כמה עובדי ייצור נכנסים בשכר מנכ"ל?

עובדי "עוף העמק" מוסיפים להתבצר במפעל שברמת ישי ונלחמים על מקום עבודתם. ואין דבר מדויק יותר מלתאר את מאבקם כלחימה על מקום העבודה. יכולנו לכתוב "נלחמים על תלוש המשכורת", או "נאבקים על שכרם". אבל ב"עוף העמק", כמו ב"פרי גליל" ובעוד מאות מפעלים ברחבי הארץ, רמת השכר נמוכה. נמוכה מאוד. לכן, הם נלחמים יותר על הזכות לעבוד מאשר על רמת השתכרות נאותה. והם לא לבד. מחצית העובדים בישראל, ולרוב מדובר בעוֹבדות, משתכרים רק עד כ-4,200 שקל לחודש.

השיטה עובדת כך: העובדים בפריפריה בשכר נמוך עלולים לשלם במקום עבודתם בגלל מדיניות כושלת של המנהלים. אבל המנהלים תמיד משתכרים היטב, גם בחברות הכושלות וגם במרוויחות. דינה של חברה שמפסידה לא צריך להיות סגירה מיידית, כיוון שהעניין יכול להיות זמני, או למשך שנה-שנתיים עד לשינוי במגמות השוק. 

יו"ר ועד העובדים של "עוף העמק", מוטי סער, סיפר כי שכרם של חבריו מסתכם בממוצע בכ-4,500 שקל לחודש – הכל כלול (ותק, תוספות). כך ששכרם של 200 העובדים במפעל הנלחם על חייו מסתכם מדי חודש בפחות ממיליון שקל. האם זה הרבה או מעט? מנקודת השקפתם של העובדים, מדובר ב"ים של כסף". אבל מנקודת המבט של המנהלים ובעלי ההון, זהו סכום לא גדול במיוחד.

חברת "מכתשים-אגן" הודיעה השבוע לבורסה, למשל, שעלות שכרו של יו"ר ומנכ"ל התאגיד, אברהם ביגר, עמדה בשנת 2008 על 14.6 מיליון שקל. מתוכם משך ביגר "דמי ניהול" בסך 1.579 מיליון שקל ואף זכה לבונוס בסך של 3.326 מיליון שקל. בנוסף, ביגר זכה לתשלום מבוסס מניות (כלומר אופציות) בשווי של 9.724 מיליון שקל. מאחר שמניית "מכתשים-אגן" צנחה ב-63% ב-2008, האופציות נמצאות, בינתיים, מחוץ לכסף.

אמנם מדובר בסכומים המעמידים את ביגר בראש טבלת המשתכרים (עד כה), אולם מתברר שגם הסכומים הללו הם לאחר "הפחתה של 20% ביחס למענקים שהוענקו בגין שנת 2007, נוכח המשבר הגלובלי". כך עלות שכרו השנתית של מנהל אחד, אברהם ביגר (וכאמור, לאחר "הפחתה בגלל המשבר העולמי") יכול להספיק כדי לשלם את שכרם של 200 העובדים של "עוף העמק" במשך שנה שלמה.

5 מנהלים = כל העובדים בשלושה מפעלים

כל חברה בורסאית מחויבת לפרסם בדו"חות הכספיים את עלות השכר של חמשת המשתכרים הבכירים. בשנת 2008 הוציאה "מכתשים-אגן" סכום כולל של 31.7 מיליון שקל עבור העסקת חמישה המנהלים הבכירים בחברה. כך, שכרם של חמשת המנהלים הבכירים של חברה אחת, "שוקל", כשכרם השנתי של עובדים בשלושה מפעלים בפריפריה, "עוף העמק", ונוסיף לרשימה את "פרי גליל" ואף את "בגיר" בקריית גת שנסגר בשנה שעברה והותיר אחריו עשרות מפוטרים.

אילו מדובר היה רק בקונצרן אחד, מילא. אבל מדי יום מתפרסם דו"ח נוסף בבורסה וממנו אנו למדים שרשימת המנהלים שעלות שכרם הסתכמה ביותר ממיליון שקל ב-2008 - מונה 31 מנהלים. "ממן", "רילון", "נגב" ו"מיקרונט" הן ארבע החברות האחרונות שהכניסו נציגים לרשימה.

המעניין הוא שיש חברות המתגמלות היטב את מנהליהן גם כאשר הן מפסידות, או שעלות השכר של המנהלים גבוהה יותר מרווחי החברה. זאת, להבדיל מ"עוף העמק". שם העובדים הולכים הביתה כשבעל הבית מפסיד.  

בין החברות שגם מפסידות וגם מתגמלות: "פייט ביופארמה", "מיקרונט" ו"חנן מור". "פייט ביופארמה" סיימה את 2008 בהפסד של 27 מיליון שקל, בעוד עלות השכר לחמשת בכיריה הסתכמה ב-4.5 מיליון שקל.

חברות בהן שכר המנהלים עולה על רווחי החברה: חברת ההיי-טק "מיקרונט" סיימה את השנה עם רווח נקי של 800 אלף שקל, כשעלות השכר לחמשת בכיריה הסתכמה ב-4.5 מיליון שקל. "חברת חנן" מור סיימה את 2008 עם רווח נקי של 1.9 מיליון שקל, כשעלות שכר בכיריה הסתכמה בכמעט פי שניים מכך, 3.2 מיליון שקל.

עד כאן, קצת חומר למחשבה על אופן הפעולה של השיטה הקפיטליסטית בישראל, הסוגרת מפעלים ומותירה רבבות עובדים ללא תעסוקה חרף עלות שכרם הנמוכה, אבל מתגמלת היטב מנהלים בחברות מפסידות או שרווחיהן נמוכים מעלות שכרם. אגב, רשימת "מנהלי המיליון" טרם נסגרה. ייתכן ויהיו הפתעות נוספות כבר בימים הקרובים.

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית