גלי היתה בשבילי מין ריבאונד שתמיד היה זמין
כמו שיש לך כאב ראש ואתה יכול לקחת אקמול, ככה היה לנו זה את זה בכל פעם שרצינו סקס. ולמרות שנשבעתי לעצמי עשר פעמים שאני לא ממחזר זיונים, נראה שתקופת הבצורת המינית שתקפה אותי באחרונה הכריעו את הכף. גלי - סיפור לסופ"ש
אני חושב שהקטע שלי עם גלי התחיל בערך לפני שנתיים, כשרק הגעתי לעיר. אז היא נראתה לי הדבר הכי תל אביבי שיכול להיות, במיוחד לירושלמי כמוני שהתבלבל מכל אחת שרמזה לו על כך שאי פעם התקרב חוטיני לארון הבגדים שלה, או שנישקה בחורה והיא מחפשת פרטנר לשלישיה.
גלי הכירה כל מקום בעיר, וכל מקום בעיר הכיר אותה. היא תמיד ידעה איפה לשבת, ומה להזמין, ומה הכי חם... כל זה די קנה אותי אז, בהתחשב בעובדה שחוץ משינקין ו"יטבתה בעיר" לא הכרתי כלום. באותו הזמן היא נתנה לי את כל מה שרק יכולתי לבקש. אבל דבר אחד היא נתנה במיוחד והרבה - סקס. ולמרות שבמהלך אותה התקופה התפצלו דרכינו כמה וכמה פעמים, אני יצאתי עם אחרות והיא יצאה עם אחרים (ועם אחרות), תמיד היה דבר אחד שחיבר בינינו - סקס. הקשר הזה בהגדרה שלו תוחזק על ידי הסקס. זו היתה המטרה שלו, היא ולא אחרת. או לפחות זה מה שאמרתי לעצמי.
היא לא אמרה שום דבר על מחויבות
אף פעם לא דיברנו על זה יותר מדי. היא לא אמרה שום דבר על מחויבות, אז אני גם לא שאלתי. והיה לנו די נוח עם זה. היינו נפגשים פעם ב.. לא נכנסים זה לחייו של זה, ונפרדים מסופקים ושבעי רצון. זו היתה מין הפסקה מכל השיגרה של החיים, מין ריבאונד כזה שתמיד היה זמין. כמו שיש לך כאב ראש ואתה יכול לגשת ולקחת אקמול, ככה היה לנו זה את זה בכל פעם שרצינו סקס. היה שם מין שומר כזה שמן, כמו בכניסה לברים, שלא נתן לשום רגש אחר להיכנס. לא משנה כמה הרגש התחנן בפניו שהוא מכיר את הבעלים ושהוא מגיע בכל שבת – הוא לא נתן לו להיכנס. סקס היה היחידי שיכול היה להיכנס לקשר הזה. אם הייתם עושים גוגל על "סקס ללא מחויבות" הייתם רואים תמונה שלנו עם הסיגריה של 'אחרי'.
כל זה היה נכון עד לערב שבו היא ביקשה להישאר. וכשהן מבקשות להישאר, אתה יודע שאתה בבעיה. אתה יודע שעכשיו כל צעד קטן יכול להפיל אותך או להוציא אותך מהבוץ. היא לא היתה צריכה שיחה ארוכה מדי כדי להסביר לי שהיא מרגישה אלי משהו כבר הרבה זמן והיא רוצה לדעת אם אני מרגיש את אותו הדבר, או לפחות מה אני חושב על זה.
המשפט הזה שלה היכה בי כמו פטיש חמישה טון. ומכיוון שלא ידעתי מה יהיה הכי טוב לענות, פלטתי במהירות ש"אני בעניין הסקס, אבל המחויבות ממש לא מדברת אלי".
גלי נעלבה וצרחה עלי שאני חזיר שוביניסט. אבל ממש לא נפגעתי, ידעתי שזה הדבר הנכון ביותר לעשות. היא טרקה את הדלת מאחוריה והסתלקה. בדרך עוד הספיקה לשלוח לי כמה הודעות על איזה מניאק אני ואיך היא ידעה את זה כל הזמן אבל היה לה חשוב לתת הזדמנות לכל הקשר הזה, ואם אני רואה אותה רק כבובת מין אז היא מצטערת על כל רגע שהיא בזבזה איתי בכלל. היא הספיקה להגיד עוד משהו על ערס ירושלמי ושאנחנו שומעים רק זוהר ארגוב ואומרים מאאתיים ונעלמה לשנה. בדיוק כך, במשך שנה אחרי כן לא שמעתי ממנה. לפעמיים השם שלה היה עולה בכל מיני שיחות, אבל לא יותר מזה. האמת? היא גם ממש לא היתה חסרה.
אבל כל הסיפור הזה קרה מזמן, ובאותו הלילה המצב, כמו שאמרתי, נראה קצת אחרת. שנינו היינו קצת שתויים והאווירה היתה...זורמת. היא נראתה די שמחה לראות אותי ככה משום מקום ואפילו דפקה לי נשיקה שלא מביישת זוג בירח דבש בהוואי. היא לא אמרה מילה על אותו הערב מלפני שנה, אז לא חשבתי שאני צריך להזכיר את זה.
שיחה קצרה הבהירה ששום דבר לא השתנה - היא עומדת לסיים את התואר ומחפשת עבודה, אני עומד לסיים עבודה ומחפש תואר...
עד מהרה הצ'ייסרים עפו באוויר והאווירה הפכה להיות הרבה יותר ... זורמת.
ידעתי שאצטער, ובכל זאת עשיתי.
ידעתי שזו טעות, וטעיתי.
ידעתי שאני חרמן, ונכנעתי.
לא יודע מה יותר כאב לי, המצפון או הראש
הגענו לדירה שלה ודפקנו את הסקס הכי פרוע שהיה לנו אי פעם. השתחררו שם יצרים שהמתינו במשך שנה לפורקן. היא רכבה עלי ולא הפסיקה עד שפלטה צרחה שהדהדה בין קירות החדר.
למחרת בבוקר אני לא יודע מה יותר כאב לי, המצפון או הראש.
הודעת הטקסט שלה, "אנחנו צריכים לדבר", העירה אותי בעשר בבוקר. צירוף מילים שמזמן היה צריך לאסור על השימוש בו. נו, ומה עכשיו?! מה חשבתי לעצמי, שהכל יעבור חלק? שניפגש בפרק הבא של הסידרה? זו המציאות, חבוב. כאן לא מפסיקים את הטייק ברגע שצריך לשלם את החשבון.
אוטובוס, אופניים, מונית, רכב או רגל. כל אחד ויתרונותיו, כל אחד וחסרונותיו. במקרה שלי הרכב ניצח מכל מיני סיבות, בעיקר בגלל המוזיקה. ברקע מאיר אומר לי שגם מזה עוד נצטרך להיגמל, אחרי זה הוא מספר לי על טרמינל ועל טורקי קטן של ערב במצפה רמון.
אני נוסע, וכבר הפסקתי לשאול את עצמי שאלות, כי נמאס לי לשקר ואולי יותר מזה - נמאס לי לשמוע שקרים. מה שבטוח זה שהייתי צריך להקשיב לאבא שאמר "נשים זה רע! אין כמו לאונן". ואני כבר בכלל לא יודע למה אני דוחף את כמויות האלכוהול האלה לבחורות שאני יוצא איתן.
בדרך לגלי חשבתי על מה שוויזל אמר לי אחרי שסיפרתי לו לאן נעלמתי בליל אמש. "שמע ממני", אמר, "תחליף את השמות של הבחורות בטלפון שלך לתזכורות קטנות של מה שאתה אמור לזכור ברגע שהן מתקשרות אליך, או סתם ברגע שאתה חרמן ומתחשק לך להתקשר אליהן, שזה בדרך כלל בשלוש לפנות בוקר שאתה שיכור מת".
"למה אתה מתכוון?" שאלתי, עדיין נאבק בכאב ראש שלא רוצה להיעלם.
"תראה", אמר, "אצלי לדוגמה נוגה כבר מזמן הפכה ל'לא תעזוב אותך שבועיים אחרי זה' ורונה היא 'מזיינת את השכל אחרי הזיון'. סיוון קיבלה את כינוי הכבוד 'גומרת מהר אבל שורטת'.
"אתה צודק", אמרתי. גלי, איך שאני מסיים עם הסיפור הזה תזכה לתואר "שתה עוד כוסית ולך לשפשף".
פתחתי את הדלת. "אהלן גלי", אמרתי בביטחון, "אפשר להיכנס?"
"היי, בטח, בוא כנס. רוצה לשתות משהו?"
"הלאה גלי, הלאה. אם הייתי רוצה לשתות משהו הייתי מגיע לכאן?"
"לאכול?" המשיכה.
"גלי, בחיית גלי. אם הייתי רעב או צמא הייתי הולך לבית של אמא שלי. בואי ניגש לעסק".
אני חייב לקבל החלטות ממקום גבוה יותר בגוף שלי
היא הסתכלה עלי במבט עצוב. לא יכולתי לעשות לה את זה. הרגשתי הכי גרוע שיכולתי להרגיש עם עצמי. באותו הרגע נשבעתי שזו באמת הפעם האחרונה! אני חייב לקבל החלטות ממקום גבוה יותר בגוף שלי. כל כך כאב לי , רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר.
"תראי גלי, כתבתי לי היום שאנחנו צריכים לדבר - אז הנה אני כאן. בואי נדבר", פניתי אליה בתקיפות, "עכשיו דברי!". ידעתי שכל ניסיון למרוח את זה רק יפגע בה יותר.
שוב אותו מבט עצוב.
"תראה", אמרה, "אתה צריך להבין שזו פשוט תקופה קצת מבולבלת בשבילי. זה הטיימינג, נפגשנו אחרי שנה בזמן הלא נכון. אני בדיוק באמצע מערכת יחסים... בזמן אחר במקום אחר היה יכול לצאת מזה משהו, אבל עכשיו… זה פשוט לא הכיוון. אני מצטערת".
לפנייה לכתב/ת 
