שתף קטע נבחר

איך מזהים לסבית? הרדיו שלי קולט אותה

אני זוכרת את עצמי מנקה את המחשבות ה"רעות" מהמוח שלי, אבל לא מצליחה לסלק אותן מהגוף שלי, ששידר באותות ברורים לזו שמולי כמה אני רוצה אותה, וכמה הייתי שמחה אם היינו לבדנו, ולא, נגיד, באמצע שיעור צבאי על בטיחות בנשק

יש אצלי איזה קטע, שכנראה שנשאר לי מכיתה א' או ב', השנה שלא ראיתי טוב, עד שהתעקשו איתי על משקפיים - אני מזהה תנועה עוד לפני מראה. השבוע עשיתי בדיקה רפואית שטשטשה את ראייתי באופן זמני, וכל שיכולתי לראות היה צלליות מטושטשות משהו, עד כדי כך שלא העזתי לחצות כביש לבדי. ישבתי לי על ספסל וחיכיתי. לא ראיתי את הלבוש או את הפנים, אבל את התנועה של בת זוגי זיהיתי, גם כך, גם בטשטוש מוחלט.

 

הרבה שואלים אותי איך אפשר לדעת אם מישהי לסבית. התשובה היא שאי אפשר, רק הגוף שלי איכשהו יודע, ואני לא יודעת להסביר למה או איך. הדרך שבה אנשים מחזיקים את גופם היא הדבר הראשון שאני שמה לב אליו במודע. הכתפיים, קצב ההליכה, הצורה בה הידיים מונחות לצד הגוף, המתח ברגליים - כל אלה הם הדברים הראשונים שחוצים את התודעה שלי בפגישה ראשונה. שפת גוף מגיעה אליי הרבה יותר מהר מאשר כל דבר אחר, גם במודע.

 

עם נשים זה אפילו יותר חזק, כבר מגיל צעיר. אני זוכרת את הצורה שבה נעו נשים שאהבתי או שהיוו עבורי משהו מאוד משמעותי. זה כה משמעותי, שאם אראה אשה זרה ברחוב שתנוע כמוהן, אהיה מוטרדת לרגע. לפני כמה חודשים יצא לי להכיר סופרת כלבבי, שכותבת על מיידיות הגוף בצורה המדוייקת בה אני רואה את הדברים - ג'ואן נסטל, וספרה המתורגם "מחוזות אסורים של תשוקה". נסטל מתארת את עצמה ואת החוויות הלסביות שלה בצורה חיה ומרתקת, שגרמה לי להרגיש ולדמיין בדיוק את שפת הגוף של גיבורותיה. וכמו שהיא כותבת - הגוף אצלה הוא כלי היסטורי לכל דבר.

 

התפישה של הגוף ככלי עיקרי, לשפה ולכן גם להיסטוריה, היא בבסיס הקהילה שלי. למה? כי הרבה זמן זו היתה הדרך היחידה שלנו לזהות זו את זו מבלי שהסביבה תבין מה קורה לנו ובינינו ותאלץ אותנו לשלם את המחיר. אני זוכרת את עצמי מנקה את המחשבות ה"רעות" מהמוח שלי, אבל לא מצליחה לסלק אותן מן הגוף שלי, ששידר באותות ברורים לזו שמולי כמה אני רוצה אותה, וכמה הייתי שמחה אם היינו לבדנו, ולא, נגיד, באמצע שיעור צבאי על בטיחות בנשק.

 

בשבילי, לאהבת נשים יש טעם חריף

הגוף הוא השפה הראשונית שלי, של כולנו. דרכו עוברים כל המסרים כולם, כל התשוקות כולן. בשבילי, לאהבת נשים יש טעם חריף ולשפת הגוף הלסבית ארומה מיוחדת. את אהובתי זיהיתי מרחוק בגלל התנועה הברורה. ככה אני מזהה לסביות; משהו בגוף שלהן אומר לי שאנחנו אוהבות את התרכובת המסויימת שיש באשה.

 

המוח שלנו מבין את הסימנים האלה. שפת הגוף שלנו משדרת החוצה באופן בלתי נראה וכמעט בלתי נשלט את כל מה שמרכיב אותנו, גם מיניות וגם משיכה או היעדרן. אנחנו יכולים לשלוט בזה עד גבול מאוד מסויים. אצלנו בקהילה קוראים לשדר הזה "גיידאר". רדאר של הומואים ולסביות.

 

ואולי מדויק יותר להגדיר את זה כמו רדיו שפתוח לקלוט תחנה מאוד מסויימת. אם אין על הסקאלה שלכם את התחנה הספציפית הזו, אין סיבה שתדעו על מי שאינו מחוץ לארון בפניכם.

 

המשמעות היא פשוטה: רוב הקהילה, זו שאינה מצהירה על עצמה קבל עם ועדה, אינה עושה רעש כלל וכלל. התשדורת תהיה קיימת רק בתדרים הנקלטים באנטנות המכוונות של אנשי הקהילה. העובדה הזו מקלה את החיים על הרבה מאוד אנשים שלא היו רוצים לשלם את המחיר על היותם מי שהם ולעבור את התהליך הכואב של היציאה מהארון. אנחנו עדיין נזהה אותן, את אלה שעדיין בארון, אבל הסביבה שלהן לא תדע דבר.

 

זה מה שיפה בעיניי בשפה של הגוף: רק מי שמבינה אותך - תבין.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
השפה הראשונית של כולנו
צילום: jupiter
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים