שירה בתנועה: שירה שכט וזכרונותיה מרלף
הנערה שהובילה את ויצ"ו הדסים לאליפות בתי הספר בכדורסל מספרת על הקשר עם קליין ("בשבילי רלף זו דמות אגדית. הוא נורא דאג לי"), הבקשות לדו קרב מול הבנים ("אני לא מאמינה בזה") והשאיפות לעתיד ("ליגת המכללות"). ראיון אופטימי
את תעודת הזהות היא הוציאה רק לפני שנה וחצי, רישיון נהיגה יש לה רק מאשתקד ואלכוהול עדיין אסור לה לשתות על פי חוק. זה לא מפריע לשירה שכט, על כל 182 סנטימטריה, להיות אחת משחקניות הכדורסל הכי מדוברות היום בארץ לגילה.
לפני שבועיים הוליכה שכט את ויצ"ו הדסים אבן יהודה לזכייה שלישית בהיסטוריה באליפות ליגת התיכונים והוכיחה פעם נוספת באיזה כישרון ענק מדובר. שכט וחברותיה הגיעו כאנדרדוג המובהק לגמר הגדול מול רוטברג רמת השרון, אבל יצאו עם ידן על העליונה. שכט קלעה 20 נקודות, נבחרה למצטיינת המשחק וסיימה שנה די אמוציונאלית מבחינתה עם הגביע הנכסף.
שכט, שתחגוג בעוד חודשיים יום הולדת 18, נולדה ומתגוררת עד היום ביישוב פרדסיה בשרון. לכדורסל, כפי שתבינו מיד, היא הגיעה די במקרה. "הכל התחיל בכיתה ג' או ד', אני לא סגורה על זה", שיחזרה שכט. "כל הבנות בפרדסיה הלכו לחוג כדורסל. אתה יודע איך זה, שלוש פעמים בשבוע אחרי בית ספר, עם החברות והכל".
"בכיתה ח' כבר הייתי על סף פרישה, אבל אז קיבלתי מרוני קאן זימון לנבחרת הטרום קדטיות", הוסיפה. "החברות התחילו לעזוב את הכדורסל, אבל אני המשכתי כי רציתי לשחק עם הנבחרת שהוזמנה למכבייה. בסופו של דבר נשארתי בסגל, זכינו במקום השלישי בטורניר והחלטתי ללכת על זה".
את השדרוג המשמעותי בקריירה ביצעה בגיל 15, אז נשלח לביתה רלף קליין ז"ל, גדול מאמני ישראל בכל הזמנים ומי שהיה אבי פרויקט הכדורסל בוויצ"ו הדסים, כדי שזו תצטרף לתיכון. "הוא הגיע אלי ודי נדהמתי", סיפרה שכט. "רלף בשבילי זו דמות מאוד אגדית. הוא היה בשבילי מישהו שאי אפשר להגיע אליו".
שירה שכט וגביע ה-MVP. הקדישה את הזכייה לרלף (צילום: ראובן שוורץ)
"לאט לאט התחיל להיות בינינו קשר מיוחד של מאמן-שחקנית. הוא מאוד דאג, התקשר, בירר לשלומי. אני זוכרת אותו באימונים כל הזמן צועק לי: 'שירה, תחדרי יותר, תזרקי לסל'. הוא נורא דאג לי ורצה שאני אהיה טובה. אמר לי תמיד: 'שירה, אף אחד לא יכול לעצור אותך".
באוגוסט האחרון הלך קליין לעולמו אחרי מאבק עיקש במחלת הסרטן ואת הידיעה על פטירתו קיבלה שכט כששהתה עם נבחרת הנערות במקדוניה. חצי שנה לאחר מכן נסגר מבחינתה סוג של מעגל כשזכתה עם נבחרת התיכון, לה היה קליין כל כך קשור, באליפות ליגת העל והקדישה את הגביע למאמן האגדי, כשבסיום היא מניפה את הסרוויס המוזהב עם דמעות בעיניים. "הוא חסר לי ברמת הקבוצתית וברמה האישית", היא מודה.
בראיון הווידאו שלפניכם מדברת שכט גם על חייה כשחקנית כדורסל בבית הספר, הבקשות המרגיזות לדו-קרב מהבנים ("אני לא מאמינה בזה"), המודל לחיקוי ("אני מעריכה מאוד את הדרך שליעד סואץ עשתה") והשאיפות לעתיד ("ליגת המכללות").
לפנייה לכתב/ת 
