פוליטיקה במגרש: מעלי דרך די קאניו ועד קאנוטה
מוחמד עלי נאבק נגד מלחמת וייטנאם, ג'ון קרלוס וטומי סמית עלו לפודיום האולימפי עם גרביים שחורות, פאולו די קאניו הצדיע במועל יד וסטיב נאש מחה נגד המלחמה בעיראק. תזכורות לאלו שהקדימו את פרדי קאנוטה בעירוב בין פוליטיקה לספורט
למרות שאחת הקלישאות הוותיקות בעולמנו אומרת כי "אסור לערב פוליטיקה וספורט", ברור ששני העולמות הללו מעורבים, וחזק, בכל ארגון אפשרי. וכפי שאמרו לא מעט מהתומכים במהלך של קאנוטה בימים האחרונים, עם כל הכבוד לחוקים ולרצון להימנע מעירוב בין התחומים, גם ספורטאים הם בני אדם, ככאלה יש להם דעות ולא פעם הם גם לא חוששים להביע אותן.
חשף (כתובת) וחטף (קנס). קאנוטה וחברים (צילום: רויטרס)
אז רגע לפני שהפסקת האש תשים סוף למבצע הישראלי בעזה ופרשת קאנוטה תרד מהכותרות, קבלו תזכורת קצרה למספר אנשי ספורט שכן עירבו בין פוליטיקה וספורט. מדובר בכמה תזכורות על קצה המזלג, אתם מוזמנים כמובן לשלוח מקרים נוספים שאתם זוכרים דרך מערכת הטוקבקים.
מוחמד עלי ומלחמת וייטנאם
בלי ללכת אחורה מדי, לימד שלטון הנאצים בגרמניה ואולימפיאדת ברלין, נחזור אחורה בגלגל הזמן "רק" 43 שנה, לשנת 1966. המתאגרף מוחמד עלי, אלוף העולם במשקל כבד, עלה לכותרות כאשר הכריז כי אין בכוונתו להתגייס לצבא האמריקאי ולהצטרף למלחמת וייטנאם. "עקרון המלחמה מנוגד למה שכתוב בקוראן ולא אתן ידי לדבר כזה", אמר מי שנקרא קסיוס קליי, לפני שהתאסלם ושינה את שמו.
מוחמד עלי מכה בג'ו פרייז'ר. זכה בערעור ולא נכלא (צילום: גטי אימג'ס)
רישיון האיגרוף של עלי נשלל, הוא נושל מתואר אלוף העולם והסתכן בקנס של 10,000 דולר וחמור מזה, עונש מאסר של חמש שנים בכלא. אחרי שהורשע ורגע לפני שנכנס לכלא, עלי זכה בערעור והתיק שלו עבר לבית המשפט העליון בארה"ב. למזלו, באותה עת התמיכה במלחמה צנחה, עלי יצא לסבב הרצאות בקולג'ים בארה"ב סטייל מרטין לותר קינג ולבסוף זוכה מאשמה ויצא ללא עונש על סירובו להתגייס.
מחאת השחורים על הפודיום במכסיקו סיטי
כעבור שנתיים, מה שעלה לכותרות היה המאבק בעד זכויות השחורים של שני האתלטים האמריקאים, טומי סמית וג'ון קרלוס. בבוקר ה-16 באוקטובר 1968 סמית קבע שיא עולמי חדש באולימפיאדת מכסיקו סיטי, כאשר עצר את השעונים על 19.83 שניות ב-200 מטר. השיאן החדש וקרלוס עלו לפודיום לקבל את המדליות ללא נעליים ועם גרביים שחורות, כסמל לעוני של השחורים באמריקה. מי שסיים שני, האוסטרלי פיטר נורמן, הצטרף למאבק וענד סרט התומך בזכויות אדם.
סמית וקרלוס במקסיקו 1968. גם נורמן הזדהה איתם (צילום: גטי אימג'ס)
בעת נגינת ההמנון האמריקאי, טומי סמית וג'ון קרלוס, שגם עלה לפודיום עם צעיף שחור המסמל גאווה שחורה, הניפו אל על את אגרופם, בסמל של מאבק השחורים למען זכויותיהם בארה"ב.
אייברי ברונדאג' האמריקאי, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, הוכיח בפעם המי יודע כמה את הצביעות של הארגון בראשו עמד. אחרי שבמשחקי ברלין 1936 לא פצה פה ואיפשר הצדעות במועל יד, הפעם הוא 'התרעם' על עירוב פוליטיקה וספורט והורה על השעיית סמית וקרלוס, במקבי לזריקתם מהכפר האולימפי, באחד הפרקים השחורים בתולדות הספורט האולימפי.
די קאניו הפאשיסט, לוקארלי הקומוניסט
בחזרה לכדורגל. ב-1975, סרחיו מנסאנרה ואאיטור אגירה, שני שחקני ראסינג סנטאנדר, עלו לשחק עם סרטים שחורים, כמחאה על ההוצאות להורג האחרונות של הדיקטטור ששלט בספרד באותה תקופה, הגנרל פרנקו. השניים נקנסו ב-100 אלף פסטות (המטבע בספרד באותה תקופה) על מה שהוגדר כ"הפרת הסדר הציבורי".
די קאניו מצדיע במועל יד. פאשיסט מוצהר (צילום: רויטרס)
יותר קרוב בציר הזמן, אפשר למצוא לא מעט ספורטאים שניסו להעביר מסר פוליטי כלשהו על המגרש ולא נרתעו מחשיפת עמדתם הפוליטית או לחילופין מקנסות שיכלו לקבל. אחד המוכרים ביותר בתחום הזה, בעשור האחרון, הוא פאולו די קאניו, פאשיסט מוצהר שבימיו בלאציו לא פעם חגג שערים בהצדעה במועל יד, למרות קנס כזה או אחר שספג לעיתים.
בקצה הפוליטי השני, אפשר למצוא את כריסטיאנו לוקארלי, שבמשך כמעט עשור שלם הוחרם ולא זומן לנבחרת איטליה בגלל מעשיו. ב-1997, אחרי שכבש שער במדי הנבחרת הצעירה של איטליה מול מולדובה, חשף חולצה עם דמותו של צ'ה גווארה. לוקארלי, בן של פעיל במפלגה הקומוניסטית באיטליה ומי ששיחק רוב הקריירה בליבורנו, המזוהה עם השמאל הקיצוני (ההיפך מלאציו), לא זומן לבוגרת למרות שקרע רשתות בליגה עד 2005, אז קיבל חנינה וקיבל צ'אנס במשחק ידידות מול שבדיה.
רובי פאולר בימיו בליברפול. הזדהה עם עובדי הנמלים (צילום: גטי אימג'ס)
גם באנגליה היו לא פעם מפגני הזדהות פוליטיים. רובי פאולר, חלוץ הנבחרת לשעבר הזכור בעיקר מימיו בליברפול, הזדהה בעונת 1996/97 עם עובדי הנמלים בליברפול. אחרי ש-500 מהם פוטרו, חגג שער במשחק גביע אופ"א מול בראן הנורבגית עם חשיפת חולצה התומכת במאבק המפוטרים. אופ"א קנסה את פאולר מאותה סיבה בגלל נקנס קאנוטה השבוע, העברת מסר פוליטי על מגרש כדורגל.
הפוליטיקה הגיעה גם לטור דה פראנס ול-NBA
למי שתוהה, גם בכדורסל היו מסרים פוליטיים שהועברו על המגרש. ב-1999, הסרבי אלכסנדר 'סאשה' ג'ורג'ביץ' לא נשאר בשקט לנוכח הפגנות נאט"ו על סרביה של הרודן מילושביץ'. כוכב ברצלונה עלה למשחק גמר גביע קוראץ' מול אסטודיאנטס עם השלט "הפסיקו את המלחמה". כמוהו נהגו גם בני ארצו מהכדורגל, מיכאילוביץ' וסטויאקוביץ'.
לברון ג'יימס, במופע התמיכה בברק אובמה (צילום: AP)
בשנים האחרונות, ראינו לא פעם תמיכה של ספורטאים במאבק של טיבט, ביניהם רומאריו או האוסטרלי קאדל אוואנס, שפשט את החולצה הצהובה של מוליך הטור דה פראנס כדי להעביר את המסר. אי אפשר לשכוח גם את סטיב נאש הקנדי, שבמהלך משחק האולסטאר הנוצץ של ה-NBA עלה עם חולצה הקוראת להפסיק את המלחמה בעיראק, או של הקולגות שלו לברון ג'יימס, כריס פול וגרג אודן, שהביעו תמיכה פומבית ופתוחה בברק אובמה, לפני הבחירות האחרונות בארה"ב.
בקיצור, לא משנה איך ומתי מסתכלים על זה, תמיד היו, יש ויהיו מסרים פוליטיים של ספורטאים על המגרש. אתם בעד התופעה? נגדה? הביעו את דעתכם בטוקבקים.
לפנייה לכתב/ת 
