שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תיאטרון הרצליה מציג - המשבר הגדול
    אחרי 7 שנות פעילות, אנסמבל תיאטרון הרצליה במשבר פנימי קשה שמאיים על עתידו. הטריגר: התפטרות מחאה של השחקן מוטי כץ. מאחורי הקלעים: מלחמת ראש בראש בין המנהלת האמנותית למנכ"לית

    אחרי שלוש שנים באנסמבל תיאטרון הרצליה, עוזב השחקן מוטי כץ את המוסד בטריקת דלת עצבנית. כץ, ששימש כיועץ למנהלת האמנותית של האנסמבל, אופירה הניג, ניהל במקביל לתפקידו כשחקן גם את המחלקה החינוכית בתיאטרון ונחשב לאחד מאבני היסוד של האנסמבל, שנמצא כיום במצב משברי קשה.

     

    את התפטרותו הגיש כץ כבר לפני שבועות ספורים, אך במידה ולא יחזור בו היא תיכנס לתוקפה כבר בתחילת חודש אפריל. גורמים בתיאטרון אומרים היום כי לאנסמבל, שספג לאחרונה אובדן כבד עם פטירתה של השחקנית גילי בן אוזיליו, יהיה קשה לספוג טלטלות נוספות.

     

    הסיבה להתפטרותו של כץ, שמככב בשלוש מארבע הפקות האנסמבל בתפקידים מרכזיים, קשורה בשורת תקלות שהובילו בסופן להשמטת שמו מרשימת המועמדים לפרס האקדמיה לתיאטרון. כץ אמור היה להיות מוגש לפרס שחקן המשנה על תפקידו בהצגה "הטענה של דון קיחוטה". בהצגה הוא מגלם את דמותו של סנצ'ו פנשה, שנכתב במיוחד עבורו על ידי המחזאי גלעד עברון.


    כץ מתוך "דון קיחוטה" (צילום: גדי דגון)

     

    מטופסי הגשת המועמדויות שאותם שלחה מנכ"לית האנסמבל, ענת רדנאי, לאקדמיה הישראלית לתיאטרון, הושמט בשוגג שמו של כץ. כשהטעות התגלתה - היה מאוחר מדי מכדי לתקן. "בחיים לא עמדתי בסיטואציה שבה אני עוזב תיאטרון בצורה שכזו", אומר כץ.

     

    "זו הפעם הראשונה שאני עוזב תיאטרון כי אני לא מאמין ביכולת של העומדת בראשו, ולא מוכן לשים את עצמי בידיה כאיש מקצוע. זה לא שנעשתה טעות ואני משתולל, כולנו בני אדם וכולנו טועים לפעמים, אלא שמדובר כאן במנכ"לית חובבנית שהיא פאשלונרית סדרתית. הפעם זה פגע בי, בקריירה שלי ובשם שלי כשחקן", הוסיף.

     

    אמרת שטעויות קורות, אז מה בעצם כל כך הרגיז אותך? 

     

    "אין כאן עניין של אגו. פרס אחד לא קיבלתי לאורך כל הקריירה שלי וזה לא עצר אותי מעולם. מה שמרגיז אותי זו ההתנהלות הרשלנית. גלעד עברון ניגש אליי לפני שלוש שנים ואמר לי שהוא כותב לי תפקיד. זה משהו ששחקן יכול רק לפנטז עליו. במשך שלוש שנים הוא תפר לי ביד אמן את סנצ'ו פנשה והתפקיד הזה הוא חוויה אמיתית, תענוג עילאי שאני גאה בו. גם הפידבקים היו נפלאים".

     

    "ואז, בשל חובבנות, רשלנות, חוסר תשומת לב של מנכ"לית שחתמה על טפסים בלי לבחון אותם, כל זה נגמר. אנחנו מופיעים 12 פעמים בחודש באולם שלא נעים להגיד כמה קהל מגיע אליו. מבחינת השכר - שחקנים באנסמבל מרוויחים משכורות של פועלים סיניים. מה שנשאר לנו הם אותם רגעי נחת קטנים שהתיאטרון יכול היה להעניק לנו כשמישהו עושה תפקיד טוב, וגם את זה לוקחים לנו".

     

     כץ מתוך "גשם שחור" (צילום: ז'ראר אלון)

     

    סיפור מודעת ההתנצלות

    ימים ספורים לאחר שהתברר לאנסמבל הרצליה כי מבחינה תקנונית את הנעשה אין להשיב, החליטה רדנאי לפרסם בעיתונות הארצית מודעת התנצלות, זאת חרף התנגדותו הנחרצת של כץ. "סיפרו לי על הכוונה להוציא את מודעת ההתנצלות במייל והתנגדתי נחרצות. זה מביך אותי ומוציא אותי עוד יותר קטן", הוא מדגיש, "זה להוסיף חטא על פשע. לא רציתי שזה יצא החוצה ולא האמנתי שהיא מפרסמת את זה בניגוד לרצוני".

     

    אבל האם באמת כל זה הוא עילה לעזוב תיאטרון ולכנות את העומד בראשו "פשלונר סדרתי"?

     

    "שאלתי את עצמי אם אני יכול להמשיך ולהיות יצירתי ולעבוד מאותה התשוקה כשהיא שם והתשובה היא חד משמעית- לא!. אנסמבל זו יחידה קטנה ומובחרת, ואם אתה לא מאמין במפקד - איך תצא איתו למלחמות? עבדתי עם מיטב המנכ"לים בישראל ותמיד, גם כשלא הסכמנו והיו ריבים וויכוחים, ידעתי שאני בידיים טובות".

     

    "ציפי פינס, נעם סמל ויענקלה אגמון יכולים לעשות מהצגה ותפקיד בינוני שלאגר. לענת רדנאי יש 4 הצגות מעולות ושחקנים שמביאים תוצאות והיא מפנצ'רת את העבודה. היא זו ששמה מסמרים בדרך. אני לא רוצה שיפנצ'רו לי. לא היו יומיים בלי תקלות, טעויות ושלל רשלנויות".


    כץ מתוך "ירמה" (צילום: ז'ראר אלון)

     

    אילו עוד מסמרים ופנצ'רים היו?

     

    "פתחנו את הבניין החדש של התיאטרון כשבאמתחתנו רק את ההפקה 'ירמה'. הבית היה ריק ועל הקירות תלו צילומים מההפקה. במחזה של לורקה יש שני תפקידים מרכזיים - ירמה ובעלה חואן. חמישה צילומים נתלו על הקיר בהוראתה של המנכ"לית. באף אחד מהם לא הופיע חואן. זה נשמע קטנוני, אבל זה אומר משהו".

     

    "את יכולה לתאר מצב שבו ציפי פינס לא היתה סופרת את ששון גבאי? יכול היה להיות מצב שבו גבאי מועמד לפרס מטעם בית ליסין ומנהלת התיאטרון לא בודקת אלף פעם ששמו ברשימה? יש מצב שבו נועם סמל מפספס את חזקי, תאומי או איתי טיראן? ולהם יש 30 הצגות שרצות במקביל עם עשרות מועמדים".

     

    תיאטרון צריך להתפתח

    "מעבר לזה, שלוש שנים ענת רדנאי מנהלת את האנסמבל והוא לא התקדם מילימטר בשום פרמטר. לא בתשתית קהלית שעומדת על 0 מנויים, לא מבחינה תדמיתית ולא מבחינת גיוס כספים. היא הכשילה את הבאתו של שחקן ענק כמו יוסף אבו ורדה להפקה של 'איפיגניה באוליס' וכמעט הבריחה אותו גם מההצגה 'גשם שחור' שבה הוא משתתף. היא לא הצליחה לעשות דבר שיביא להגדלת היקף הפעילות. זה לא חכמה גדולה לדרוך במקום - תיאטרון צריך להתפתח".

     

    ניסיונותיה של רדנאי להתנצל בפניו של כץ לא צלחו, אך הציפו בעיות קשות בתוך האנסמבל; האווירה העכורה הובילה במקביל להחרפתו של משבר האמון הקיים בין המנהלת האמנותית למנכ"לית. בתמסורת מייל בין השתיים, בעקבות הגשת מכתב הפיטורים של כץ, כתבה רדנאי להניג: "יש ביננו אי הסכמות רבות. את חוסר האמון שלך בי אני חשה זמן רב ושומעת אותו בין השורות. אין לי עניין לעסוק ברכישת אמונך ואי אפשר לנהל תיאטרון מתוך חוסר אמון שהופך, לצערי, להדדי. אני מודיעה על התפטרותי..."

     

    "אין לזה קשר למקרה מוטי, אם כי מקרה זה זעזע אותי לפחות כפי שהוא זעזע אותך. את התפטרותי הייתי מגישה כך או כך". בהמשך המייל מנמקת רדנאי את הסיבות לרצונה לסיים את תפקידה. "אני מפנה את מקומי למישהו אחר – שמסוגל להרים את התיאטרון מבחינה כלכלית. כרגע אני לא יכולה לעשות את זה".

     

    בדיעבד מתברר כי רדנאי למעשה מעולם לא הגישה לדירקטוריון האנסמבל את התפטרותה. היום היא גם חזרה בה מהאמירות המיוחסות לה ומגובות בכתב. "אני צריכה לדאוג לזה שהאנסמבל ימשיך לתפקד. זה נמצא מעל לחשבונות אישיים", היא אומרת.

     

    רדנאי מגיבה

    "אני עושה כל שביכולתי כדי לצאת מהמשבר וזוכה לגיבוי מלא של הדירקטוריון. לא התפטרתי ואין לי כוונה להתפטר. מדובר במייל פרטי ואישי שנכתב בשעת לילה מאוחרת מתוך מצוקה ומשמש כעת כלי נשק לא חוקי שמטרתו לנגח אותי. זה לא הסגנון שלי לחשוף התכתבויות פרטיות, למרות שגם בידיי יש מידע שיכול היה לגרום לא מעט נזק לגורמים שונים בתיאטרון", מוסיפה.

     

    "עשיתי טעויות, אני בנאדם. כמה עוד צריך לשלם על זה? כבר חודש שהתיאטרון משלם מחיר כבד בגלל הטעות שעשיתי עם מוטי כץ. זו טעות נוראה והיא כואבת גם לי. מוטי הוא האדם הכי מסור בתיאטרון, אבל על זה לשפוך את המים עם התינוק? בשביל זה אני צריכה להתפטר? זה מצחיק. איפה ההיגיון בזה ששחקן גורם נזק לקולגות שלו ולתיאטרון שלם? טעיתי טעות שמנכ"ל לא אמור לטעות, אבל עשיתי כל מה שראיתי לנכון כדי לתקן אותה".

     

    רדנאי שוללת מכל את הטענות לגבי כשלון בכל הנוגע לאי הקמת מערך מנויים לאנסמבל. "קיבלנו החלטה מושכלת להתחיל בהקמת מפעל מנויים רק בשנת 2009", היא אומרת, "צריך לזכור שרק ב-1 בספטמבר נכנסנו למבנה החדש, ואחרי הכל מדובר באנסמבל שרק כעת מריץ במקביל 4 הפקות. לא היה לנו טעם להתחיל מפעל מנויים קודם לכן".

     

    בכל הנוגע למיעוט הקהל ולקשיים בגיוס כספים לצד התקציב השוטף היא אומרת: "לאנסמבל יש בעיות כלכליות כמו לשאר מוסדות התרבות בישראל. אנחנו צריכים להביא קהל לתיאטרון וזו עבודה קשה מאוד לשמור על איזון תקציבי. זה נכון שהאנסמבל נמצא כעת בשינויים ארגוניים ובחיפושים אחרי איש שיווק".

     

    על כשלון המו"מ מול השחקן יוסף אבו ורדה אומרת רדנאי: "יוסף אבו ורדה הוא שחקן תיאטרון חיפה. לצערי הרב לא יכולנו להעסיק אותו, כיוון שהאנסמבל לא יכול היה לעמוד בתנאים הכספיים שהציב תיאטרון חיפה. אנחנו תיאטרון פצפון, וגם אם רציתי מאוד שאבו ורדה יאייש את התפקיד שהוצע לו, כמי שאחראית על תקציב האנסמבל פשוט לא יכולתי".

     

    את חושבת שניתן לפתור את הקונפליקט בינך לבין אופירה הניג?

     

    "יש ביננו המון קונפליקטים והם תמיד נפתרים, ככה זה בניהול. יש מתח תמידי בין אמנות לכלכלה ושיווק. בכל אופן, המטרה היא משותפת וזה להגשים חלום ולעשות תיאטרון רפרטוארי איכותי ובלי פשרות. אני מטבעי אדם אופטימי, אבל שני הצדדים צריכים לרצות כדי שזה יקרה".

     

    הניג: יש מה לשפר בניהול

    גם הניג מצדה מודה שדרוש פתרון למשבר האמון הקשה. "צריך להיעזר במשבר כדי להציף את הבעיות הקיימות. האנסמבל עובר שינויים גדולים. התחלנו מכלום וכעת יש לנו 4 הפקות על הבמה ויש עוד בקנה. כמו כן, היינו פעמיים בחו"ל ויש לנו הזמנות נוספות. אנחנו בעשייה אינטנסיבית וכל זה דורש יותר תשומת לב באדמיניסטרציה, שיווק ופרסום. המחלקה האמנותית מצוינת והיא צריכה אנשים ראויים שיטפלו בה.

     

    "בואי נאמר שיש מה לשפר בניהול האדמיניסטרטיבי. הטעות שעשתה המנכ"לית לגבי מוטי כץ הציפה בעיות שקשורות בטיפול בקרדיטים, בקריירות של שחקנים, בשמם הטוב ובכבוד המקצועי שלהם. מבחינתי, זה קודש הקודשים ואני רואה בזה חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלי כמנהלת אמנותית".

     

    כלומר שהמשבר ביניכן קשור להגדרות טריטוריאליות?

     

    "נוצר משבר עמוק של אי אמון ואנחנו מתמודדים איתו. לא הייתי רוצה לחזור להעמיד פנים שהכל בסדר. מוטי כץ הוא הרבה יותר משחקן עבורי; הוא חבר, שותף לדרך ואחד האנשים המרכזיים בעשייה התיאטרונית שלי. אנחנו עובדים ביחד שנים ארוכות. אני מקווה שהוא יחזור בו ויבין שתיאטרון טוב אי אפשר לעשות לבד. אבל מוטי היה רק טריגר. בנוסף יש בעיות של ניהול תקציב וזה עניין מהותי".

     

    על פי מיטב ידיעתי אנסמבל הרצליה מחזיק בגירעון מצטבר לא גדול שהחל הרבה לפני תקופת רדנאי

     

    "המעבר לבניין החדש הוליד קשיים ופתחנו את שנת 2009 בלי לדעת אם יש לנו כסף לתכנייה הבאה. הוועדה לפתרון המשבר, שמונתה על יו"ר הדירקטוריון ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, הגיעה למסקנה שיש בעיה בהגדרות התפקידים בינינו ובכשלים בניהול האדמיניסטרטיבי. הם ביקשו ממני להמשיך ונעניתי כי האנסמבל חשוב לי, אבל אני לא רוצה לדמיין את האנסמבל בלי מוטי".

     

    יו"ר הוועד המנהל של האנסמבל וראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, ביקשה להרגיע את

    הרוחות, אך לא הסתירה את הגיבוי המוחלט שמעניק הדירקטוריון לרדנאי. "מדובר במתחים טבעיים שנובעים מהתנגשות בין החלום האמנותי למציאות התקציבית. נוספה לזה הטעות המצערת עם מוטי כץ שלא היתה צריכה לקרות, אבל זו טעות אנוש, לא סיבה לערוף ראשים. ענת היא מנכ"לית חרוצה ואישה משכמה ומעלה שמבינה באמנות ואנחנו מאמינים בה", אומרת גרמן.

     

    "האנסמבל הוא פנינה בנוף התרבותי של מדינת ישראל והוא חשוב מסך הנפשות שפועלות בו, לכן הוחלט שכולם ימשיכו לעבוד ביחד תוך חלוקת תפקידים ברורה יותר שתגדיר את תחומי האחריות והסמכויות של שני בעלי התפקידים. אין ספק שיש עוד בעיות, אבל זה תיאטרון ששווה להיאבק עליו".

     

    ומה לגבי הטענות שהועלו בכל הנוגע לניהול האדמיניסטרטיבי?

     

    "אי אפשר להתעלם ממנהל תקין ותקציבים. אוי ואבוי אם תיאטרון ציבורי יתנהל רק על פי אינטרסים אמנותיים. הנושא הכלכלי הוא פרמטר חשוב ומהותי. ובכל הנושאים שהעלית, ענת רדנאי התנהלה כמו שמנכ"ל אחראי צריך לנהוג. התיאטרון לא התחיל עם אופירה הניג. היו לו תקופות נפלאות והפקות מצוינות קודם לכן. סכסוכים אישיים לא צריכים לצאת החוצה. זה רע ופוגע בסופו של דבר רק בתיאטרון שהוא הדבר החשוב והמרכזי".

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רדנאי. מנכ"לית התיאטרון
    צילום: ז'ראר אלון
    לאתר ההטבות
    מומלצים