מועדון חברים

באמצע הראיון נזכר יובל סמו לספר לכולם כי החדשות האחרונות הן שא', חבר שלהם, מאוהב, לא פחות, ונותן את האות לדיסקוס נמרץ בכל משמעויות הדבר - נחשול ריכולים הכאילו לקוח מאחד הפרקים של "החברים של נאור", שבהם מרבים החברים לנתח את הישגיהם ובמיוחד כישלונותיהם הרומנטיים.

בני אבני תוהה האם מדובר בכלל בחדשות, סמו מסכים כי 'עם א' באמת אי אפשר לדעת', אבל מכריז כי זה כבר די יציב והוא נורא שמח בשבילו, יוני זיכהולץ מתערב ומעדכן שמדובר בגבוהה מכפר שמריהו; ונאור ציון מפרשן לי את הנעשה: "אנחנו חבורת בחורים מאוד רכלנית", הוא אומר, "לא קשה לך לראות את זה".

חשבתי שגברים רכלנים יש רק בטלוויזיה.

ציון: "במציאות יש יותר גברים כאלה ממה שאת חושבת. סמו ואני שני רכלנים גדולים".

סמו: "שקר! זה לא שישבנו בזמן הצילומים ודיברנו על כולם".

ציון: "כי לא היה זמן בצילומים. אבל כשאנחנו נפגשים לקפה, סמו, אנחנו לא מרכלים?".

סמו: "על מה אתה מדבר, כשאמרתי לך בקפה שהכתבת של 'פנאי פלוס' יפה ומעולה ותעשה עלינו כתבה נהדרת? זה לא נחשב".

דור של קוקסינלים

איך אמרה רונית איבגי? "דור של קוקסינלים". מילים שלה, לא שלי, כלומר של נאור ציון, שהכניס אותן לפיה באחד מאמוקי ההשתוללות של דמות אמו בסדרה. "החברים של נאור" מייצגת את הדימוי הכי רחוק שיכול להיות מאתוסים גבריים ישראלים שגדלנו עליהם, מ"חסמב"ה" ועד "מציצים".

כן, גם בה יש יפי בלורית ותואר, חרמנות גברית בריאה וכמה נשים לקשט את הג'מעה (איבגי ותמר קינן, שתכף יצטרפו לדיון) - אבל האנרגיה הכללית הרבה פחות מאצ'ואיסטית וקשוחה, והרבה יותר רכה ומחבקת. שיר הפתיחה של "החברים של נאור" מסמן אותה כמוצר תל אביבי מובהק, אבל שימו לב: לא רק שהרייטינג חוצה את גבולות הכרך (18.1% בשיא לפי הפיפל מיטר), אלא שעל פי הפרשנות של ציון, תל אביב היא כבר לא אותו מקום מנוכר וציני, אלא סוג של מגרש משחקים ענק המיועד לילדים שלא התבגרו.

כמו שרמזה השיחה על א', גם במציאות מדובר בטיפוסים לא מאוד שונים מהדמויות שלהם. סמו ואבני אומנם כבר לא סינגלים הוללים (סמו, 36, נשוי ואב ילדה, אבני, 38, בזוגיות ארוכת טווח ומבטיח ילדים) - אבל יחד הם אותו צמד חולמני וחביב כמו ויסמן ודדי, רק שבמציאות זהו דווקא אבני שמחלטר גם כטייס קרב, ואפילו חזר לאחרונה ממשימה באנגולה. ואם תביטו היטב בתמר קינן, 32, ותנסו לטשטש את הבעל והילד שמחכים לה בבית, תראו את אותה בחורינה בעלת הומור פלפלי, דעות מגובשות ושמחת חיים מענגת.

לא כל כך שונים מהדמויות שלהם (צילומים: אוהד רומנו)

יוני זיכהולץ, 32, הרכש של העונה השנייה, הוא דמות ידועה בואכה שדרות רוטשילד ואיש רב פעלים - בימים אלה הוא חתום על הקאמבק של אדם בתור כותב השיר החדש שלו והשתתף בכתיבת המחזה "ע' 17" בקאמרי; רונית איבגי (כן, אחות של משה), מגיעה אלינו ממגדל העמק עם חוכמת חיים דוקרת וטייטל מחייב של קיסרית התיאטרון בשפה המרוקאית, ובניגוד לסברה הנפוצה היא לא אמו של נאור במציאות, אך היא מתייחסת אליו באותה אהבה קשוחה כמו בסדרה.

ורק ציון, 36, האיש שכמעט התאבד על אחת הסדרות הכי מושקעות כיום - היוצר, התסריטאי, הבמאי, הכוכב, ומי שגורף את רוב הקרדיט על הרייטינג הגבוה (במונחי ערוץ 10) - רק הוא נראה כאילו הוא עדיין לא נהנה מכל רגע ומעדיף להסתכל על כולנו מבחוץ. אבל על כך בהמשך. ראשית, לילדותיות - שגולשת, כך מתברר גם לטווח הגילים שצופה בסדרה.

אבני: "השבוע גיליתי שקהל היעד שלנו כולל בני שלוש. באמת. מישהו עצר אותי ברחוב ואמר לי שהילדים שלו רואים את הסדרה, ולא האמנתי כמה הם קטנים כשראיתי אותם. ממש הופתעתי".

אולי היה להם פיפל מיטר?

איבגי: "אני כל הזמן ידעתי שזה חזק אצל הנוער, כי אני מלמדת דרמה במגדל העמק, והנוער פשוט מוטרף מזה. כל הזמן שאלו אותי מתי תגיע העונה הזו, לא עזבו אותי".

קינן: "זה באמת נהיה מאוד פופולרי, לא מזמן מישהו אפילו סיפר לי שנולדה לו בת והוא קרא לה מיקה".

ציון: "אני אשמח רק כשיקראו למישהו דלאל".

ידעת שההצלחה תהיה כל כך חוצת גילים?

נאחזים בילדות

ציון: "כן. מראש ידעתי שזה יהיה מה שהמפרסמים אוהבים, סדרה לכל המשפחה, משהו שכולם מתאחדים סביבו. היה לי חשוב לכתוב חבר'ה ילדותיים במובן הטוב של המילה, מנסים להיאחז בילדות שלהם. ובגלל שילדים הם רגישים יותר, הם מאתרים את זה ונתפסים לזה".

מצד שני, בכל פרק אתה יוצא עם מישהי אחרת.

ציון: "נכון, אבל בעונה הראשונה זה היה יותר נועז. הפעם התעקשתי שגם אם רואים אותי עם מישהי במיטה, נהיה עם בגדים עלינו. הרי ילדים רואים ואני לא רוצה לתת תחושה לא נכונה".

סליחה, בנים, הוא מלביש את הבנות. זו לא הרעת תנאים מבחינתכם?

סמו: "לא, בקטעים האלה נאור בסדר גמור. הוא מפרגן. בכל פעם שהיתה לנו סצנה עם מישהי שווה הוא נתן לנו לעשות כמה שיותר טייקים עד שזה יצא מושלם. הוא אומר 'תעשו עוד ארבעה טייקים, עליי'".

קינן: "אני קיבלתי הטבה בתנאים, את זוהר ליבה. אחרי עונה שלמה עם אהרון זילברברג (שחקן נמוך קומה - ה.ב) שכבודו במקומו, אבל בכל זאת, היה לי יום מאוד מיוחד עם זוהר".

הפכו את פיצריית הסובל לאייקון

ציון: "רק יוני, שהוא חדש, עוד לא לגמרי נהנה מכל ההטבות של הסדרה. אבל הוא ביקש פרק עם אפרת גוש, ובסוף בעונה השלישית יהיה לו פרק שלם איתה".

זיכהולץ: חשבתי על זה נאור, אולי ניקח במקומה את אמילי קרפל?".

אחד הקטעים של תל אביב זו הפרדה בין רווקים לנשואים, זה קיים גם על הסט?

ציון: "לא ממש. וגם בחיים, יש לי הרבה חברים עם ילדים. תמיד שואלים אותי אם ככה באמת נראים החברים שלי, חבורת רווקים כזו, אבל זה כבר לא ממש ככה בחיים האמיתיים. את הטיוטה הראשונה ל'חברים של נאור' כתבתי בשנת אלפיים, מאז כל החברים שלי התחתנו ועשו ילדים ואומנם יש לי חברים רווקים חדשים אבל הם לא ההארד קור".

"זה גם הקטע בפרק שבו ליאור אשכנזי מגלם חבר שלנו, נשוי עם ילדים, איך מה שמאפיין הורים זה ההתבכיינות הבלתי פוסקת הזו. כל היום מטיפים לך לעשות ילדים, אבל מצד שני אומרים כמה זה קשה. אבל סמו ותמר לא כאלה".

בזמן שאתה אומר את זה הם מחליפים תמונות של הילדים שלהם בפלאפון.

קינן: "כי הילד שלו כל כך חמוד בתוך דלי! תראי איזה יופי! ואז אני חייבת להראות לו גם את שלי. אין מה לעשות, ההשוואות היא בלתי נמנעת אצלנו. אני לא רוצה להתחיל לקטר כמו שנאור סיפר עכשיו, אז לימדתי את הילד שלי לבוא איתי לבית קפה. זה מה שאני אוהבת לעשות, לשבת בבתי קפה, הוא חייב לדעת לעשות את זה איתי. אנחנו יושבים במרפסת, זה נורא כיף".

זיכהולץ: "הוא מעשן?".

קינן: "רק אחרי האוכל. הוא יודע גם להזמין שניצל מהמלצרית. השלב הבא זה סושי".

ציון: "אגב, שמתם לב שבני ברח?".

שאבני ייעלם יותר

סמו: "אני רוצה לספר לך משהו על בני, הוא למד איתי בבית צבי והוא היה האל היווני של השכבה. אף אחד לא הבין מה טייס עושה שם, חשבו שהוא סוכן מוסד".

ציון: "תביני, הוא בורח מהראיון כל הזמן כי הוא צנוע, קשה לו עם תשומת לב".

סמו: "ככה היה גם בהקרנה. הוא לא יכול היה לראות את עצמו אז הוא יצא. הלכתי לחפש אותו, הוא היה בחוץ. אמרתי לו שהוא מעולה, אבל הוא לא היה מסוגל".

אתם יותר נרקיסיסטיים ממנו?

סמו: "בטח, כשמגיע יום צילום, מציבים מול כל אחד מאיתנו ארבע מראות ענק, שנראה כמה שאנחנו יפים".

קינן: "יש בחורה שהתפקיד שלה זה לעבור עם מראה. אבל היא לא באה לבני כי הוא צנוע ולא לרונית כי היא לא מגיעה בזמן. והבעיה היא שאין לה פלאפון".

כולם בטוחים שזו אמא שלך, הא?

ציון: "לגמרי".

איבגי: "גם אותי כולם שואלים אותי אם אני באמת אמא שלו. בדיוק מישהי אמרה לי את זה השבוע בסופר בכרכור".

ציון: "זה משפט חזק אצל רונית, הרבה סיפורים מתחילים בסופר בכרכור. אמא שלי קצת מקנאה בה לדעתי. אמא שלי לא דומה בכלל לדמות, אשה פרסייה מיוחדת וקולית, שלא קשורה לסדרה, אבל עכשיו החברות התחילו לחמם אותה - למה הוא לא לקח אותך? נראה לי שזה מתחיל קצת להשפיע עליה".

סמו: "עוד מעט יצא 'הכל דבש 2' עם אמא של יעל פוליאקוב, אמא שלך בטח תתעצבן".

זיכהולץ: "גם דובר קוסאשווילי השתמש באמא שלו, תיזהר, נאור".

ציון: "רק מה, לפעמים קשה לרונית לקלל. היה איזה קטע שהיא היתה צריכה להגיד זובי ולא היתה מסוגלת, אז איך שכנעתי אותה? אמרתי לה שאחיה משה איבגי מקלל את האמא של כולם ב'הבורר', אז גם היא יכולה".

איבגי: "טוב, נו, אצלו זה תפקיד כזה של עבריין, כאן אני אמא שלך, לא נעים".

נאור, לחברים יש השפעה על התסריט?

ציון: "מדי פעם. סמו מביא הרבה רעיונות, גם תמר לפעמים, גם שחקנים אורחים נותנים עצות. אבל הכי קטע זה לשבת עם אבי דלאל מפיצריית הסובל שהפכנו לדמות. זה השלבים הכי מתישים, אני ואשתו צריכים להדליק משואה ביום העצמאות כדי לשרוד את האיש הזה. הוא צריך להטמיע בתוך עצמו את הטקסט ולהשתמש בשפה שלו, וזו המון עבודה".

גם לחברים יש השפעה על התסריט

סמו: "נאור צריך לקבל פרס ישראל, את יודעת מה זה לעבוד עם אדם שהוא לא שחקן ולהפוך אותו לכזה? מעבר לכך שדלאל הוא גם תסריטאי, גם במאי, גם יוצר, באמצע סצנה הוא אומר לצלמים איפה לעמוד ומה לצלם".

ציון: אני רוצה שדלאל ורונית יתחתנו בעונה הרביעית. אני מתכנן פרק שאני יוצא עם הבת שלו וכדי לנקום בי הוא מחזר אחרי אמא שלי".

איבגי: "שלא תעז!!! אוי ואבוי לך!".

בחזרה לפרחה הסמויה

הפרק שבו מנטור הפחמימות (פיצריית הסובל ברחוב אבן גבירול, למי שעדיין לא בעניינים) הפך לאייקון, היה גם זה שעליו ציון קיבל הכי הרבה תגובות עד כה - פרק "הפרחה הסמויה". באותו פרק מבריק נאור חושד שחברתו (ענת מגן שבו) היא בחורה עממית שמשחקת אותה קואצ'רית, מה שלדבריו מהווה מטאפורה לעיר כולה - מתנשפת מרוב ניסיונות להגניב, מתאמצת מדי להיות מישהי שהיא לא, ורק מחכה למישהו כמו נאור ציון שיבוא ויגרד את המייק־אפ.

ציון: " חשבתי על הפרק הזה לראשונה לפני שנים, אבל מאז ועד היום ראיתי שיש שלב חדש של פרחות סמויות, בנות שמדברות איתך על רמת הגולן ושוק ההון ומשתמשות במילה הזוי, הן לא נופלות בלהגיד עוגה במלעיל".

מישהו נפגע ממך?

ציון: "תמיד יהיו כאלה שייפגעו, כשחושפים מישהו במשהו שלא נעים לו עם עצמו, תמיד זה יפגע קצת. אבל הפוסל במומו פוסל. השחקנית הראשונה שהצעתי לה את התפקיד לא רצתה לעשות את זה, לדעתי כי זה נגע לה במשהו אישי. איתרתי שם משהו שהבהיל אותה. אבל לא אומר לך מי זו".

אתה יכול לצאת עם פרחה?

איבגי: "אני חושבת שנאור סנוב מדי כדי לצאת עם פרחה".

ציון: "בואי נגיד שהריינג' טעמים שלי מאוד גדול, תתפלאי כמה. אבל אני לא אצא עם מישהי אם לא אוהב את האופי שלה, לא אספוג את זה בשום אופן".

זיכהולץ: "גם שלי. נפתחתי לדברים שפעם הייתי פוסל. אגב, אני רוצה לציין בהזדמנות זו שזה נורא פסיכי לעבוד עם שתי דוגמניות כל יום על הסט, נורא קשה. שתי פצצות כאלה נוחתות עליך כל בוקר".

קינן: "זה עניין מאוד מכעיס. זה כיף להיות האשה היחידה בקאסט, אבל כשמביאים עוד בנות זה מעצבן. ומילא זה, אבל הוא מביא פצצות, אז יש לנו עכשיו הסכם שכל מי שמגיעה, או שלא מדברים עליה לידי ואם זה מתפלק חייבים לומר שאני יותר יפה".

ציון: "אני רוצה לציין שלכל הבחורות שצילמנו היתה הצדקה אמנותית, גם להכי יפה בהן. אבל תמר, תדעי

שרוב המחמאות שאני מקבל זה על איך שאת נראית. נכנסתי לפיצוצייה ואמר לי - 'דע לך, זאתי מיקה, איזה יפה, אשכנזייה איכותית!'".

קינן: "ואוו, זאת מחמאה היסטרית! תודה".

"החברים של נאור" היא סדרה בועתית?

ציון: "לא. היא מדברת על תל אביב כמו שמדברים על ניו יורק או ערים אחרות, זה במובן הרחב, בזה לדעתי היא שונה מסדרות תל אביביות רגילות למרות שאני מחזיק גם מהן".

איבגי: "הרבה סרטים וסדרות נעשים על העיר הזו, כאילו שאר המדינה לא קיימת. כשיצא 'שורו' האוכלוסייה לא הבינה ותל אביב נגנבה לגמרי. צריך לשנות את זה. אבל נאור עשה סדרה קלה ונעימה שיש לה אמירה בכל פרק, זה משהו אחר".

ציון: "הסדרה עוסקת בדברים שאנשים יזדהו איתם. זה יכול להיות smsים, משפחות פשע או חרבות של מלחמת הכוכבים, זה ממש לא מוגבל".

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס