יתרו, משה, ביבי ולבני

בנורבגיה, כך סיפר לי נורבגי אחד, כל אזרח יכול להתקשר ללשכת ראש הממשלה ולבקש לשוחח עימו. מובטח לו כי עד תוך שבועיים יחזור אליו ראש הממשלה בשיחת טלפון.

הייתי איש צעיר, שהשתרך בתור ארוך ארוך כדי לפגוש את המנהיג האגדי, משה. עברו יומיים, בהם לא יכולתי למוש ממקומי מבלי למצוא מחליף, היה חם ומעיק שלא לדבר על הזבובים. להפתעתי ושלא כצפוי, הסדר נשמר. אבל האכזבה שלי הייתה קשה מנשוא, כשפתאום עברה משטרת המחנה והודיעה לנו להתפזר.. הציבור התקומם, התמרד. השוטרים הסבירו לנו משה בשפה מגומגמת. מהיום יש סדר חדש, יתרו כהן מדין, חותנו של משה. קבע, שמהיום הולכים קודם לשרי עשרות, ואם זה לא עזר אז לשרי חמישים, ואם לא אז לא אז לשר המאה. "ומתי נראה את משה?" התפרץ שומע קשיש. "רק אחרי שר האלפים, ואז רק מתחילה הבירוקרטיה". בקיצור, נאנחתי את משה כבר לא אראה.

משה הלך והתרחק מהעם, הוא תמיד היה דמות מיתית, ניסית, ועכשיו הוא התרחק עוד יותר ונבלע בתוך הלבירינת הבירוקרטי שנבנה סביבו. האם פלא הוא שכשבושש משה מלרדת מהר סיני, בנה העם המוטרף מדאגה עגל זהב שיחליף אותו? משה הפך שלא בטובתו למעין אליל-חי, שבהיעלמו יש לייצר לו תחליף חומרי, פיזי. ומן הצד השני, בחלוף הזמן במדבר ובצוק העיתים הפך משה למוקד לנרגנות ותלונות. זרע הפורענות של משבר קורח. שבו בא קרוב משפחתם של משה ואהרן, קרח וערער על מנהיגותם. וראה איזה פלא, העם תמך בקורח. והשאלה נשאלת,הכיצד? מה חסר בו במנהיגותו של משה? המגע עם העם, קשר העין, היכולת לעקוב אחרי סדר יומו, או אולי פשוט, להתחכך בו, כל אלה נשללו בהצעתו המבריקה של יתרו.

סיפור המציאות:

הם הסתובבו בשוק מחנה-יהודה, ובשוק הכרמל, הם התקשרו לניידים שלנו, הם הופיעו על המרקעים בבתים ומעל כל לוח מודעות שכונתי. הם ירדו אלינו, אל העם. הם הבטיחו לנו את כל מה שרצינו לשמוע. ראינו ושמענו אותם עוד בלילה שאחרי הבחירות

. ואז בדרך כלל הם נעלמים עד הבחירות הבאות. מדברים על משבר מנהיגות. דברו הרבה על תחושת החמיצות והבלבול של הישראלי בדרך אל הקלפי (זוכרים את הציפה אל הקלפי?).

יזכור המנהיג שהדרך להימנע ממשבר הניכור תלויה במידת החיבור הממשי של המנהיג עם רחשי הלב של הצבור. מדע הסקרים שהמנהיג מקיף את עצמו בו, נותן לו תחושה שהוא מדבר עם העם. לא, הוא איננו מדבר עם העם, הוא מדבר עם יצור וירטואלי שספק אם הוא קיים. אבל לעיתים נראה שרחשי הלב הממשיים, הכאבים והתקוות, היגונות והשמחות כל אלה נעדרים מעיניו של המנהיג המרחפות אי שם מעבר להמונים נעדרי הפנים והזהות. נכון יתרו הציל את משה משחיקה ומנבילה, אבל העמיד אותו בראש פירמידה כזו שהעצימה אותו בעיני הכלל אבל הרחיקה אותו מאוסף הפרטים, שיוצרים בסופו של דבר את האומה.