"מוזיקה אפשר גם להרגיש, לא חייב לשמוע"

לאחרונה עבר אדיס סיבהט (22) דירה. כשניסה למצוא דיירים חדשים שיחליפו אותו, גילה שכולם מתלוננים על רעש חזק מהכביש הראשי ליד הבית. לסיבאט זה לא הפריע, הוא חירש כמעט לחלוטין, והמכוניות החולפות בכביש מתחת לחלונו לא הותירו על מכשיר השמיעה שלו שום רושם. "את רואה, יש גם יתרונות בלהיות חירש", הוא אומר בחיוך.

סיבהט, לא נותן למגבלת השמיעה שלו לעמוד בדרכו ולהפריע לו להגשים חלום. כשהיה ילד פיתח אהבה עמוקה לריקוד ההיפ הופ והעובדה שהמילים שהזמר שר לא מגיעות אליו בשום צורה, לא גורמת לא לחרוג ולו בביפ אחד מהקצב. סיבהט חי ונושם מוסיקת היפ הופ, ובשנים האחרונות הוא מעביר סדנאות ללימוד הריקוד הקצבי לבנות כבדות שמיעה. הסדנאות מתנהלות בבית "שמע" בתל אביב, ביתו השני של סיבהט, שהיה חניך במקום מכיתה ו'

ולאחר שעבר קורס הדרכה, חזר לשם כמדריך וכמודל לחיקוי לעשרות ילדים כבדי שמיעה המגיעים למקום.

"אני אוהב להתנדב, ב'שמע', בצבא, בכל מקום שצריך", מסביר סיבהט ששירת בחטיבת גולני, בתפקיד אפסנאות ולוגיסטיקה. "זו הייתה טובה חוויה בשבילי", הוא מספר.

בישראל כ- 650 אלף לקויי שמיעה, מתוכם כ- 15 אלף חירשים שאינם שומעים כלל. בהיעדר תמיכה ממשלתית מספקת בלקויי השמיעה, ארגוני החירשים בישראל הם האחראים על מתן שירותי הרווחה, סגירת הפערים הלימודיים של התלמיד או הסטודנט, לימוד דיבור בשפה העברית, ועוד.

ביום ב' הקרוב, (ה-23 למרץ) יתקיים יום ההתרמה השנתי "הטה אוזן לדממה", של ארגוני החירשים. עשרות אלפי תלמידים יצאו אל הבתים, במטרה לשדרג את "בנק המכשירים" להקלת חיים של לקויי השמיעה. בין המכשירים נמצאים: מכשירי שמיעה מסוגים שונים, מכשירי הגברה לסטודנטים ולתלמידים, אוזניות, טלפונים ייחודים ועוד.

"בלי במה אני לא שומעת כלום, אין מוסיקה, אין קצב"

אדיס סיבהאט והרקדניות על הבמה האקוסטית ב"שמע"

והטכנולוגיה אכן משפרת משמעותית את איכות החיים. סדנת ההיפ-הופ של סיבהאט מתקיימת בבית "שמע"- מרכז לנוער חירש וכבד שמיעה. הארגון מטפל בשילובם של כ- 4,000 תלמידים במערכת החינוך, מלווה אותם לאורך כל שנות לימודיו ומפיק פעילויות תרבותיות המונגשות להם. 

באמצעות במה אקוסטית מיוחדת שנתרמה עבור בית "שמע", מצליחות רקדניות ההיפ-הופ לחוש את המוסיקה ולהתאים את ריקודן לקצב המתנגן. "בלי במה אני לא שומעת כלום, אין מוסיקה, אין קצב" אומרת זונדש בלאי (11), ממשתתפות הסדנא, "אני צריכה את הבמה בשביל לשמוע את הקצב, את ההרגשה של המוסיקה", היא מסבירה. 

ארגוני החירשים השונים מטפלים בלקויי השמיעה בכלל הגילאים, במטרה להוציא את החירשים וכבדי השמיעה מהבדידות בה הם נמצאים לעומת החברה השומעת. "אגודת החירשים בישראל" למשל, מפעילה מועדונים חברתיים ברחבי הארץ, בהם קבוצות תיאטרון וספורט, מקהלות, דיונים בשפת הסימנים ועוד. ארגון 'מיח"א' ("מחנכי ילדים חירשים"), עוסק בחינוך, שיקום וטיפול באוכלוסיית הילדים בגיל הרך הלוקים בשמיעתם, כדי להבטיח את מיצוי הפוטנציאל שלהם, לצמצם את הפער בין ילדים שומעים לילדים לא שומעים ולשלבם בחברה השומעת. "המכון לקידום החירש" מלווה כ- 400 סטודנטים לקויי שמיעה בלימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה שונים בארץ.

גם סיבהט הוא סטודנט, וזו השנה השנייה בה הוא לומד לימודי "תיאטרון הגוף",

"בשאיפה להקים קבוצה מעורבת של שומעים וחרשים שיציגו בפני הקהל צדדים שונים בעולם הדממה". סיבהאט מאמין בהשקעה בלימודים ובעבודה קשה, ועל תהליך הלמידה של הבנות בסדנא שלו הוא אומר "השנה הן השתפרו. הן יכולות להיות הכי טובות בהיפ הופ, אבל צריך להיות רציני בהיפ הופ, היפ הופ זה לא סתם".   

"דוגמא אישית זה העניין, ואחת כמוני זה לא כמו אחד כמו אדיס, לא משנה מה אני אעשה", מודה דגנית בן טל שמיר, מרכזת צוות ההדרכה ב"בשמע", "הוא בעצם נוכחותו מראה לילדים לאן הם יכולים להגיע, שהשמיים הם הגבול".   

"אני חי עם מוסיקה, וכל החיים שלי אני לא מפסיק לזוז", מוסיף סיבהט בחיוך כובש. "אני גם מתופף, הקמתי בעבר להקת לקוי שמיעה, והשלב הבא הוא להקים להקת היפ הופ. אני מרגיש שחרשים יכולים לעשות הכל, למרות בעיית השמיעה", הוא מסכם בנחרצות. "מוסיקה אפשר להרגיש, לא חייב לשמוע".  

• לתרומות התקשרו 1700-707-191, או שלחו הודעת טקסט למספר 2474 עם המספר 10, לתרומת עשרה שקלים.
• להתאמת התנדבות עם חירשים וכבדי שמיעה בארגון באזור מגורכם לחצו כאן .