נפרדים מ"הרב נח"

נפתח בחידת טריוויה קצרה: שמעתם פעם על הרב נח? כן, רק נח, נטול שם משפחה.

אין סיבה להילחץ, גם לא לרוץ ל"גוגל" ולחפש. התשובה ממש לא בהישג יד. אם אינכם יודעים במי מדובר, אין בכך להעיד חלילה על בורות. אתם ממש לא עמי ארצות. הידע ההיסטורי שלכם לא לוקה בחסר. לא מדובר באחד מגדולי ישראל המפורסמים והחשובים בעבר הרחוק, אף לא באחד מהבולטים ברבנים ובעלי שיעור הקומה מבינהם בהווה. האמת, מדובר בדמות פיקטיבית לחלוטין אך די פופולארית בחלקים מסויימים בציבור החרדי.

דמות אליה התוודענו, חברי ואנכי, בשנות נערותנו. הרב נח היה מעין חבר דמיוני של אותן קבוצות במגזר החרדי. הם היו נוהגים לעשות בו שימוש חינוכי תכוף בבואם להדגיש בפני ילדיהם את האבחנה והחיץ הדתי-תורני לכאורה בינם לבין הציבור הדתי-לאומי. במבט די מזלזל ואירוני היו סונטים בחובשי הכיפה הסרוגה ומעבירים לילדיהם את המסר החד משמעי: "תראו אותם. הרב שלהם זה הרב נח. הם עושים מה שנח להם".

האמירה הצינית והעולבת הזאת ליוותה אותנו שנים רבות. היא מקפלת בתוכה לא רק הכשר לסטריאוטיפ פסול וכמובן שקרי, אלא בעיקר התייחסות פוגענית כלפי המנהיגות הדתית-רוחנית של הציבור הציוני-דתי, וכפועל יוצא גם לצאן מרעיתם. לכולנו. אמנם ידענו לעיתים להשיב "מלחמה" שערה. מנופפים לראווה ובגאווה ברב קוק, ברב סולוביצ'יק וברבנים נוספים וגדולים "משלנו". מצטטים עם בטחון עצמי מופגן מפסקיהם המנומקים, מהשקפת עולמם המבוססת על אדני מקורות היהדות וההלכה לדורותיה.

אבל, שטיפת המח כנראה עשתה את שלה וערערה במשהו את תחושת הבטחון שלנו בדרך ובמעצביה. תמיד ידענו שיש לנו גדולי תורה אמיתיים, נקיי דעת וכפיים, בעלי שאר רוח וגאונות הלכתית, אנשי אמת וטוהר. אבל צריך להודות, שאי שם, בקצה ה"הארד דיסק" שלנו, נדמה לעיתים שנשארה נמיכות הקומה, ההכנעה בפני העליונות לכאורה של העולם החרדי, ההנחה האקסיומית שאנחנו משום מה "סוג ב'". העובדה שהתחנכנו ואנו מחנכים לכבוד והכנעה מפני כל גדול בתורה, תהיה אשר תהיה השקפתו, יצרה לעיתים תחושה של התנצלות, של התגוננות. לא רק מול המנהיגות התורנית-רוחנית החרדית, אלא אולי גם מול הנציגות הפוליטית שלהם.

קחו לדוגמא את הרב איזנשטיין

האם השתחררנו כבר מרגשי הנחיתות? צריך להאמין ולקוות שכן. אבל יש מי שדואג ומנסה להחזיר אותנו לשם. מי שחושב שהדימוי של הרב נח נעלם, או התעמעם במשהו במהלך השנים, מוזמן, לצערי, להיווכח בטעותו. הרב נח חי, נושם ובועט. יש לא מעטים שמבקשים להמשיך ולהנציח את דמותו ואת המסר המתלווה אליו.

לדוגמא, כבוד הרב נחום איזנשטיין, יו"ר ועד הרבנים העולמי לענייני גיור. במתקפה יהירה ובוטה תקף הרב איזנשטיין את הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, שניסה לשכנע את הרב אלישיב לתמוך ברפורמה בתחום הגיור שהושגה במסגרת ההסכם הקואליציוני עם "ישראל ביתנו". 

את תחושת העליונות והפטרונות מלאת הזלזול ביטא הרב אייזנשטיין באמצעי דומה מאוד לרב נח. אמצעי מעודכן יותר. אותה גברת בשינוי אדרת.

וכך שח כבוד הרב,

שבודאי למד פעם דבר וחצי דבר על זהירות בכבוד תלמידי חכמים, בהתייחס למכתבו של הרב עמאר לרב אלישיב : "אם פוליטיקאי כותב את זה או מישהו אחר שרוצה להגיע לפשרה – אני יכול להבין. אבל רב שיכתוב דברים כאלה? ועוד רב שאחראי על כל מערכת הגיור בארץ? זה לא רבני צהר או משהו, אלא הרב הראשי. זו בדיחה. פשוט בדיחה". הבנתם? "זה לא רבני צהר או משהו". כי הרב איזנשטיין רוצה שנאמין שרבני "צהר" הם הרי בדיחה. מהרב הראשי מצפים להיות רציני, מעמיק, מחוייב להלכה. ורבני "צהר"? הם כמובן חברים של הרב נח. עושים מה שנח להם. 

כבוד הרב אייזנשטיין. רבני צהר מחוייבים להלכה בדיוק כמוך. הם תלמידי חכמים בדיוק כמוך. הם בעלי רגישות עצומה לכלל ישראל ואהבה גדולה למדינת ישראל. הם בעלי מידות, יושר ואמונה. הם מסורים לתורה, לחסד, לאהבת ה' והבריות. הם מגלים אחריות הלכתית, מעורבות אמיתית ותרומה שלא תסולא בפז לחיי הרוח והיהדות בישראל. הם מקרבים לבבות ומקרבים את ישראל לאביהם שבשמים. וכן, אנחנו סבורים ויודעים שהם לא נופלים ממך ומחבריך בכלום.

לידיעתך, כבוד הרב אייזנשטיין, ולידיעת עמיתיך. לא תצליחו להעמיד מולנו את הרב נח שוב. אנחנו נפרדנו מזמן מתסביך הרב נח. אמרנו לרב נח שלום ולא להתראות.