מזוז: גם מי שאומץ על-ידי לא יהודים רשאי לעלות

אין באימוצו של אדם על ידי משפחה לא יהודית, כדי להפקיע את זכותו לעלות לישראל על פי חוק השבות - כך קובע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בתשובה שהגיש היום (ב') לבג"ץ.

חוק השבות, שחוקק ב-1950, הוא מאבני היסוד של הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. החוק קובע כי כל יהודי בעולם זכאי לעלות לישראל ולקבל אזרחות ישראלית. ב-1970 התקבל תיקון לחוק, לפיו הזכות לאזרחות מתוקף חוק השבות חלה גם על ילדיו של יהודי, על נכדיו או על בני זוג שלו או של ילדיו ונכדיו - גם אם אינם יהודים בעצמם.

הדיון בנושא בבג"ץ מתקיים בעקבות עתירה שהגישה רגינה ברניק, התובעת זכאות לעלייה לפי חוק השבות מכוח יהדותו של אביה הביולוגי, למרות שאומצה בידי בני זוג שאינם יהודים. בקשתה של ברניק לעלות לישראל סורבה על ידי משרד הפנים, והיא עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה. בתשובת המדינה לעתירה, שאותה הגיש מזוז, בעצם מקבלת המדינה את עמדת העותרת, כנגד משרד הפנים.

"אימוץ אינו המרת דת"

מזוז קובע כי חוק השבות אינו דן באימוץ ואין בו התייחסות לשאלת השלכות של הליכי אימוץ על הזכות לשבות. לכן, לדבריו, ניתן לנקוט באחת משתי פרשנויות: פרשנות אחת היא הפרשנות לפיה נהג משרד הפנים, לפיה אין לאשר לעותרת את הזכות לשבות, משום שאומצה בידי משפחה לא יהודית.

אולם לדברי מזוז, לאחר שהובא הדבר בפניו ולאחר שעבר התייעצות עם הגורמים הנוגעים בדבר במשרד המשפטים ובמשרד הפנים, לדעתו הפרשנות העדיפה היא

הפרשנות השנייה, לפיה אין באימוצו של ילד של יהודי כדי להפקיע את זכותו לשבות על פי חוק השבות.

לגרסת היועץ המשפטי לממשלה, אימוץ איננו בבחינת המרת דת, והליך האימוץ אינו משנה את דתו של המאומץ ואת זיקותיו הביולוגיות.

מזוז קובע כי חוק האימוץ מתמקד במעמד, בזכויותיו וחובותיו של המאומץ כלפי הוריו, הן הביולוגיים והן המאמצים, ואילו חוק השבות עניינו בזיקתו של אדם לעמו, לעם היהודי. לכן, קובע מזוז, ילד ביולוגי של יהודי שאומץ בילדותו על ידי משפחה לא יהודית, ומבקש לעלות ארצה, זכאי לשבות מכוח זיקתו שלו, זיקת דם לעם היהודי. הוא הוסיף כי אותם הדברים חלים גם לגבי נכד של יהודי.

הכרעת השוטפים בעתירה צפויה להימסר בתוך כמה ימים.