ארבעה ישבו והתבוננו בלוח ריק

ארבעה

אַרְבָּעָה יָשְׁבוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּלוּחַ רֵיק. לָרִאשׁוֹן הִצְטַיְּרָה

תְּמוּנָה שֶׁל אָדָם רַב עָצְמָה, אָדָם

הוֹפֵךְ אֲבָנִים וּסְלָעִים מַגְדִיל

לָעֲשׂוֹת בְּכָל דָּבָר, אוּלָם

אֵרְעָה סְטִיָּה מִקַּו

הַמִּתְאָר, רִשׁוּם

מְשֻּׁנֶה נַעֲשָׂה, הַכּוֹל

קָרַס

בְּקוֹל מַפָּלָה וְהָפַךְ

לְעֹל צְבָעִים

מְשֻׁבָּש.

קָט שׁוֹבָב נֶחְבָּא בֵּין

צַעֲצוּעָיו, עַצְמוֹתָיו רַכּוֹת

וְדַקוֹת, לְפֶתָע יָדָיו מְנִיפוֹת

גַּרְגֵּר עָפָר, אֶצְבְּעוֹתָיו חֲלָשׁוֹת

וּמְתוּקוֹת, אֶצְבְּעוֹתָיו חָלָב, הוּא

עוֹד יִגְדַּל הַיֶּלֶד הַזֶּה, יִפְרַח וְיַהֲפוֹךְ

לְזָהָב.

"כעכביש שאינו יודע אם יצליח לטוות קוריו" (צילום: רויטרס)

אָדָם בְּגִילוֹ, הוּא חָבוּט כְּאֶבֶן

מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּאֶמְצַע מוֹרַד הַר, הוּא

טָרוּד כְּעַכָּבִישׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם

יַצְלִיחַ לִטְוֹות אֶת קוּרָיו, בְּלִי שֶׁיָּד

אָדָם, טוֹרֵף גָּדוֹל מִמֶּנוּ, אוֹ מִכְשׁוֹל

סְתָם, יַפְרִיעוּ לוֹ. אֲבָל הוּא עוֹד כְּסוּס

צָעִיר, שִׁינָיו עוֹד טוֹבוֹת, כְּשֶׁהוּא נוֹגֵס

בַּתַּפּוּחַ, דָּם נוֹזֵל, טָרִי מִבֵּין

חֲנִיכָיו.

הָרְבִיעִי, רוֹאֶה אָדָם

לְלֹא גִּיל, אֵין לוֹ

כִּמְעַט דָּבָר, הוּא

שָׁר בְּלֵילוֹתָיו, בְּכָך

הוּא מִסְתַּפֵּק.

שי אריה מזרחי, יליד 1974, תושב רמת גן, פרסם ספר שירים בשם "ציוּן" ב-2003 וכן בכמה כתבי עת.