שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סולל בונני

    עם שני תפקידים ראשיים ב"מסכים" וב"חשופים", אנחל בונני, לשעבר הדוגמן שעשה את חצי תל אביב, עושה בית ספר לאלה שמיהרו לקטלג אותו כעוד פרצוף יפה שרצה לשחק. ומה יש לו להגיד על מרינה מקסימיליאן בלומין?

    על שולחן הסלון בבית של אנחל בונני יש דפי תווים, כוסית עם וויסקי והספר האחרון של קורמק מקארתי, "הדרך", באנגלית. מקארתי הוא אחד מהסופרים האמריקאים האהובים והמעובדים ביותר לקולנוע ויחד עם זאת, הספר המונח על השולחן בסלון הוא אפל, מורכב ולירי (טוב, כש"ארץ קשוחה" של האחים כהן עובד על פי ספרו "לא ארץ לזקנים" לאחרונה, זה די מובן - א.א).

     


    בונני מסתער (כל הצילומים: דודי חסון)

     

    ככה, כבר במבט ראשון אני מבינה שלא משנה מהן הדעות הקדומות שהגעתי מצוידת בהן - אנחל רחוק מלהיות קלישאה. בכלל, לאורך הראיון כולו מקפיד בונני להימלט משלל התדמיות שהוצמדו לו בשנים האחרונות כמו נער המסיבות שטחן את חצי העיר (ואת החצי השני טחן שותפו לפשע וחברו הטוב, אורי פפר) או הדוגמן היפיוף שהחליט לעשות אמנות על אף הבוז שסופגים קולגות מהמסלול המתעקשים לנסות להגשים את חלום המשחק שלהם.

     

    אם תשאלו אותו אגב, הוא פשוט בחור שמחפש אהבה בהמון מקומות. אם תשאלו את מדורי הרכילות, יש סיכוי שהוא כבר מצא אותה, על הסט של "חשופים".

     

    הראיון שלנו מתקיים בגלל שתי סיבות עיקריות. האחת, התפקיד החדש שלו ב"מסכים" של yes והשנייה - המשך תפקידו ב"חשופים" של HOT שחוזרת לעונה נוספת. דוגמן שמתחיל לשחק בטלנובלה, שנונה ומודעת לעצמה ככל שתהיה כבר ראינו. טלנובלה היא המקום המתאים לדוגמן שרוצה לשחק. תפקיד בדרמה איכותית הוא קפיצת מדרגה. השילוב בין תפקיד ב־HOT וב־yes - זו כבר אמנות המשא ומתן.

     

    נפגשנו בדירה שלו ברחוב קטן ומקסים במרכז תל אביב. הוא מתנצל כבר בהתחלה על הבלגן שיש בה, למרות שהיא נראית לא רע. בסלון יש ספרייה לבנה, ובה המון ספרים ממש טובים וסרטים עוד יותר מעולים, ומתחוור לי שהברנש מטפח טעם איכותי ביותר באשר למה שהוא מאכיל את המוח שלו. זה לא צחוק. יש לו את הביוגרפיה של מרלון ברנדו ועוד אחת של 700 עמודים, והוא מסביר שברנדו הוא האליל שלו והוא היה רוצה לקפוץ אליו לכוס בירה ולדבר איתו על החיים.

     

    למיטב ידיעתי זה כבר לא יקרה בגלגול הנוכחי, אבל לעומת זאת, אני שם. "זה הזמן הכי פרודוקטיבי שאני נמצא בו מאז שאני זוכר את עצמי", הוא אומר. "בעיקר מבחינה מקצועית בגלל 'מסכים' ו'חשופים'. אני בעצם מכוון לזה בשלוש השנים האחרונות. האהבה הכי גדולה שלי זה המשחק ואני עובד קשה מאוד כדי ללכת בקו מסוים ולהיות הכי טוב שאני יכול להיות. אני שם לב שלא מעניין אותי הרבה. רק להיות טוב במה שאני עושה".

     

    לפני כשנה סיפר בונני בראיון חושפני למוסף "7 ימים" על הילדות הקשה שהיתה לו במשפחה שעלתה לנצרת עלית מאורוגוואי, סבלה מקשיים כלכליים, אבא שרק שכשהוא שותה מסוגל להעניק חום ואהבה לילדיו, אם שכשהיא נשברת מרימה יד ומכה, ואווירת פחד ששרתה בבית. נראה שאנחל לא יהיה הראשון שישבור את הקשר בין ילדות כזאת והצורך העצום שלו באהבה ותשומת לב.

     

    תמיד רצית להיות שחקן?

     

    "הזיכרון שלי כילד זה התקליטים של אבא שלי שהקשיב לאופרה. הייתי שומע כאלה צלילים בבית, והייתי בעולם אחר. זה עזר לי בגלל המצב שהיה בבית לברוח למקום אחר. אני זוכר שהייתי הולך עם אחי הגדול להמון סרטים. אני חושב שהסרט הראשון שראיתי היה 'מפגשים מהסוג השלישי' ושם ידעתי. לא יכולתי להאמין שיש דברים כאלה ונורא רציתי להיות שייך לעולם הזה שנקרא קולנוע או משחק. לקח לי כמה שנים".

     

    אתה שמח שהמסלול שלך היה דוגמנות ואז משחק או שזה דווקא הפריע?

     

    "המסלול שעשיתי בדוגמנות הוא לא מסלול רגיל, זה לא שעבדתי פה בארץ, הלכתי לבית ספר למשחק וזהו. התחלתי פה בקטנה ואז שלחו אותי לפריז, לניו יורק ולונדון ואז התחלתי במשך ארבע־חמש שנים לטוס בעולם, לעשות את כל מה שעשיתי. אני לא יכול להגיד שאני מצטער כי חוויתי הרבה דברים גם מבחינה אישית וגם כלכלית שייצבו אותי כאדם עצמאי".

     

    "היום אני יכול לבחור את מה שאני רוצה לעשות. אני זוכר שמגיל צעיר תמיד אמרתי לעצמי ששום דבר לא יעצור אותי לגבי הדברים שאני רוצה לעשות, ושלא אלך לעבוד בעבודה שאני לא רוצה להיות בה - אם זה לשחק, לשיר או לשחק באולינג. זה מה שקבעתי לעצמי".

     

    טוב, לא חוכמה. החיים קצת סייעו לך. נניח שהיית מחוטט וגיבן?

     

    "הרבה זמן כאב לי מבפנים או כעסתי על העולם על איך שאנשים מתייחסים לאנשים שנראים ככה או אחרת. כשנראים טוב מקבלים יחס שונה, וזה לא תלוי בי. זה תלוי באנשים אחרים, אם הם בוחרים להתייחס לגיבנת ולחטטים בדרך אחת ולבנאדם שנראה מעולה באופן אחר. הבנתי שזה אף פעם לא יהיה קשור בי, אני רק יכול לעשות את עצמי בן אדם שהוא מעבר לאיך שאני נראה".

     

    מתי הבנת את זה?

     

    "זה מדהים שכשאתה באמת מגיע להשלמה עם עצמך ועם הסביבה שלך, אז דברים מתחילים לקרות. בשנה האחרונה יחד עם העשייה, יחד עם ההתכווננות, הגעתי למין שלום עצמי כזה שלפחות בקטע הזה נתן לי יותר שלווה בחיים האישיים, והיכולת לראות דברים אחרת מבחינה מקצועית. לפני שנה היו לי המון בעיות פנימיות עם עצמי. כל מיני דברים שסוחבים מהעבר - אבנים שאתה אוסף בדרך ולא יודע למה אתה סוחב אותן".

     

    למשל?

     

    "הדבר שהכי שקופץ לי לראש ושהוריד ממני עול זה היכולת ליהנות מהרגע, ממה שיש עכשיו, ממה שאני עושה, ממה שאני אוהב ולא להגיד לעצמי 'למה אין לי את זה? למה אני לא שמה? ולמה לא קורים דברים?'. שחקן שיש לו פרויקט והוא בצילומים חושב 'מה יהיה כשזה ייגמר?' וואלה, לשמחתי אני נהנה בזמן שזה קורה ולא רוצה שזה ייגמר".


    בונני, ממריא עם שני תפקידים ראשיים

     

    בארץ רגילים לפרגן לבר רפאלי כשגרירה המוצלחת שלנו בעולם הדוגמנות העולמי, אבל לא תמיד זוכרים שאנחל, החתום בסוכנות לוק, נחשב לדוגמן בינלאומי מצליח במיוחד שסוכנויות שונות מייצגות אותו בלונדון, מילאנו, ניו יורק ופריז, ושכבר שבע שנים זוכה להצלחה אדירה. לפני שנה למשל, הוא השתתף בקמפיין לדונה קארן ומודעות ענק שלו כיכבו בכל ארצות הברית ובמיוחד במכה של הבילבורדס, הטיימס סקוור בניו יורק.

     

    לאחרונה הצטלם להפקה מיוחדת אצל צלם העל פיטר לינדברג בגראונד זירו בניו יורק (היכן ששכנו פעם מגדלי התאומים - א.א) להפקת אופנה למגזין "הרפרס באזאר" היוקרתי. מרשים, אבל בהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות קצר קמפיינים בינלאומיים לסווטש, מותג הקוסמטיקה וישי, קו הביגוד והמשקפיים של עמנואל אונגרו, חברות האופנה האמריקאיות טארגט ובננה ריפבליק, ז'אן פול גוטיה וכיכב על מסלולי שבוע האופנה האחרון בניו יורק, זה לא ממש מפתיע.

     

    כששואלים אותו על זה הוא אומר שזה פסיכי לראות את עצמך מרוח בפיקדילי סירקוס או בטיימס סקוור, שזה כאילו מישהו אחר והוא קורא לזה "חיים מקבילים" כי זה לא מרגיש כאילו שזה הוא. "סבלתי מבדידות. יש כאלה שלוקחים את זה בקלות, גם אני בהתחלה ראיתי את הדוגמנות כרכבת הרים - יום אחד אני בפריז ויום אחרי בגרמניה, ואז שבועיים בניו יורק ואחר כך ברצלונה. זה אדרנלין מטורף, אבל אחרי שאתה יושב לבד בחדר במלון והאדרנלין יורד זה מציף, פתאום אתה לא רואה את עצמך, רק מישהו שאתה לוקח אותו במזוודה והוא אומר לך, 'יאללה, גבר, בוא לשם, בוא לפה, פה יש בחורות', ואתה קצת מאבד את עצמך".

     

    "ואז לאט לאט אתה מתחיל לחשוב על החיים שלך, מה אתה רוצה, מהן האהבות שלך ואיך אתה רוצה להתפתח כאדם. זה התחיל לחלחל והביא אותי להחלטה לחזור לארץ. זאת היתה החלטה קשה כי עזבתי את פריז וניו יורק בזמן הכי טוב מבחינה מקצועית, אבל זה היה יותר חזק ממני".

     

    "רציתי להיות כמו אחד מהאנשים האמיצים האלה שעוזבים הכל והולכים לחיות ביער. מהאנשים

    הרגילים שיש להם ג'וב טוב, נגיד עורכי דין, ואז הם עוזבים הכל ועוברים לאלסקה, מתחילים הכל מחדש. רציתי להיות אחד מהאנשים האמיצים שבפיק שלו הולך אחרי החלום שלו. זה אפשר לי לשחק תפקיד בסרט של עצמי".

     

    ואיך זה לשחק את עצמך בסרט שלך?

     

    "בהתחלה היה מאוד קשה לשכנע את האנשים שקובעים בעולם המשחק שיש לי מה להגיד. אבל כשאתה עושה משהו עם כל כך הרבה דרייב ותשוקה, אין שום דבר שיוכל לעצור אותך או להגיד לך שאתה לא מספיק טוב. בהתחלה, בגלל שהייתי מפורסם כדוגמן, היה קשה לשכנע אפילו ברמה של 'תראו אותי באודישן לסדרה כזאת או לתפקיד כזה'".

     

    הסיפור הכי חם, וגם הכי מפתיע מגזרתו, נחת במדורי הרכילות רק השבוע: שמועות עקשניות על רומן לוהט בינו לבין מרינה מקסימיליאן בלומין. "יש לנו חיבור כיפי ואני לא יכול לדבר על משהו שלא קיים עדיין. כיף לנו על הסט, ומעבר לזה יש לנו חיבור מגניב. אני לא יכול להגיד שאנחנו ביחד או לא ביחד, אין פה שום הגדרה כזאת. היא מתוקה וחכמה וכיף לי להיות איתה ולדבר איתה. מעבר לזה? מה שיהיה יהיה".

     

    את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים