שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ונתחיל מהסוף

    לאה גולדברג תמיד כיוונה גבוה, אבל לא תמיד הצליחה; זה ניכר בעיקר בסיפורים המוקדמים בקובץ "לאה גולדברג - כל הסיפורים". הסיפורים האחרונים מחפים על כך

    הספר "לאה גולדברג - כל הסיפורים" כולל 24 סיפורים שפירסמה גולדברג בעיתונים ובכתבי-עת שונים, לצד פעילותה העיקרית כמשוררת. לאה גולדברג כתבה גם סיפורי ילדים מצליחים ורבי קסם, כמו "איה פלוטו" ו-"דירה להשכיר", וכן שלושה רומנים, שהראשון בהם, "מכתבים מנסיעה מדומה", הופיע מחדש בעריכת גדעון טיקוצקי לפני כשנתיים.

     

    את הרומן הגנוז "אבדות" מבטיח העורך גדעון טיקוצקי להוציא לאור בהמשך. טיקוצקי אף צירף כאן אחרית-דבר שיש בה תובנות ופרטים מעניינים, אבל גם איזו ארכנות אקדמית מסורבלת בניסוחיה.

     

    לאה גולדברג, תמיד כיוונה גבוה (צילום: דוד אלדן, לע"מ)

     

    עורכי הספר, טיקוצקי ופרופ' חמוטל בר יוסף, בחרו להגיש את הטקסטים לפי סדר כתיבתם הכרונולוגי; קודם הסיפורים המוקדמים, הבוסריים והליטראטיים של גולדברג ורק בסוף הסיפורים הבשלים והמשובחים, כי סדר צריך להיות. האמת היא שכדאי היה להסתפק בטוב ביותר, לא פחות, כי אנחנו לא בשיעור על תולדות כתיבתה של גולדברג, אלא במיפגש עם סיפוריה. ומה שלא יכול לעניין את הקורא היום – עדיף שלא יודפס מחדש בכלל.

     

    אפשר היה לפתוח את הספר, למשל, בגילוי ספרותי הקשור לגולדברג - הסיפור המצוין "ואלה ימות סטפן גרט", שנמצא בעיזבונה ורואה כאן אור לראשונה אחרי 70 שנה; מדובר בסיפורו של משורר יהודי-גרמני מזדקן, ששרד את המלחמות, אבל עכשיו, כשנמלט לישראל רגע לפני השואה, הוא מתקשה להתאקלם במולדת החדשה ומתקשה לאהוב את בנו הרופא שחי כאן - טיפוס מרובע, קטן קומה ורוח, שהמשורר שלנו "נחנק מול בריאותו המצוחצחת". 

     

    אשת הבן, לעומת זאת, העמלה בעבודות הבית, מעוררת בגיבור רגשות אירוטיים מסוימים "בהילוכה הקל והקצוב ובניע ירכיה", אלא שהיא אינה נענית לסימפטיה שהוא חש אליה: "אז נתלות בו עיניה הגדולות והריקות, ויְרַק המטפחת נשקף בהן, כמו גומא בבריכות עזובות - לאט לאט הן מתמלאות בפחד". הנה לאה גולדברג המשוררת. והאשה בעלת הפחדים. הסיפור הנוקב הזה מגיע בצורה משכנעת אל סופו הנואש, הלא בדיוק פטריוטי, ואולי בכך קשורה (כפי שמעיר טיקוצקי באחרית הדבר) החלטתה של גולדברג לגנוז אותו.

     

    יפה במיוחד גם הסיפור "הסנדלר" (יש שניים בשם זה בקובץ. השני טוב בהרבה מן הראשון), שגיבורו החידתי והמרתק נוצר בדמות המשורר אברהם בן יצחק (סוֹנֶה), אשר פירסם שירים מעטים ומעולים והיה אהוב במיוחד על גולדברג, ויש שטוענים כי התקיים ביניהם גם קשר רומנטי. במרכז הסיפור הזה הוא שלושה גברים ותינוק הנמלטים ממושב שתושביו נטבחו בהפגזה ערבית.

     

    אמיתית יותר כמשוררת

    יפים מאוד גם הסיפורים "הנס השחור" "ביקור של חובה" ו"האפרסק" - סיפור מרעיד לב על התאהבות של ילדה בת 12 בנער רגיש בן 16, שליבו נוטה לבסוף, להפתעתה ולאכזבתה המרה, אחרי נערה בלונדינית יפה וריקנית ש"מרקידה את כתפיה" לעומתו.

     

    בת ה-12 מזכירה מאוד את גולדברג בנערותה, והבלונדינית המנצחת היא דמות שחוזרת ומופיעה בספר שיריה הראשון והגדול של גולדברג, "טבעות עשן", שפרסמה בגיל 24 עם עלייתה לארץ. ב"טבעות עשן" יש עוצמה וידויית יוצאת דופן, שמזכירה במובן מסוים את השיר "האחרת": "ראיתיה מרחפת במחול/ צעירה, גמישה ומנצחת/ במבט עיניה הכחול/ צחקה שממה זורחת".

     

    אגב, הבית הבא בשיר "האחרת" נפתח בשורה "במראה מולי – פה רחב ומר", והשורה הזו מתכתבת עם סיפור אחר כאן, "הנערה ואורחה", שבו נערה המחכה לאורח מביטה במראה ורואה מולה "פה רחב וחיוור". בהמשך תאמר אותה נערה לעצמה "הרי את לא יפה" – אמירה שגם היא חוזרת בשיר אחר בספר "טבעות עשן": "את אישה לא יפה בת עשרים ושתיים". גם הסיפור "הנערה ואורחה" נכתב כשגולדברג היתה בת 22.

     

    מכל מקום, שירי "טבעות עשן" חזקים ומזוקקים הרבה יותר מן הסיפור "הנערה ואורחה" המאזכר אותם, ומסיפורים אחרים שכתבה המחברת באותה תקופה. בימים ההם היתה גולדברג המשוררת אמיתית וחשופה הרבה יותר מגולדברג הסופרת.

     

    מכוונת גבוה

    הסיפורים החזקים בקובץ, שהם כאמור המאוחרים יותר, מאופיינים באיזו קונקרטיות סיפורית: פנים

    ברורים, שמות ממשיים ועלילה מציאותית. זאת בשונה מהסיפורים הראשונים, הכתובים במתכונת אגדית ולוקים בפשטנות וברגשנות. אחד מהם, "גן השושנים", מזכיר ממש את אגדות אוסקר ויילד, עם הצד הליטראטי והמצועצע שהיה בהם. (שונה באופיו בקבוצה הפותחת הזו הוא הסיפור האנטי-אגדי "אגדה סינית").

     

    חולשה דומה ניכרת גם בסיפורים שאחרי סדרת ה"אגדות", אשר גיבוריהם כלליים ונטולי שם בדרך-כלל, והם מכונים "הוא" או "הנערה" או "האדם הצעיר", ויש בהם איזה צד הגיגני מדי. רוב החולשות דבקו גם ברומן "מכתבים מנסיעה מדומה" שפרסמה גולדברג באותה תקופה, ושדי מהר היא התנכרה אליו בטענה שהוא סובל מסנטימנטליות ומספרותיות-יתר.

     

    מכל מקום, בכל סיפורי הקובץ ניכרות מאוד העדפותיה המעודנות של גולדברג, המתעניינת תמיד בדמויות רוחניות ובעומק נפשי ובזה לחומרנות ולבורגנות שטוחה. גם כסופרת, גולדברג תמיד כיוונה גבוה.

     

    "לאה גולדברג, כל הסיפורים", בעריכת גדעון טיקוצקי וחמוטל בר יוסף, הוצאת ספריית פועלים, 223 עמ'

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים