שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בכל זאת יש בה משהו
    מנווה צדק ועד הנמל, מרוטשילד עד חוף מציצים - תל אביב נמצאת עמוק במוזיקה הישראלית. לא פלא שהיא מככבת גם על גבי עטיפות האלבומים שנוצרו בה. לרגל חגיגות ה-100, חזרנו לכמה עטיפות נבחרות, כדי לבדוק מה עומד מאחוריהן

    תהליך עיצוב העטיפה של אלבום עלול להפוך לכאב ראש לא קטן. האלבום ידבר בעד עצמו, מה חשוב מה מצויר או מצולם עליו? אומרים הרבה אמנים מפורסמים למנהליהם, או לאנשי חברת התקליטים. אבל האמת היא שלעטיפה חלק מכריע באלבום. זה הדבר הראשון שיתקל בו הצרכן הפוטנציאלי כשהוא ניגש ליצירה - או לפחות כך היה כשהמוזיקה שווקה כאובייקט מוחשי, המודפס על גבי דיסק, קלטת או תקליט ויניל.

     

    לעומת הסקפטיים, אמנים רבים מייחסים חשיבות רבה לעטיפה ומחפשים את התמונה שתביע את אווירת האלבום שיצרו. לעיתים קרובות רוצים האמנים שהעטיפה תנציח את סביבת העבודה ואת הזמן בו יצאה יצירתם מן הכוח אל הפועל. מעבר החצייה של הביטלס באבי רוד, שצולם מחוץ לאולפן בו הקליטה הלהקה את אלבומה האחרון, הוא כמובן הדוגמה המפורסמת ביותר.

     

    100 שנה חלפו מאז הוקמה תל-אביב וכבירת הרוק, אין ספק שאמנים רבים חווים בה תקופות משמעותיות בחייהם. לכן אין פלא שהם אינם מוותרים על הנצחתה גם ביצירותיהם. לכבוד יום חגיגות יום ההולדת, בחרנו כמה עטיפות אלבומים מפורסמות, בהן הנציחו האמנים את העיר העברית הראשונה, ובדקנו מה עומד מאחורי הבחירה. סיפורים בתמונות.

     

    אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, "בדשא אצל אביגדור"


     

    נמל תל-אביב, 1971. לא רחוק מחוף "מציצים" שכן הצריף של אביגדור צברי, שם היו נפגשים אריק איינשטיין וחבריו מכנופיית "לול". באותו המקום, גם בילה איינשטיין ימים כלילות עם מיקי גבריאלוב על האלבום שעתיד להיקרא "בדשא אצל אביגדור". נקודת ציון המקומית שבשם האלבום אולי אמרה משהו רק לאותם חברים, אבל השירים שבו ("אני ואתה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"), הפכו שגורים במדינה כולה. "הצריף שרואים בתמונה זה אותו הצריף של אביגדור ז"ל", מספר גבריאלוב, "אבל היום יש שם חנייה גדולה ובניין מגורים. אריק ואני עבדנו שם הרבה פעמים, היינו נפגשים שם כולם הזמן".

     

    את התמונה צילמה אישתו לשעבר של איינשטיין, אלונה איינשטיין ז"ל, מי שצילמה באותן שנים עוד עטיפות רבות וידועות של אמנים ישראלים. "אחרי שסיימנו להקליט", מוסיף גבריאלוב, "היינו צריכים לאסוף את כל החלקים האחרונים, ובין היתר גם נזכרנו שצריך עטיפה. אז אלונה הגיעה וצילמה הרבה תמונות. כל אחת שונה מהשנייה. התמונה שנבחרה היתה היפה ביותר והיא מסמלת בצורה הטובה ביותר את תהליך העבודה על האלבום, את המקום בו השירים נוצרו".

     

    זקני צפת, "זקני צפת"


     

    הגיטריסט אורן לוטנברג לא זוכר את הנקודה המדויקת בה צולמה עטיפת האלבום הראשון של "זקני צפת" ב-92'. "בחוף בתל-אביב", הוא אומר, "נראה לי שבאזור בוגרשוב. סביר להניח שזה קרה שם, כי לא היה לנו כוח ללכת רחוק יותר, לא משנה לאיזה כיוון".

     

    על צילום העטיפה של להקת הנערים התל-אביבית אחראית מאיה זיו, והיא זו שהחליטה לצלם בחוף. "הרעיון היה לצלם תמונה בה תל-אביב נחרבת בפיצוץ אטומי. אולי משהו קצת אנרכיסטי", מסביר לוטנברג. "זו היתה מעין הצהרה: 'זקני צפת הגיעו ואיתם פיצוץ אטומי'. אני יודע שבים תמיד יש תאורה טובה, כנראה זה היה השיקול להציב אותנו שם".

     

    רמי פורטיס, "פלונטר"


     

    "הקיר הזה עדיין קיים בנמל תל-אביב, אבל יש עליו כבר טיח וקרמיקה, בעצם הוא שייך לבית עסק של קרמיקה", אומר רמי פורטיס על התמונה המפורסמת שעל עטיפת "פלונטר", אלבומו הראשון והחלוצי, שזכה לחגיגות מרשימות במלאת 30 ליציאתו. את העטיפה צילם ז'ראר אלון ופורטיס מספר כי כמו תמונת העטיפה, גם התמונות האחרות שצולמו לאלבום (כמו זו מימין למעלה), היו כולן רעיונות שלו. "הוא היה יותר צייר מאשר צלם", הוא אומר, "בילינו בנמל לילה ארוך מאוד והוא הזיז אותנו ממקום למקום וביים את התמונות. די התייבשנו.

     

    "במבט לאחור, הקיר הזה היה תל-אביבי להפליא וכך גם התמונה וההתרחשות. הנמל היה חורבה ובילינו שם הרבה זמן. גם בילדות שלי הייתי רובץ שם. היינו מגיעים לשטח של רידינג ולמפלים של חברת חשמל, מדמיינים שאנחנו בג'קוזי".

     

    משינה, "משינה 3"


     

    מי גר ברוטשילד 96? אנחנו לא יודעים, ומסתבר שגם לא אף אחד מחברי להקת "משינה". הבניין שהונצח על עטיפת האלבום "משינה 3" מ-88' הוא אמנם מרשים, אבל אף אחד מחברי הלהקה לא באמת ביקר בו בזמן שצולם.

     

    החיבור לרחובות העיר חילחל לחברי הלהקה דווקא בתת מודע, והנה הסיפור. "צלם מאוד מוצלח ואהוב עלינו הוא ברי פרידלנדר", מגלה מתופף הלהקה, איגי דיין. "הוא היה מאוד מקורב אלינו והיה הצלם שלנו במשך כל השנים הראשונות בלהקה. האמת היא, שאת העטיפות לשלושת האלבומים הראשונים שלנו בחרנו מעבודות של ברי שכבר היו קיימות. דפדפנו בין העבודות ובחרנו את מה שאנחנו אוהבים. גם את הקופים באלבום הראשון וגם את הקקטוס בשני. כך גם את רוטשילד 96. אחר כך גילינו שהבחירה בבניין התל-אביבי נעשתה כנראה מתוך חיבור אמיתי. אנחנו היינו תל-אביבים וגם ברי, והבחירה בתמונה נעשתה מתוך הרגשה טבעית ואמיתית שלנו לעיר".

     

    בנזין, "עשרים וארבע שעות"


     

    מלבד העטיפה של משינה, שם מתנוססת הכתובת בתמונה, עטיפת "עשרים וארבע שעות" של "בנזין", היא אולי המיקום היחידי שתושבי תל-אביב יכולים לזהות בבירור. זהו אלבום הבכורה של הלהקה, שיצא ב-82', בו מצולמת הלהקה על גשר מוזס, שנמצא כיום בסמוך למגדלי עזריאלי.

     

    לעטיפה אחראית הצלמת מיכל היימן. הלהקה התלבטה היכן לצלם את העטיפה: "רצינו בחוץ, על הכביש, במקום עירוני ואורבני", נזכר מפיק הלהקה ושותפהּ האמנותי, יעקב גלעד. "הגשר היה בשלבי בנייה ולא עברו בו מכוניות. סיפרו לנו שביום שבת לא עובדים שם.

     

    "לכל סינגל שהוצאנו מהאלבום הזה, הייתה עטיפה עם סימני צמיגים, לכן החלטנו להמשיך עם הזווית ולצלם על כביש. אמנם גרנו בתל-אביב, אבל הצילום לא היה סנטימנטלי עבורנו בכל הקשור לעיר. אם היינו יודעים שיהיה מקום פתוח בלי אנשים בנתניה ולאו דווקא בתל-אביב, בטח היינו מצלמים גם שם".

     

    מני בגר, "רוק תל-אביב"


     

    "רוק תל אביב" של מני בגר הוא אחד האלבומים המוכרים ביותר המוקדשים לעיר הגדולה. בגר, שגדל בקריית אתא, עבר בשנת 80' לתל-אביב והוציא שם את אלבום הסולו הראשון שלו, הכולל את הלהיט "זה היה ביתי". את העטיפה ליצירת הבכורה, שצילם אבי גנור, בגר החליט להקדיש לתל-אביב אותה החל להכיר, תל-אביב הפחות נעימה. "זהו הגשר שמוביל לרציפים בתחנה המרכזית החדשה", מספר בגר על הגשר מתחתיו הוא עומד בתמונה, "אבל אז היא עוד הייתה בשלבי בנייה.

     

    "חיפשתי משהו שמאפיין מאוד את העיר, יותר את ה'דאון טאון' שלה, כי רוב התכנים שהיו באלבום הם לא בהכרח תל-אביב הנעימה והיפה. חיפשנו משהו אפל יותר. אבי גנור הוא זה שמצא את המיקום והביא אותנו לשם. המקום מאוד התחבר לרוקנ'רול ולאווירה של האלבום. גם רוב האלבום נכתב כשעברתי לגור בתל-אביב ולכל הדעות, השירים היו חיבור מושלם עם התמונה".  

     

    אייל גולן, "זה אני"


     

    לפעמים לא צריך סיבה מיוחדת או סנטימנטלית לצלם את התמונה לעטיפת האלבום דווקא ברחובות תל-אביב. גם בשנה בה היא חוגגת מאה שנים, תל אביב ממשיכה לככב בחזיתם של אלבומים חדשים.

     

    לצילומי עטיפת אלבומו האחרון של אייל גולן, "זה אני", הוחלט להעמיד את הזמר בנווה צדק, פשוט משום שמדובר במקום יפה, אשר תפס את העין מהרגע הראשון. בתמונה, שצילם אלוני מור, נראה גולן במתחם האירועים של מסעדת דלל, הצמודה למרכז סוזן דלל. "המקום בשכונה לא מוכר לכולם. הוא נסתר מהעין ומאוד יחודי", מסבירה מנהלת הקריירה של גולן, רונית ארבל, "הוא מצליח לשלב את האווירה הקסומה של נווה צדק עם הסגנון הצרפתי של הריהוט שאפשר למצוא שם. בפעם הראשונה הייתי שם ביום הולדת של חבר טוב. באותו רגע, כשראיתי את הכל, היה לי ברור שפה נצלם את עטיפת האלבום".  

     

    יש נקודת ציון ששכחנו? טקבקו לנו

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים