בעלי היקר, אחרי חצי חיים איתך - נשבר לי לגמרי
חברה יעצה לי למצוא מאהב, אמרה שמגיע לי יותר, אבל במצבי עדיף לא לפרק את החבילה. אמרתי לה שסקס זה לא הדבר העיקרי שחסר לי, ולחיות באיזו פנטזיה לכמה שעות בשבוע זה לא הפתרון בשבילי. אז עשיתי לעצמי מתנת יום הולדת
בעלי היקר,
השעה עכשיו עשר ושלושים בלילה. בעוד תשעים דקות בדיוק אהיה בת ארבעים ויום. מתנת יום ההולדת שקניתי לעצמי עלתה לי מאתים וחמישים שקל, ואני הולכת ליהנות ממנה כל כך. אני חושבת שזו המתנה הכי טובה שיכולתי לקנות לעצמי.
אתה יודע שאף פעם לא חשבתי שאפשר להיות כל כך בודדה? הילדים המדהימים שלנו, אלה שלא ראית כבר ארבעה ימים, הכינו לי ארוחת ערב חגיגית. וכולנו ישבנו במשך יותר משעה וחיכינו שתבוא. רק כשהנרות כבר כבו והחביתה התקררה מזמן טרחת לשלוח אות חיים. לא טילפנת חלילה. קיבלתי ממך סמס שאתה מצטער ותגיע מאוחר יותר.
אני מנסה להביט לאחור. עשרים שנה יחד. להבין איפה ומתי הפכת מהחבר שלי לאיש שבא לישון בבית שלנו. שנינו הרי התחלנו באותה נקודה, באותו יום ראשון בפקולטה, במסלולים כל כך דומים. והיום אתה הסגן הכל יכול, ואני זאת שמטפלת בבית ובילדים. אתה זה שמרשה לעצמו נסיעות תכופות כל כך לחו"ל, בעוד אני עסוקה בלהביא ולהחזיר את הילדים מחוגים וחברים. אתה זה שמביא את המשכורת האדירה, ואילו לי אתה משאיר מקום לעבודה כזו שבקושי מכבדת אותי. ואני לא מצליחה לשים את האצבע על הרגע הזה שבו נפרדו דרכינו.
עשרים שנה. חצי מהחיים שלי. חצי חיים של מעט אושר והרבה צער. לא אשכח לך את ציון הנכשל שקיבלתי בבחינות הגמר. את החופשה שקיבלתי מהעבודה כדי ללמוד לבחינות גזלת ממני. נסעת להשתלמות של שבועות ארוכים, ולי השארת את הטיפול בילדים, בשפעת, בנזלת. כי אתה יותר חשוב. כי מה שאני עושה הוא שולי לחלוטין בעיניך. ממש תחביב, לא?
בלעתי את הדמעות ואת שארית הכבוד העצמי ולא עניתי
הטור הקודם:
אם המאהב רק יבקש ממנה, היא תעזוב אותך
נון פלוס
הוא לא מבקש. גם לו יש אשה ומשפחה, והסידור הזה נוח לו. אולי גם לה נוח. אני מתפללת שלא תדע שבחודשים האחרונים הייתי בשביל אשתך, חברתי הטובה, כומר וידוי. אצלה יש הקלה, בעוד שאצלי הלב מתמלא וכבד מיום ליום. מכתב לבעל מקורנן
בשנה שלאחר מכן גייסתי את כל מי שיכולתי כדי לפנות לי זמן. ועברתי. בקושי. החנקתי בכי לילה לילה. בכי שהתפרץ עליך כשנודע לי שהציון עובר, בקושי. ואתה הבטת בי וגיחכת. "את כל העולם הבאת לעזור לך, וזה כל מה שהצלחת להוציא?" ספק שאלת ספק ציינת בזחיחות דעת. ואני המטומטמת בלעתי את הדמעות ואת שארית הכבוד העצמי ולא עניתי.
אתה שונא אותי? אני באמת כבר לא יודעת. אני לא בטוחה אם אכפת לי בכלל, אבל אחרי כל כך הרבה שנים מגיע לי לדעת. כי לפעמים אני חושבת שזה רק אצלי בדמיון. כשאנחנו יוצאים או נוסעים יחד פתאום אתה אחר, פתאום אתה חוזר להיות מי שהתאהבתי בו פעם. לפני מיליון שנה. ואז חוזרים לשגרע ושוב אתה אותו איש שגר אצלי בבית.
שלשום הסתפרתי, קיצרתי ועשיתי גוונים. ובפעם הראשונה מאז הלידות עשיתי פדיקור. רציתי לקבל את יום ההולדת שלי קצת יותר יפה ומטופחת. אחר כך ישבתי עם חברה לשתות קפה וכל מי שעבר הסתכל עלי. הרגשתי ממש טוב. הרגשתי שווה, אולי אפילו כוּסית.
אתה באת, כרגיל אחרי שהילדים הלכו לישון. הסיבוב הרגיל שלך מהמחשב למקרר לארון ובחזרה למחשב. כנראה חלף חודש מאז הפעם האחרונה, כי כשנכנסתי למיטה באת אחריי. נתת את הביצוע הסטנדרטי שלך, בלי לחרוג לרגע מהרוטינה שמלווה אותנו כל כך הרבה שנים. נשיקה. ליקוק הפטמה של השד הימני. האצבעות שלך מגששות ותובעות לעצמן חלקה בין רגליי ואחרי שתי דקות החדירה שלך, כמו שאתה רגיל. ואפילו לא שמת לב שהפעם אני רטובה. עצמתי עיניים וניסיתי להתרכז במבטים שננעצו בי אותו אחר הצהריים כשישבתי לקפה. ניסיתי לבנות לעצמי איזו פנטזיה קצרצרה. אבל אותך זה לא עִניין, גמרת עוד לפני שהספקתי לבחור מבין שלל המביטים בי.
כשחזרת מהאמבטיה שאלתי אותך מה דעתך על התספורת החדשה. אני חושבת שאולי היה לך קצת לא נעים. לפחות אני מקווה ככה. השתעלת איזו תשובה לא ברורה וחמקת אל בין הסדינים.
בהתחלה חשבתי שאתה בוגד בי עם אשה אחרת ואפילו ביקשתי מאח שלי שינסה לעקוב אחריך. אבל כמעט שבועיים של מעקבים וחיפושים הבהירו לי שהמאהבת האמיתית שלך היא העבודה. והאמן לי שלא חשתי הקלה. כנראה להפך.
חברה טובה אמרה לי למצוא מאהב, שמגיע לי יותר, אבל שבמצבי עדיף לא לפרק את החבילה. אמרתי לה שסקס זה לא הדבר העיקרי שחסר לי, ולחיות באיזו פנטזיה לכמה שעות בשבוע זה לא הפתרון בשבילי. אם בסופו של יום אני חוזרת לאותו הדבר איזה טעם יש לי בבריחה הזו.
אני צריכה חבר. כזה כמו שהיית לי פעם
לאורך השנים היו כאלה שניסו, לא אחד ולא שניים. אבל אתה מכיר אותי, אצלי זה הכל או לא כלום. אני צריכה חבר. כזה כמו שהיית לי פעם. כמו שכנראה אף פעם לא תהיה.
אני בת 40. חצי מהחיים שלי הייתי איתך, ועכשיו אני במחצית חיי. אני כבר יודעת שמגיע לי יותר, ואני מתכוונת לקבל את מה שמגיע לי.
כשפיניתי את הכלים מארוחת הערב העצובה ראיתי על המקרר את המגנט של בעלי המקצוע. אחד השמות לכד את מבטי, "מוטי הפורץ" הוא קורא לעצמו. בחור חביב. שמו גיא. הוא הגיע תוך עשרים דקות ובתמורה למאתים וחמישים שקל החליף את המנעול בדלת.
בעלי היקר, הלילה לא תישן בבית. מצא לך מקום אחר בבקשה. מחר בבוקר אני מתחילה בהליכי גירושים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
