ממש לא מומיה

בסקר שנערך לאחרונה לבחירת נערת ג'יימס בונד הסקסית ביותר בכל הזמנים, זכתה במקום הראשון אורסולה אנדרס מ"ד"ר נו". מישל יאו המלזית, מי שהייתה נערת בונד לצידו של פירס ברוסנן ב"מחר לנצח" (1997), הגיעה למקום ה-16 והלא ממש מכובד.

כשפגשתי את יאו בת ה-46 בפסטיבל הקולנוע של מרקש, שם הוענק לה פרס מפעל חיים, השתוקקתי להציק לה בנושא זה. ויתרתי על הרעיון ברגע האחרון - ובצדק: מדובר באחת אשפיות אמנויות הלחימה הגדולות של הקולנוע (ראו ביצועיה ב"נמר, דרקון" של אנג לי). וחוץ מזה, למה לקלקל לה את חגיגת המחווה? בחרתי, אם כן, לתחקר אותה על שני הפרויקטים החדשים שלה, שמגיעים אלינו כעת במהדורות DVD.

יאו ב"נמר דרקון". אל תתעסקו איתה

ב"המומיה 3 – שובו של קיסר הדרקון" (הד ארצי), שנקטל על ידי המבקרים אך הצליח באגף ה-DVD בארצות הברית, היא מגלמת מכשפה אסיאתית שקיללה קיסר סיני, שזמם לכבוש את היקום וביקש ממנה חיי נצח. המומיה של הקיסר מתעוררת אחרי אלפי שנות תרדמה ומתעמתת עם החוקר ריק אוקונול (ברנדן פרייזר).

"הקיסר מתאהב בי", מדווחת יאו. "אבל לרוע מזלו, אני לא מתאהבת בו. המכשפה אמנם מעריכה אותו כשליט, אבל לא מסוגלת לפתח כלפיו רגשות. הוא מאוד לא מרוצה כשהוא לא מקבל את מבוקשו, וכיוון שאני לא יכולה להכניע אותו פיזית, אני מטילה עליו קללה".

זה בוודאי היה כיף להיות מכשפה.

"כן, מאוד נהניתי. זאת הייתה חוויה פנטסטית, כמו לדהור ברכבת שדים. הדמות שלי מאוד קסומה, ובסרט יש לי המון תלבושות ראוותניות ונוצצות. נהנתי גם מהקרב ביני לבין ג'ט לי. אנחנו מכירים כבר הרבה שנים ועובדים יחד כצוות. שנינו גם ידועים כמי שעושים בעצמם את הפעלולים, ולכן הציפיות מאיתנו היו גדולות. אני חושבת שעמדנו בהן ויצרנו קרב מרהיב ורגשי, שמבטא 2,000 שנות שנאה ביני לבין הקיסר".

עזבו אותה מבני אדם

יאו מגיחה גם ב"בבילון – אחרי הספירה", סרט מדע בדיוני של הבמאי-שחקן הצרפתי מתייה קסוביץ' ("אמלי"). קסוביץ' נחרד מההתעללות של אולפני פוקס בסרט ופצח במסע השמצות נגדו. הסרט לא הגיע לבתי הקולנוע בישראל, ומהדורת ה-DVD מספקת הזדמנות לראות מה כל כך הכעיס את קסוביץ'.

יאו התחמקה מהסערה שסבבה את הסרט, אך הואילה לדבר על תפקידה. "אני מגלמת נזירה, אבל לפחות יש לה עבר מפוקפק", היא אומרת. "בהתחלה התפקיד יועד לשחקנית צרפתייה בת 60 וכשמתייה שלח לי את התסריט, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. בסוף הוא שינה למעני את הדמות, כי הוא חשב שאני אוכל להוסיף משהו חזק ודינאמי לסרט.

"בגלל מה שהאישה אותה אני מגלמת חוותה בחייה, היא מחליטה לוותר על אינטראקציה עם המין האנושי ומסתגרת במנזר מרוחק. יום אחד מגיע לשם וין דיזל ותפקידו להעביר ילדה שגדלה במנזר לניו יורק עתידנית. שלושתנו יוצאים למסע מסוכן ורווי קונפליקטים, כיוון שלא ברור אם הילדה מהווה נשק להשמדה המונית או שמא היא בעצם המשיח".

נולדה לרקוד

יאו, ילידת עיירת כורים במלזיה, החליטה כבר בילדותה להיות בלרינה, הודות לסרטים "תהילה" ו"פלאשדנס". כדי לממש את הפנטזיות שלה היא נסעה בנעוריה ללונדון, ללמוד בלט. ב‭1983-‬ היא גרפה את התואר מיס מלזיה והשתתפה בתחרות מיס עולם שנערכה בלונדון. את ישראל ייצגה אז יפעת שכטר, שהצליחה יותר מיאו והגיעה לשלב חצי הגמר. "אני דווקא זוכרת המון דברים מהתחרות הזאת, כולל את יפעת המדהימה, כיוון שזאת הפעם ראשונה שהייתי ביחד עם כל כך הרבה בחורות מכל העולם", נזכרת יאו. "זה היה כמו טיול קמפינג, רק בתנאים נוחים יותר ועם תלבושות יפהפיות".

יאו על הסט של "המומיה 3". בוחרת פרויקטים לפי במאים

בהמשך, יאו לוהקת ל"מחר לנצח", מה שהעניק לה פרסום בינלאומי ופתח דלתות בתעשיית הקולנוע. לדבריה, היא העניקה מימד פמיניסטי לסדרה השוביניסטית. "נערות בונד נהגו לומר תמיד 'כן, ג'יימס‭.'‬ אבל אני חידשתי ואמרתי: 'לא, ג'יימס‭."'

לפני שנתיים התחוללה שערורייה סביב בחירתו של דניאל קרייג לתפקיד יורשו של חברך פירס ברוסנן. מהי עמדתך בסוגיה הזאת?

"אי אפשר להשוות בין דניאל לבין פירס, כיוון שהם מאוד שונים אחד השני – בפיזיות, בסטייל ובסגנון המשחק. הוא שחקן מדהים, וזאת אחת הסיבות למה הוא נבחר לתפקיד. זה גם מעניין לראות שהוא לוקח את התפקיד לכיוונים לגמרי אחרים – אפלים ואלימים יותר".

איך היחסים שלך כעת עם הוליווד?

"טובים מאוד. עכשיו יש דיבור על סרט חדש, אבל אני לא יכולה לגלות לך פרטים עד שאחתום על החוזה. אני משתדלת לבחור פרויקטים על פי הבמאי. מאוד חשוב לי החזון שלהם ושיהיה להם מה לומר, ושלא יפעלו על פי קונבנציות. בסופו של דבר השחקן נתון בידי הבמאי, ולכן רצוי שהבמאי יהיה מישהו ראוי ומיוחד. למשל מישהו כמו רוב מרשל, איתו עשיתי את 'זיכרונותיה של גיישה' – הוא הצליח להסתדר עם כל כך הרבה נשים ביחד, וגרם לכל אחת מהן לבטא את עצמה. הוא גם ניחן בחוש ויזואלי מרהיב. כמו כן אני רוצה לעבוד שוב בסין. מזמן לא עשיתי זאת, ואני מתגעגעת לכך".

את אחת השחקניות הכי מתוגמלות ומפורסמות באסיה. קשה להיות שם דיווה?

"אני דיווה? אני אקח את זה כמחמאה. אני לא רואה את עצמי כדיווה או כאגדה. אני פשוט עושה מה שאני אוהבת. זה נכון שבאסיה קשה מאוד לכוכבים להתנהל בחופשיות, בגלל הפפראצי, אותם אני לא אוהבת. כשאני הולכת ברחוב ומנסים לצלם אותי, אני עוצרת ונותנת להם לעשות זאת, גם אם אני בלי איפור. מה הטעם לברוח? צריך לדעת להתמודד עם זה.

"בסך הכל אני מרגישה בת מזל שהג'וב שלי הוא לא סתם עבודה, אלא גם תחביב ומשהו שמסעיר אותי. אני מאוד אוהבת קולנוע, וכשאני לא עובדת אני צופה בסרטים. אני רואה הכל - מסרטי אימה ועד מלודרמות רומנטיות, וגם סרטים עצמאיים מכל העולם".

מהירה ולא עצבנית

יאו הגרושה חיה על הקו מלזיה-פריז, בין היתר הודות לרומן שלה עם ז'אן טוד, מי שהיה מנכ"ל ויו"ר חברת המכוניות האיטלקית פרארי ואחת הדמויות הבולטות בעולם מרוצי המכוניות. "הכרנו בארוחת ערב בשנחאי והתאהבנו", היא מגלה.

גברים לא מפחדים מנשים חזקות ומפורסמות?

"אני לא חושבת שזה נכון. אם גברים אכן היו מפחדים, כל הנשים המפורסמות והרווקות היו בודדות, ואתה יודע שזה לא המקרה".

את אוהבת לצפות במרוצי מכוניות?

"כבר לא. אני לוקחת את זה מאוד אישי, במיוחד כשהחבר שלי נמצא על המסלול. כשאתה רואה אנשים שאתה אוהב ומודע למה שיכול לקרות להם תוך שניות בודדות - ולא בגלל חוסר הזהירות שלהם, אלא בגלל שמכוניות אחרות עלולות להיכנס בהם - אתה מעדיף לא לצפות. כבר יצא לי לראות כמה תאונות וזה הספיק לי".

עם ז'אן טוד. לא צופה במרוצים (צילום: Gettyimages imagebank)

בעוד מלכות יופי נוהגות לחלום להביא שלום עולמי, יאו בחרה דווקא להילחם בתאונות הדרכים, ובימים אלה היא שוקדת על סרט תיעודי חובק עולם שיעודד זהירות בדרכים. "הייתי לא מזמן בניו דלהי, ועקבתי אחרי כל האוטוסטראדות החדשות שבנו שם. זה היה מאוד כאוטי. אתה רואה על הכבישים עשרות סוגים של רכבים, מאופניים וריקשות ועד כאלה עם 16 גלגלים. זה פשוט מדהים. לא

הבנתי איך מישהו מצליח לשרוד זאת. מישהו אמר לי שצריכים שלושה דברים כדי לנהוג בהודו: ברקסים, צופר ומזל".

במסגרת מסעותיה לצורך הפקת הסרט, היא חווה לא מעט רגעים קשים. "אני פוגשת אמהות שאיבדו את יקיריהן בתאונות דרכים ומבקרת פצועים בבתי חולים. אתה יודע שכל 30 שניות נהרג או נפצע ילד בתאונת דרכים? זאת טרגדיה איומה".

זה די אירוני שאת עוסקת בבטיחות בדרכים, בעוד חברך לחיים מתעסק במרוצי מכוניות.

"למעשה, זה מה שדחף אותי לעסוק בתחום: ז'אן ומיכאל שומאכר פועלים למען בטיחות בדרכים, והם הפכו את ענף המרוצים להרבה יותר בטוח. אתה יכול לראות מכונית מתרסקת, ואז הנהג יוצא ממנה שלם ובריא. הם אלה שביקשו ממני לעורר את המודעות לזהירות בדרכים, במיוחד באסיה. וכך מצאתי את עצמי נוסעת לווייטנאם משכנעת את הנוסעים לחגור חגורות בטיחות".

בזכות ז'אן הפכת לנהגת שודים מצטיינת?

"לא. אין לי שום חוש כיוון, ואני נהגת גרועה. אני משתדלת לא לנהוג ומעדיפה ללכת ברגל או לרכב על אופניים. סוף סוף אני יכולה להודות בכך".