בזעיר אנפין

יכולתי לכתוב כאן מסגרת שלמה על איך שה־FX מתנהגת כשבאמת נותנים בגז, ולא מלטפים אותו כמו שאשו. אבל האמת היא ששאשו השתפר פלאים: אין לי מושג אם האינפיניטי עשתה לו את זה או מה, אבל עכשיו כבר לא צריך לחכות לו יותר מ־20־22 דקות מדי 10־12 קילומטר.

בכל אופן, המסגרת הזאת נמצאת כאן מסיבה אחרת: האחות הקטנה. ה־EX37.

בין הרהיטים המושקעים של קסטיאל, איש המכירות של אינפיניטי ידע לסנן בין השיניים שה־FX מתחרה ב־X5 של ב.מ.וו, ואילו ה־EX ב־X3 מבוואריה. האמת? הקבלה טובה. אבל ה־EX היא לא רק אחות קטנה ל־FX המפלצתית; היא מייצגת גישה קצת אחרת, פחות צעקנית, למושג החדש יחסית "קרוס־אובר קופה". במילים אחרות, היא בדיוק המכונה לאנשים שה־FX קצת רועשת להם מדי. נהגים שמעריכים את מה שיש לאינפיניטי להציע, אבל קשה להם לבלוע את קונספט הצעצוע המגודל של האחות הבכורה. ה־EX פשוט קלה יותר לעיכול.

אבל יש לה גם יתרונות אמיתיים. למשל אופי הנסיעה: גלגלי ה־19 אינץ' שלה מאכלסים צמיגים בחתך גבוה יותר מאשר של ה־FX, ואלה בועטים פחות ומסננים יותר את כל הקטנות של הדרך. אפילו שבילים קלים הופכים להיות מתקבלים על הדעת. ב־EX יש גם קצת יותר אור, והיא יותר אנושית ומכניסת אורחים מה־FX - שלטעמי היא מין האמר אורבני חשוך ומנוכר. ויש גם עניין עם המנוע: זה בדיוק אותו V6 320 כ"ס עם תיבת שבעה הילוכים שיש ב־FX, רק שהוא סוחב עכשיו אוטו קטן וקל יותר - מה שהופך אותו לאוטו שמח יותר. קל לו יותר להאיץ, והוא מדביק אותך למושבים ביתר החלטיות לאורך זמן.

האינפיניטי הצנועה יותר היא מקרה מובהק של קצת פחות שנותן קצת יותר, לפחות בחלק מהתחומים. זאב בפחחות של כבש, אם תרצו: אם ה־FX נראית כאילו היא עומדת לבלוע אותך כל רגע, אז ה־EX קצת יותר מופנמת. רק מה, מתחת לשפתיים העדינות שלה מסתתרות בדיוק אותן שיניים ארוכות וחזקות שיכולות לתת ביס גדול בראש של כל מי שיעז לזלזל.

כל זה, אגב, עולה 110 אלף שקל פחות מה־FX המטורללת. אתה שומע, שאשו? רק תגרד עוד 340 אלף והיא שלך.