שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר
    בוחן עצמי: האם הילד יודע להתמודד עם תסכול?
    האם ילדכם יודע להתמודד עם אכזבות, הפסדים או קשיים שונים בחיי היום-יום? מה הוא עושה כשהוא מתוסכל? פרופ' עמוס רולידר מזמין אתכם להשתמש בשאלון קצר כדי לגלות עד כמה ילדכם מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים

    "בני בן ה-9 ילד חמוד ומקסים, אבל משום מה, בכל פעם שאני מסרבת לבקשתו הוא כועס מאוד, צועק, מקלל ולעיתים אף זורק בחוזקה כל חפץ הנקרה בדרכו לרצפה".

     

    "הילדה שלי מוכשרת מאוד ובדרך כלל בעלת מזג נעים וטוב, אבל אינה יודעת להפסיד בכבוד, במהלך המשחק במידה והיא נוכחת שהיא עומדת להפסיד ו/או כאשר היא מפסידה, היא פורצת בבכי מר, לעיתים מסרבת להמשיך לשחק, מנסה לשנות את חוקי המשחק ועושה ברוגז".

     

    "הבן שלי בדרך כלל בעל מזג נעים, אך לצערי הוא פשוט לא יודע להתמודד עם קושי. בשנייה שאינו מבין את שיעורי הבית שקיבל, כאשר אינו מוצא את התשובה לשאלה בספר הלימוד או כאשר אני מעירה לו על כתב ידו ומבקשת ממנו לכתוב שוב, הוא מרים ידיים, כועס ואינו מוכן לבצע את המטלות שניתנו לו או לתקן את הדרוש תיקון. אני ממש מיואשת. יש לו אופי תבוסתני. מה לעשות?"

      

    תובנות כאלה באשר לאופיים של ילדים נשמעות לעיתים קרובות על ידי הורים רבים העדים למצבים בהם ילדם, אשר בדרך כלל מתנהג כראוי, מפגין התנהגויות בלתי נאותות, החל מסירוב לבצע מטלה או משימה מסוימת, בכי, כעס ועד התקפי זעם ואלימות כלפי חפץ או אחד מבני הבית.

     

    שימו לב לשני פרטים חשובים: ראשית, התנהגויות בלתי נאותות אלה, המבטאות חוסר שליטה עצמית ויכולות איפוק והבלגה, אינן מתרחשות בואקום ואינן פורצות משום מקום, אלא תמיד מתרחשות בהקשרים אברסיביים (לא נוחים, לא נעימים ביולוגית). שנית, המשותף לכל המצבים הללו הוא שהם אינם קלים ל"עיכול", אינם נעימים והם אף קשים, מתסכלים ובעלי השפעה פיזיולוגית הגורמת לשרירי הבטן להתכווץ, לדופק לעלות ולעיתים אף גורמים להזעה.

     

    מצבים אלה דורשים מהילד יכולות שליטה עצמית, איפוק והבלגה על מנת להגיב בנוכחותם באופן נאות ומכבד. כמעט כל אחד מאיתנו יודע מניסיונו עד כמה קשה ומייסר לשמוע, לקבל ולהכיל סירוב בהקשר למשהו שבו אנו מאוד חפצים או לעבור מעיסוק בפעילות מועדפת ומהנה לביצוע מחויבות פחות מהנה ועד כמה קשה ומכאיב לעיתים לקבל ביקורת, אפילו אם מטרתה טובה.

     

    כל אחד מאיתנו יודע גם (באופן תיאורטי) כי נכון, חכם, מאתגר ולא פשוט לשמור על איפוק, התנהגות מכבדת ושליטה עצמית בנוכחות מצבים מעוררי קושי אלה ועד כמה חשוב לחנך את ילדינו כבר מגיל צעיר להתנהגות מכבדת דווקא כאשר הם נפגשים איתם במהלך חייהם.

     

    לחצו כאן כדי להיכנס לשאלון שיצרתי עבורכם ההורים. בעזרתו תבחנו ותדרגו את רמת השליטה העצמית ויכולות האיפוק וההבלגה של ילדכם בשמונה מצבים מאתגרים אופייניים. כך תוכלו לאבחן את רמת השליטה העצמית וההתנהגות הבוגרת (מותאמת גיל) שלו, כאשר הוא נמצא בכל אחד מהמצבים, זאת על סמך היכרותכם וניסיונכם עם הילד.

     

    ההתבוננות הממוקדת על התנהגות ילדכם בכל אחד מהמצבים המאתגרים המצוינים בטבלה ודירוג הקושי של ילדכם במצבים אלה, יאפשרו לכם לדעת האם ילדכם זקוק לסיוע נוסף בתחומים מסוימים ואמור לעודד אתכם להשקיע בתהליך שיביא בסופו של דבר לשיפור ברמת האיפוק, ההבלגה והשליטה העצמית שלו במצבים אלה, אשר לא ניתן להימלט מהם וחשוב מאוד לדעת כבר מגיל צעיר כיצד להכילם באופן בוגר ומכבד. 

     

    כך תוכלו לעזור לילדכם לשלוט בעצמו במצבים מאתגרים:

    לאחר שדרגתם את יכולת השליטה העצמית של ילדכם בכל אחד משמונת המצבים המאתגרים, סיכמתם את מספר הנקודות שצבר וזיהיתם את הקבוצה אליה הוא משתייך, כמו גם את נקודות התורפה הספציפיים שלו, להלן מספר המלצות כיצד תוכלו לסייע או ללמד אותם אם תרצו לשפר את יכולות האיפוק וההבלגה שלהם במידת הצורך.

     

    1. רוטינות קבועות

    הניסיון המחקרי והמקצועי מלמד כי קיומן של רוטינות קבועות משפר במידה רבה את יכולות ההתמודדות ואת התנהגותו במצבים המאתגרים. לדוגמא, סדר פעולות קבוע של השכמה, שכיבה לישון, הכנת שיעורי בית והשתתפות שבועית בסידור וניקיון החדר. הרוטינות, המחייבות את הילד להתפנות לפעולות אלה אשר אינן בהכרח מועדפות על ידו אך נעשות באופן עצמאי (בהתחשב בגילו) ומופנמות על ידו, מסייעות לו במידה רבה להתמודד עם מצבים מאתגרים יומיומיים אחרים הדורשים ממנו יכולות ויתור, התחשבות, אחריות אישית והתנהגות בוגרת ומכבדת.

     

    2. זיהוי מוקדם

    כל הורה מכיר היטב את המצבים בהם התנהגות הילד אינה תואמת את הראוי והמתבקש. תחילה, רצוי לשבת (בשקט ובנינוחות) ולרשום על דף נייר את כל ההתנהגויות החלופיות הרצויות להתנהגויות אלה. למשל, הילד כועס, מתרגז ולעיתים אף זורק את המחברת על הרצפה כאשר אינו מצליח לפתור בעיה ו/או אינו מבין את שיעורי הבית שניתנו לו. התגובה האלטרנטיבית הרצויה היא לגשת או לקרוא להורה ולבקש סיוע או לחילופין לכתוב ולציין מהו הקושי שלו ולבקש למחרת מהמורה הסבר נוסף.

     

    3. הכנה מראש

    סמוך מאוד למצב בו קיימת סבירות גבוהה כי הילד יפגין התנהגות בלתי ראויה, שבו איתו והכינו אותו לקראת המצב המאתגר. הכנה זו כוללת תיאור המצב, הכרה בקושי שלו לשלוט בעצמו בסיטואציה הקרבה, אמונה ביכולתו לשפר את טיב התגובה, הדגמה של התגובה הנאותה והבהרה כי לא תקבלו התפרצות ו/או התנהגות חסרת רסן במצב המסוים. למשל, לפני ארוחת הערב, או כשהילדים משחקים ביחד, שבו איתם ובשקט ובנינוחות חיזרו בפניהם על כללי ההתנהגות המצופים מהם ועל ההתנהגויות אשר אתם מבקשים כי יימנעו מהן. בגיל צעיר בקשו מהם לחזור על הכללים בשפה שלהם ואחלו להם הצלחה.

     

    4. חיזוקים חיוביים

    נצלו כל שביב התנהגות נאותה של הילד באותם מצבים "מעוררי כעס" בהם בעבר הגיב בהתפרצות ובחוסר איפוק והבלגה, שבחו ופרגנו לילד בחום על כל שיפור ביכולות השליטה העצמית שלו. עשו זאת מיידית ובאופן ספציפי. לדוגמא, כאשר הילד במקום להשתטח על הרצפה בעת שעמדתם בתוקף על כי יסיים את הצפייה בטלוויזיה וייגש לסדר את חדרו, כעס קצרות אך קם, כיבה את המכשיר, ניגש לחדר והחל לסדרו. אמרו לו שאתם גאים בו על התנהגות בוגרת זו והגבה רגועה יותר וכי אתם מודעים לכך שהמעברים האלה לא קלים לו.

     

    5. תגובה מיידית

    אחת הסיבות העיקריות להתפרצויות זעם, אובדן שליטה וחוסר יכולות איפוק והבלגה של ילדים כאשר הם נחשפים לאחד מהמצבים המאתגרים שלהם היא התגובה הלא נכונה של ההורים בעקבות ההתנהגות. תגובות בלתי יעילות אלה כוללות: לוותר לילד, לנסות לשכנע אותו כי יחדל מהתנהגותו הבלתי ראויה, לתת לו רציונל / להסביר את האיסור, לנסות להרגיע את הילד, להיכנע לרצון הילד.

     

    תגובה לא יעילה אחרת היא להתאפק ולהתעלם מההתנהגות הבלתי ראויה עד אשר זו הופכת לחמורה בעיניהם ו/או נמשכת לאורך זמן. במצב כזה, כאשר ההורה כבר מותש ועצבני, המרחק לאיבוד העשתונות והגבה קיצונית ובלתי אחראית, קצר. גרוע מכך, בדרך כלל בעקבות איבוד השליטה של ההורה מגיעה התנצלות שלו ונתינה מפצה. תגובות בלתי יעילות אלה מצליחות לעיתים להרגיע את הילד (שקט תעשייתי), אך מעצבות, מחזקות ומגבירות את הסיכוי לתגובות יותר קשות ומסוכנות של הילד בעתיד במצבים דומים.

     

    חשוב וקריטי להגיב מיד בתחילת התנהגותו הבלתי נאותה של הילד, לבקשו בקול שקט, רגוע אך החלטי להפסיק מיד את התנהגותו הבלתי ראויה ולא להרפות עד אשר הילד יפסיק את התנהגותו זו ויתרגל את התגובה האלטרנטיבית תחתיה. בנוסף לכך, אין לאפשר לילד להתחיל או להמשיך לעסוק בפעילות מועדפת באותו יום בעקבות התקף הזעם. מתן רשות לכך מעביר לילד מסר בלתי חינוכי ובעיקר מחזק ומגדיל את הסבירות להופעות אובדן שליטה כאלו בעתיד במצבים דומים.

     

    חשוּב: יישום כל חמש ההמלצות 

    כל אחת מן ההמלצות שניתנו לעיל, במידה ומיושמת באופן בלעדי, תוך התעלמות משאר ההמלצות או ביצוען באופן חלקי, מקטינה את הסיכוי להצלחת התהליך. יישום כל חמשת ההמלצות יסייע לילד במידה רבה לרכוש יכולות איפוק, הבלגה ושליטה עצמית, המהווים נכס חשוב מאין כמוהו ומפתח להצלחה ואושר בעתיד.

     

    ולסיום: לא להסס לבקש תמיכה מקצועית

    אל תחששו לדבר על כך ולהודות כי אתם זקוקים לעזרה, כשם שלא תהססו לקבל עזרה רפואית כשתזדקקו לה. חשוב שלא תוותרו על קבלת סיוע מאנשי מקצוע שיתנו מענה לשאלה כיצד להגיב כראוי להתנהגות ילדינו. הורות נכונה לילדים המאתגרים אותנו היא מקצוע קשה ומורכב. לא מספיקים רק אהבה ונכונות להשקיע. בעל מקצוע כזה יעזור להורה להבין את הסיבות להתנהגות הילד, יציע כלים מעשיים שיסיעו לו לעזור לילד להתגבר על הקשיים, יציע להורים תגובות חלופיות שקולות ונכונות להתנהגויותיו של הילד ויתמוך בהורים עד אשר הכול יופנם.

     

    • פרופ' עמוס רולידר  הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. קטעים מהתוכנית סדרת חינוך .

     

      

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים