בלי הגב לסל, עם הראש לשם

• צ'ארלס גיינס סיכם במכבי ת"א
• וידאו: האלופה היוצאת - וזו שבמקומה?
• די בראון: "אני חי ומשחק כאילו אין מחר"

אולם לגיינס, וכעת עם שיחרורו הצפוי של פייזר גם למכבי רובה, חסרה תכונה נוספת: אין לה כמעט משחק אחד- על-אחד, ודאי לא כזה עם הגב לסל כמו שיש בדרך-כלל לשחקני מטרה.

לברצלונה יש את דייויד אנדרסן (2.12 מ'), כשלצידו מחפים פראן ואסקז (2.09 מ') ודניאל סנטיאגו הענק (2.15 מ'), וגם ארסן איליאסובה (2.07 מ') עדיין שם. למכבי לעומת זאת יש את פישר, גרין וכעת גם את גיינס (ליאור אליהו הוא ממש לא ביג מן אמיתי).

לריאל מדריד ולאלבה ברלין יש אמנם קוים קדמיים שמותאמים יותר לזה של הצהובים, אולם מכבי חושבת הרי קדימה, וצפויה לפגוש (במידה ותעבור שלב) קבוצות עתירות גבוהים איכותיים, כמו טאו ויטוריה של טיאגו ספליטר ו-וויל מקדונלד, אולימפיאקוס, ואולי בהמשך אף את פנאתינייקוס וצסק"א. בשביל זה צריך היא תזדקק לקו קדמי עמוק.

גיינס הוא לא יוצא דופן: לשום שחקן גבוה במכבי, מלבד ליאור אליהו, אין באופן קונסיסטנטי יכולת לייצר לעצמו מצב מכדרור. גם בקו האחורי המצב לא כזה מרשים: למרקוס בראון היו-היתה יכולת חדירה, היום מה שנשאר זה קלע גדול ושחקן חכם. טל בורשטיין ודרור חג'ג' אף פעם לא היו מכונות התקפה, דריק שארפ היה אולי במגדל העמק.

די בראון אוהב בעיקר לרוץ. בקו הקדמי, עומרי כספי בלתי עציר במגרש הפתוח אבל לא ממש יוצר לעצמו, יניב גרין ודיאור פישר הם פינישרים טובים, אבל לא שחקני מטרה. גם ליאור אליהו, שחקן ההתקפה הטוב ביותר של הצהובים, אוהב יותר לשחק עם הפנים לסל.