חדשה ליוצרי המשחקים.  

השבוע בארצות הברית. המשחקים מככבים (צילום: AP) 

אז אמנים מרוויחים יפה מההמצאה החדשה. ומה עם חברות התקליטים? בסוכנות איי.פי טוענים שהן לא ממש נהנות מהמצב. למרות שהן מקבלות חלק מהתמלוגים מהשירים שבמשחקים, הן לעיתים קרובות נעקפות על ידי חוזים ישירים מול חברות המשחקים. בנוסף, העובדה שמכירות הדיסקים יורדות עוד ועוד בכל שנה וודאי לא תורמת לכך, במיוחד בזמן שמכירות המשחקים נוסקות.

להקת "אירוסמית'", כך מדווחים, הרוויחה יותר מגירסת "גיטר הירו" שלה מאשר משני האלבומים האחרונים שלה גם יחד. "החשיפה שאמנים מקבלים מ'גיטר הירו' היא ענקית", אמר לסוכנות השבוע קאיי האנג, מו"ל המשחק. עד היום הוטענו כ-65 אלף שירים מקוריים למשחקים והאנג טוען כי "משחקי וידאו מוזיקליים יהפכו לפלטפורמה הגדולה ביותר בכל מה שקשור להפצת מוזיקה. אפילו יותר מהאינטרנט והסלולר. בסופו של יום, המטרה היא ליצור משחק וידאו טוב. עם כל אתגר שיבוא בהמשך, נתמודד".

מול המשחק. קורין אלאל נכנסת לקצב (צילומים: אלי אלגרט)

אבל יש עוד כברת דרך עד שהתעשייה תעלה על דרך המלך: בכיר בתעשיית המוזיקה סיפר כי משחקי הוידיאו עדיין לא יישרו קו עם ההכנסות בחברות המוזיקה הגדולות וייקח זמן עד שהם יצליחו לעשות זאת. "אלבום שנמכר בכמה מיליוני עותקים זוכה להכנסות גבוהות הרבה יותר בזכות המוצר עצמו מאשר כל משחקי הוידיאו בהם הוא משולב יחד", אמר.

מצד שני, בעידן בו עושה רושם שהדיסקים ייעלמו מהעולם, יש כאלה שמאמינים שמשחקי הוידיאו הם הדרך להציל את התעשייה מקריסה כלכלית. בבארים ופאבים רבים ברחבי העולם החלו להקים עמדות של המשחקים ולקיים ערבים משותפים של הלקוחות. כך החליפו "גיטר הירו" ו"רוק בנד" את הקריוקי השכונתי. גראנט לו בן ה-40, אחד מעובדי הפאבים בקליפורניה שהחלו להציע ערבי משחקים, סיפר כי "זו בהחלט הדרך להחזיר את תעשיית המוזיקה על הרגליים". לדבריו, המשחקים מגנים על האמנים מהורדות וזיופים של אלבומים מכיוון שבמקרה של "גיטר הירו" או "רוק בנד", הלקוחות מחויבים לקנות את השירים שהם רוצים.

עיליי אשדות (משמאל) עם אבא יזהר. עשה לכולם בית ספר לרוק

ומה אומרים אצלנו? נועם ויסברג, מנכ"ל אטארי ישראל, המייבאת את המשחק לארץ, מסביר את התופעה: "אני חושב שיש פה בידור מלא שכולל לא רק את העניין השמיעתי, אלא גם את חויית הניגון ואולי אפילו ההופעה. זה כיף מושלם. מעבר לזה, אתה מזדהה עם דמות, עם נגן או זמר מצוין ונכנס לתוך הדמות שלו, אתה ממש יכול לנגן את אותו השיר שאתה אוהב ולהיות חלק מהיצירה.

"בגרסת ה-'World Tour' יש גם קטע בו אתה יכול ליצור מוזיקה, ליצור שיר ולבנות את הגיטרה והתופים. אחר כך יכולים לשבת ארבעה אנשים, כל אחד במקום אחר בעולם, ולנגן אותו ביחד. אין ספק שחברות מוזיקה ותקליטים ואמנים מאוד רוצים להתחבר למוצר הזה, כי להקות מתחילות לקבל הכנסות גדולות הרבה יותר מאשר עם דיסקים ולהגיע לקהל רחב יותר".

אתם חושבים על המשחק כמשהו שיכול להציל את תעשיית המוזיקה?

"קטנותי מלחשוב או לחזות את זה. יש לי שאיפה שהמשחקים האלה יפנו לקהל כמה שיותר רחב ואין ספק שתעשיית המוזיקה ותעשיית הקולנוע תמיד הן תעשיות שתמיד רצינו להתחבר אליהם, לא בשביל להציל אותן או להציל אותנו, אלא להגדיל את קהל היעד. אם זה יכול להציל? אז מצוין".

עוד סיכומי שנה

מה הדבר הבא אליו נתמכר בטלוויזיה

בהוליווד שקעו בנוסטלגיה ובשואה