שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    פשוט שביתה

    מיוחד ל-ynet: בבוקר שביתת יוצרי תעשיית הטלוויזיה, השחקן דרור קרן כותב על המאבק: "להציב מצלמות על אסופת אנשים שסגורים בווילה, או על כאלה שרצים למיליון או נוגסים בגוש בשר חי על אי אקזוטי - לא לזה התכוונו. לא על זה חתמתם"

    ננסה להגיד את זה פשוט, בלי דרמות, בלי להתלהם, ננסה להסביר איך זה קורה שביום בהיר אחד, מחליטה תעשייה שלמה להגיד די, עד כאן, ולצאת פתאום לשביתה בת שלושה ימים כדי למחות על מה שבמדינה מתוקנת, צריך להיות מובן מאליו. פתאום? ממש לא.

     

    פרק ראשון: חוק הרשות השנייה

    חוק הרשות השנייה נחקק על ידי כנסת ישראל מתוך כוונה ברורה "לתת ביטוי ליצירה, לשפה ולתרבות הישראלית על כל גווניה ומגזריה". החוק קובע גם את תנאי ההפקה ואת איכות השידורים בישראל. מועצת הרשות השנייה הוקמה מתוקף חוק, כדי לוודא שהזכיינים יעמדו בהתחייבויות. אז יש לנו כנסת ישראל ויש לנו חוק ואפילו מועצה שלפחות בתיאוריה יש לה שיניים, ומנגד "קשת", "רשת" וערוץ 10 ששמות פס על כולם. על כולנו.

     

    פרק שני: הרצוי מול המצוי

    אין לנו שום דבר נגד ריאליטי. אבל לא יכול להיות שהוא המנה העיקרית כמעט ערב ערב בפריים טיים שלנו. משחר ההיסטוריה יכול היה המלך לסמא את נתיניו בלחם ושעשועים. זרוק להם, הם ירצו עוד. וכמה שיותר קל לעיכול.

     

    טלוויזיה, גוף משדר, אמור שיהיה לו עוד קריטריון לתוכן בו הוא ממלא את המסך, מלבד רייטינג וכסף. החובה של הזכיינים כלפי אזרחי המדינה הזאת שמדליקים את הטלוויזיה בערב (ובכל שעה) היא לשקף להם דרך סדרות וסרטים, דרמות וסרטים דוקומנטרים שנעשו בידי יוצרים ישראלים, את החיים שלנו כאן. לספר סיפורים על אנשים מכאן.

     

    להציב מצלמות על אסופת אנשים שסגורים בווילה, מתגרדים, מתווכחים ומנמנמים, או על כאלה שרצים למיליון או נוגסים בגוש בשר חי על אי אקזוטי - לא לזה התכוונו. לא על זה חתמתם. זאת לא "יצירה ישראלית".

     

    פרק שלישי: חלאס!

    בדצמבר האחרון הגענו לשיא. שיא השפל. לאחר שהזכייניות צברו חוב מצטבר של 200 מיליון שקלים למסך וליצירה הישראלית, תחת התירוץ של "משבר כלכלי עולמי" הביאו הזכיינים לעצירה מוחלטת של עשרות הפקות מקור.

    כלומר, אחרי שלא עשינו את הנדרש מאיתנו, גם את מה שאנו עתידים לעשות, לא נעשה, כי נפסיד כסף. ומה עם המועצה עם השיניים שאמורה לפקח? גם אנחנו שואלים. הרבה זמן כבר.

     

    איפה המועצה? איפה השיניים? מועצת הרשות השנייה, "הגוף המפקח", הפכה לבת ברית עם הזכיינים ומשתפת פעולה עם העוברים על החוק. אין דין ואין דיין.

     

    ממשלות ישראל לדורותיהן הפקירו את התרבות וגורמות לנו השכם והערב להזכיר שיצירה ישראלית מקורית זה חשוב. בשנים האחרונות יש לנו עדנה

    מצד הקולנוע הישראלי שמגיע להישגים חסרי תקדים ומביא לנו כבוד ויקר בעולם, שמתעניין יותר ויותר בסיפורים ובכישרונות של אנשי הארץ הזאת. ל"קשת", "רשת" וערוץ 10 זה לא מספיק. לא ראוי. או פשוט "לא כלכלי". אי לכך, אנו לוקחים את גורלנו בידינו. אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו.

     

    פרק אחרון

    בתעשייה שלנו יש כ-4,000 עובדים. אלה האנשים שהביאו למסך, בין השאר, את "הכל דבש", "בטיפול", "הבורגנים","טירונות", "מילואים", "פרשת השבוע", "שבתות וחגים", "מרחק נגיעה", "פלורנטין", "אהבה זה כואב" ועוד ועוד. האנשים האלה, בשלושת הימים הבאים יעצרו הכל. אין כתיבה, אין הפקה, אין צילום, אין עריכה. לא משחקים. שביתה. מספיק פשוט?

     

    מחר נמחה מול משרדי הזכיינים, ביום חמישי נהיה בכיכר רבין ונשמח לתמיכתם, נקרין יצירות מקור אהובות שהופקו כאן לאורך השנים ונקנח בהקרנה גדולה של זוכה "גלובוס הזהב", סרטו של ארי פולמן "ואלס עם באשיר". נראה, אולי מישהו יתעורר פתאום וייזכר ב... זה, נו, איך קוראים לו? החוק.

     

    דרור קרן הוא חבר בשח"ם - איגוד שחקני המסך

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קרן. "איפה המועצה עם השיניים?"
    צילום: שרון דרעי
    לאתר ההטבות
    מומלצים