לא נפסיק לרקוד

"ואלס עם באשיר" ייזכר כציון דרך קולנועי הרבה אחרי ששמו של הסרט היפני שגזל ממנו את האוסקר יישכח. קל בדיעבד להבין מדוע בחרו חברי האקדמיה ההוליוודית ביצירה קונבנציונלית הרבה יותר כדי לעטרה בתואר הסרט הזר הטוב ביותר. הרי סביר להניח שרובם לא ממש הבין מה סרט האנימציה הדוקומנטרי של ארי פולמן בכלל עושה שם, ולא בשתי הקטגוריות הרלוונטיות לו יותר.

ואגב כך, ראוי היה ש"ואלס" יתמודד ואולי יקטוף את פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, שכן זוהי נקודת מפנה בתולדות הז'אנר, לא פחות. הבחירה לשבץ אותו כאחד מחמשת הפיינליסטים בקטגוריה המורכבת מסרטים בדיוניים שאינם מונפשים, מעידה שגם באקדמיה לא ממש ידעו איך בדיוק "לאכול" אותו.

"ואלס" לא המציא דרך הבעה חדשה. מה שקרוי "אנימציה דוקומנטרית" מסתובב בשוק כבר עשור לפחות. אבל "ואלס" לקח את צורת הכלאיים הזאת, והביא אותה לשיא. קודם כל, כסרט באורך מלא (השני אחרי "פרספוליס" מ-2007); ושנית, כאמצעי לתיעוד של תודעה. ולא, את "ואלס עם באשיר" אי אפשר היה לעשות אחרת. זה אינו סרט תיעודי ש"הולבשה" עליו אנימציה, אלא דוגמה לשילוב מנומק מאין כמוהו של צורה ותוכן.

מובן שהשיח הפוליטי הישראלי, שלעולם אינו מסוגל להשתחרר ממושגי יסוד כמו "אנטי ציוני" ו"פשע מלחמה", החמיץ את כל המימד הקולנועי של הסרט. פולמן עוסק בהתמודדות עם אשמה מייסרת, והאנימציה היא לפיכך רובד נוסף שמכסה עליה, עד לרגע שבו היא, האשמה, נחשפת ממש, כאנשים בשר ודם, בקטע הארכיוני היחיד בסוף הסרט שמתעד נשים פלסטיניות המקוננות על הטבח.

סיפור מתגלגל

אבל לא להסביר את "באשיר" למי שטחו עיניהם מראות באנו. שכן בימים אלה יוצא למכירה מארז די.וי.די מהודר ומושקע הכולל, בנוסף לסרט עצמו וערוץ קריינות, תקליטור ובו סרט בן כ-70 דקות על תהליכי ההפקה וסצינות שנשמטו, וכן ספרון המתאר את שלבי העיבוד השונים שעברו סצינות מרמת הסקיצה ועד לתוצר הסופי.

"ואלס עם באשיר". השיח הפוליטי הישראלי החמיץ את הרעיון

התסריט כולו, כך מבהיר פולמן בסרט "מאחורי הקלעים", נכתב בשישה ימים בבקתה בהר מירון. הצילומים נערכו באולפן חשוף, שבו פולמן ושחקנים מגלמים את הדמויות השונות בקטעי השחזור של המלחמה בלבנון. פולמן עצמו, למשל, מגלם את רון בן ישי כשהוא פוסע קוממיות ברחובות ביירות המופגזת, לפניו זוחל צלם, ומעניין לעקוב אחר המעבר מאיורים גולמיים אל האנימציה.

אגב כך, יוני גודמן, האנימטור הראשי של הסרט, מספק הסבר מרתק לגבי האופן שבו הפיח תנועה בעולם ובדמויות המצוירות שעיצב המנהל האמנותי דוד פולונסקי. שיטה מיוחדת אפשרה לפרק כל דמות ודמות לחתיכות בסיסיות, שכל אחת מהן הוזזה בנפרד כדי לייצר אשליה של תנועה. לעיתים אף פורקו החתיכות עצמן, על מנת להפוך את תנועת הדמויות לריאליסטיות יותר.

שתי הסצינות שהורדו בעריכה מובאות כאן בצורתן הלא מעובדת. באחת,

המתרחשת בערב ראש השנה, בעוד הטבח בסברה ושתילה מתנהל באין מפריע, יורדים חיילי צה"ל מהנגמ"ש שלהם בלב ביירות ותופסים מחסה ללילה בביתה של משפחה נוצרית מופתעת.

השנייה, ההזויה באמת, מזכירה סצינה מ"אפוקליפסה עכשיו", ומביאה את סיפורו של לוחם שכל המלחמה דווקא מוצאת חן בעיניו. הוא דוהר על אופנוע ברחובות ביירות, מתחזה למקומי, מכייף ומתמסטל, ואז פוגש בצעירה מקומית, מוכרת שווארמה נוצרייה עם שרשרת ח"י על הצוואר. השניים מתחתנים, הוא לוקח אותה לטיול בירושלים, ואז חוזר עמה לביירות ומגרש אותה. ייתכן שלו היתה הסצינה הזו מוצאת דרכה אל הגרסה הסופית של הסרט, היו נסתתמות קצת טענותיהם של אלו הטוענים כנגד דימוי הקורבן הצה"לי ש"באשיר" לכאורה מטפח.

"ואלס עם באשיר" - מארז ה-DVD, כ-90 דק', NMC יונייטד, 99 שקלים