שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    צייד הנשים העירוני המצוי, קווים לדמותו

    הוא תמיד מזמין אותן אליו, והן כמעט תמיד נעתרות. הוא כל כך עסוק בניסיון לכבוש אותן, שהוא לא פנוי לשים לב אם הן באמת מעניינות אותו. כשהוא נתקל בהן במקרה הוא אף פעם לא זוכר את שמותיהן, הוא רק זוכר שהיה איתן. זן לא כל כך נדיר

    הפרופילים של ברק באתרי ההיכרויות השונים מרהיבים. זה לא רק שהוא יודע למכור את עצמו במדיום הווירטואלי, יש לו נתוני פתיחה מעולים. הוא בחור שניתן להגדיר כהצלחה לפי כל אמות המידה החברתיות, אחד שכל צפונית תתגאה להציג להוריה. בעל שני תארים אקדמאים מאוניברסיטת תל אביב, תפקיד מכובד בחברת הייטק ודירה משלו בלב העיר. בנוסף לכל הצרות הוא בחור נאה בעל לוק גברי ומרשים, שיער שחור שנראה כאילו לעולם לא ינשור וגוף מוצק ומתוחזק היטב.

     

    ברק אלוף בחוקי המשחק, יודע איך להתחיל באופן נעים ולא מכביד, מזמין ונינוח במידה הנכונה. נשים מזהות את הפוטנציאל ונמשכות אליו כמו אל "סייל" היסטרי בבוטיק האהוב עליהן. הוא תמיד מזמין אותן אליו, והן כמעט תמיד נעתרות. הן מגיעות לביתו בג'ינס צמוד שהולם את גזרתן, בחולצה סקסית אבל לא צועקת, בעקבים שעוביים ביחס הפוך לגובה, כאילו מנסות למצב עצמן בגובה שהוא סטנדרט עולמי.

     

    יש לו ריטואל קבוע. הוא מקבל את פניה בחיוך ולחיצת יד ומזמין אותה להתיישב על הספה. בעוד היא מתפעלת מדירתו המעוצבת, הוא מארגן את היין, מתיישב רחוק ממנה על הספה השנייה ומתחיל בשיחת ההיכרות. הוא משתדל לגלות עניין, למרות שלא משנה על מה ידברו, הראש שלו נמצא במקום אחר.

     

    הוא מתורגל להגיב לקשקושים שלה על העבודה או הלימודים, על פילאטיס או ספינינג, על האני מאמין שלה בענייני זוגיות. הוא משועמם מלשמוע את עצמו מספר את הדברים שידליקו אותה, על היחידה המובחרת, המנוי בסינמטק, על אהבתו לאחיינים ועל ספגטי בולונז מעולה שהוא יודע לבשל. המילים חולפות על פניו כמו זבובים טורדניים.

     

    היא נהנית אבל מתביישת להראות את זה

    כשבבקבוק הזכוכית הניצב על השולחן יש יותר אוויר מנוזל, הוא מתקרב אליה ומנסה לחוש אם היין והשיחה הבשילו אותה מספיק כדיי שיוכל לגעת. הוא מעביר את ידו המסוקסת

    משורשי שיערה ומלטף אותה לכיוון הקודקוד, נוגע בעדינות בלחייה. בהתחלה היא נבוכה, נהנית, אבל מתביישת להראות את זה. היא מחייכת ומעבירה את מבטה ממנו הלאה, אולי שמה לב פתאום לתמונה שתלויה על הקיר ממול, שואלת מי צייר אותה. אחרי עוד כמה רגעים היא נכנעת ומישירה אליו מבט משתוקק ונפחד כאחד. היא רוצה שינשק אותה.

     

    השפתיים שלו נפערות קלות. הוא מקרב אותן לשלה, מרפרף בעדינות עד שהפה שלה מוכן לקבל אותו. הוא משקיע בה את לשונו ומגלה לה את מה שאי אפשר ללמוד מפרופיל האינטרנט שלו - הוא נשקן דגול. ובעוד לשונו החרוצה עושה בה פלאים, ידיו עוברות לבטנה וזוחלות בזהירות במעלה גופה אל שדייה, בהתחלה מעל החולצה ובהמשך מתחתיה. לפעמים היא תגיד שזה מהר מדי והוא ייקח צעד אחורה עד שינסה שוב. לרוב היא תתמסר.

     

    החולצה שלה זרוקה על הרצפה. אם היא לא תסיר את חולצתו, הוא יעשה זאת בעצמו, ואז יישא אותה לחדר השינה, שם הכין תאורה מתאימה מראש. במיטה הוא שוכח הכל, מרוכז בעונג שהוא מקבל ממנה, מגופה החלק והרך, מהחום הלח שבין רגליה. הוא עושה כל שביכולתו לענג אותה, ורק כשהוא בטוח שהיא מסופקת, הוא מרשה לעצמו לגמור.

     

    הוא רוצה שהיא תישאר לישון איתו, לפעמים הוא חושב שזו בכלל המטרה - הוא שונא לישון לבד. הוא מכרבל אותה בתוכו ונרדם. בבוקר הוא פוקח את עיניו כשהיא לצידו, לפעמים עדיין ישנה, לפעמים מחייכת אליו. הוא יגיד לה בוקר טוב, ינשק אותה על מצחה ויקום. כשהיא חבוקה בזרועותיו וספל הקפה שהכין מחמם את ידיה, הוא יספר שהוא צריך להתארגן לאירוע משפחתי וייפרד ממנה בנשיקת בוקר עדינה.

     

    לא משנה כמה נהנה מהלילה, הוא לא יפגוש אותה שוב. לא משנה עד כמה היא יפה בעיניו, עד כמה החיבור המיני ביניהם מוצלח, עד כמה היה לו נעים לישון איתה, הוא לא יתקשר, כי תמיד יש עוד. ערב רב של בחורות אחרות, יפות, נעימות ומיניות לא פחות, אותן עדיין לא ידע. אחרי שתלך הוא יתיישב בפינת העבודה האסתטית שלו ויחפש את הבחורה הבאה.

     

    בשבילו הן עוד מספר ברשימה

    הוא כל כך עסוק בניסיון להתעניין בהן כדי לכבוש אותן, הוא לא פנוי לשים לב אם הן באמת מעניינות אותו או לא. הוא שקוע כה עמוק במרדף, שהוא אפילו לא מעלה בדעתו להישאר. כשהוא נתקל בהן במקרה הוא אף פעם לא זוכר איך קוראים להן, הוא רק זוכר שהיה איתן. בשבילו הן עוד מספר ברשימה ארוכה מאוד.

     

    אחרי כ-150 בחורות הוא מתחיל להרגיש תחושה של גועל בבוקר שאחרי, מין בחילה קטנה כזו בתחתית הבטן. אחרי כ-200 בחורות תחושת הגועל מתחילה להגיע כבר בזמן הסקס. אחרי כ-250 בחורות הוא חש רצון להקיא כשהן נכנסות אליו הביתה. הוא מרגיש כמו אחד שעבר את סדרת טיפולי "התפוז המכני" ומבין שהוא לא מסוגל להמשיך הלאה במסע הכיבוש הבלתי נלאה. אבל עדיין, הוא רוצה את החיבוק של הלילה, הוא רוצה את חום גופן והוא לא מכיר דרך אחרת. הקלות הבלתי נסבלת של השגת זיון הורגת אותו מבפנים לאיטה.

     

    ברק מספר לי את סיפורו ואני, בראש ובראשונה מזדהה איתן. אני יודעת שאותו הלילה מעורר בהן תקווה שאולי סוף סוף מצאו אהבה. אני בטוחה שהן מתאכזבות כשהוא לא מתקשר, בתסכולן הן לא מבינות – הרי היה חיבור כל כך טוב, אז למה? הן לבטח מקטלגות אותו כמו עוד אחד מהבחורים הדפוקים הרבים שהכירו בחייהן ועוברות הלאה, לדפוק הבא.

     

    אבל אני גם מזדהה עם ברק. הרבה מעבר לצורך בסקס, רוב בני האדם, גם הרווקים, זקוקים למגע פיזי, לחום אנושי ולחיבוק בלילה. גם אני, כמוהו, מתקשה עם הקלות הבלתי נסבלת של השגת המגע, אבל באופן שונה לגמרי. בעוד הוא מרגיש גועל מחוסר הרגש, סובלת אני מעודף רגש כלפי אלו שמספקים את הצורך.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כשספל הקפה שהכין מחמם את ידיה, הוא יספר שהוא צריך להתארגן לאירוע
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים