שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    היפי, פשיסט, או אדם חופשי? על רוברט היינליין
    הוא התנגד נחרצות לקומוניזם והילל את המלחמה. בו זמנית זיעזע והכעיס את הימין השמרני בספריו הנועזים ועתירי המיניות. מי באמת היה רוברט היינליין, חוץ מאשר אחד מסופרי המדע הבדיוני היחידים שפרצו את גבולות ז'אנר
    רוברט אנסון היינלין היה ועודנו, אחד מסופרי המדע הבדיוני הבודדים שהצליחו לחמוק אל מעבר לחומות הגבוהות של הגטו הז'אנרי. בתקופה שבה סיפורי המדע הבדיוני יצאו לאור במגזינים עשויים נייר זול ונמכרו במחירי רצפה, סיפוריו של היינליין התפרסמו בעיתוני הערב הגדולים ביותר. בימים שבהם עלילה בספרות המד"ב הייתה לפעמים לא יותר מאשר מערבון ספגטי בחלל, ספריו של היינלין עסקו בנושאים בוגרים ופרובוקטיביים: פוליטיקה, מין וסטיות חברתיות.

     

    היינליין נולד בשנת 1907 במדינת מיזורי שבארצות הברית, וגדל במדינת קנזס. שתי המדינות ממוקמות באזור הדרומי של ארה"ב, המכונה 'חגורת התנ"ך', מפאת הריכוז הגבוה של נוצרים אדוקים המתגוררים בו. ניתן לצפות שילד הגדל בסביבה שכזו יספוג את הנורמות המוסריות - שלא לומר הצדקניות והמתחסדות - המקובלות בה. היינליין אכן ספג כמה מהערכים החברתיים של סביבתו, אבל בכל האחרים בעט כל כך חזק עד שהם לא יכלו לשבת על הישבן המטאפורי שלהם. ספריו מלאים בתיאורים של 'סטיות מוסריות' (במרכאות) מכל סוג אפשרי, והוא מתאר אותן באופן אוהד ביותר - החל ממין מזדמן, דרך הומוסקסואליות ועד לגילוי עריות בהסכמה.

     

    כשסיים את לימודיו בבית הספר התיכון התגייס היינליין אל הצי והצטרף לאקדמיה לקצינים. הוא סיים את המסלול בהצלחה רבה, ושירת על סיפונן של מספר ספינות כקצין קשר. היינליין עשה חיל בתפקידו - אך לגורל היו תוכניות אחרות עבורו. הוא לקה בשחפת ושוחרר מהצבא בשנת 1934, וכך נאלץ לחפש לעצמו דרך חדשה בחיים. ראשית פנה אל הפוליטיקה, ורץ בבחירות המקומיות בקליפורניה במסגרת המפלגה הסוציאליסטית, אבל נכשל בניסיונו להכנס לבית הנבחרים. כך מצא את עצמו היינליין בשנת 1939 כשההכנסה היחידה שלו היא קצבת נכות זעירה מהצבא, וברזומה שלו שתי קריירות קצרות ולא כל כך מוצלחות.

       

    באותו הזמן צדה את עינו מודעה באחד מירחוני המדע הבדיוני אודות תחרות כתיבת סיפורים קצרים. המקום הראשון, כך הבטיחה המודעה, יזכה את המחבר בחמישים דולר.

     

    עוד ב"הידען": אודיסיאה אל הכוכבים - על ארתור סי. קלארק

     

    במצבו הפיננסי העגום, לא היה להיינליין מה להפסיד, והוא כתב סיפור קצר עבור התחרות. אך ברגע האחרון החליט שלא לשלוח אותו אל המגזין שהכריז על התחרות, אלא למגזין Astounding Science Fiction. ההחלטה הזו התבררה מוצלחת משתי בחינות. ראשית, הוא קיבל תמורת הסיפור שבעים דולר במקום חמישים. שנית, מי שערך את Astounding היה לא אחר מאשר ג'ון וו. קמפבל ג'וניור, האיש שאחראי כמעט במו ידיו לפריחה האדירה של ספרות המדע הבדיוני במחצית הראשונה של המאה העשרים. לקמפבל היה כישרון נדיר לזהות יהלומים לא מלוטשים, ולהפוך אותם לענקים. הוא עתיד היה לעשות זאת עם אייזיק אסימוב, לסטר דל ריי וכמובן - עם רוברט היינליין.

     

    ההצלחה הגיעה אל היינליין במהירות מסחררת ממש. בתוך שנתיים בלבד הוא כבר נחשב לאחד הסופרים המובילים של עולם המדע הבדיוני, זכה בפרסים והוזמן לכנסים נחשבים. שורש ההצלחה היה באופי כתיבתו של היינליין, שהייתה כמעט ייחודית בנוף המקומי של המדע הבדיוני באותו הזמן. היה לא מעט 'מדע' במדע הבדיוני של היינליין, אבל בה בעת הייתה בו התייחסות כמעט ישירה לסוגיות חברתיות בוערות בסדר היום של החברה האמריקנית באותו זמן.

     

    כשפרצה מלחמת העולם השניה התנדב היינליין לשרת בצבא כמהנדס אווירונאוטיקה. הצבא הצמיד להיינליין עוזרת מוכשרת ביותר בשם וירג'יניה גרסטנפלד. ג'יני, כפי שכונתה לרוב, היתה כימאית מבריקה שידעה לדבר בשבע שפות, אתלטית טובה ושחיינית משובחת. למעשה, היא גם היתה בכירה ממנו בדרגה, למרות שבמסגרת תפקידה היתה כפופה לו. רוברט התרשם מאוד מאישיותה הג'ינגית והתוססת, או כפי שהגדיר זאת הוא - "נדמה לי שג'יני יכולה לנצח אותי במכות, אם אני לא משחק מלוכלך". כשהסתיימה המלחמה התגרש מאישתו הראשונה, ונשא את ג'יני לאישה.

     

    השנים שלאחר מלחמת העולם השניה היו שנות פריחה עבור הקריירה הנוסקת של היינלין, וסיפורים שכתב הופיעו בעיתוני ערב מכובדים, כמו ה-The Saturday Evening Post, שפנו לקהל הרחב. בתקופה זו החלו נטיותיו הפוליטיות של היינליין, שבעברו היה סוציאליסט, לנטות יותר ויותר אל עבר הקצה הימני של המפה הפוליטית. נטייה זו סיבכה אותו כהוגן עם אינטלקטואלים שמאלנים רבים.

     

    עוד ב"הידען": מדע לא בדיוני - לארי ניבן

     

    המלחמה הקרה של היינליין

    בסוף שנות החמישים כבר התנהלה המלחמה הקרה מול ברית המועצות במלוא עוזה, ובארצות הברית התנהל דיון ציבורי סוער לגבי הצורך בשמירה על ההרתעה הגרעינית. ב-1958 נתקל היינליין במודעה באחד העיתונים, מטעם ארגון ליברלי שמאלני, שקראה לאסור על ארצות הברית מייד ובאופן חד-צדדי לבצע ניסויים בנשק גרעיני.

     

    התשובה של היינליין למודעה הליברלית בעיתון באה, כצפוי, בצורת ספר. הוא אפילו הפסיק את כתיבתו של ספר אחר עליו עבד כדי לכתוב אותו. הספר הזה, "לוחמי החלל" שמו, עתיד היה להפוך לאחת הקלסיקות הגדולות והשנויות במחלוקת של המדע הבדיוני.

     

    עלילת "לוחמי החלל" עוקבת אחר חייל צעיר בשם חואן ריקו, שמשרת כלוחם בחיל הרגלים המשוריין של כדור הארץ במאה ה-22. ריקו וחבריו ליחידה נלחמים בחייזרים דמויי-חרקים המכונים בפשטות 'הגו'קים' (Bugs). הספר עוקב אחר שירותו הצבאי של ריקו מגיוסו, דרך הקרבות בהן הוא משתתף ועד שהוא הופך לקצין ומפקד בעצמו.

     

    מבנה הסיפור- פלאשבקים מרובים אל העבר ותהליך הטירונות שבו הגיבורים מקבלים הרצאות על פילוסופיה ומוסר - נתן להיינליין הזדמנות להציג את תפישת עולמו. ביקום של הספר, רק למי ששירת בצבא ישנה הזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר. זו תוצאה של התמוטטותן של הציוויליזציות המערביות לקראת סוף המאה העשרים. אלו נפלו מכיוון שאזרחיהן לא היו מוכנים להלחם ולמות תמורת הזכות לחופש ולחרות, שכן כל מי שהיה מעל 18 ובעל טמפרטורת גוף של כ-37 מעלות, היה כשיר להצביע. הג'וקים, חסרי מחשבה עצמאית ונשלטים על ידי מלכה ריכוזית, הם אנלוגיה ברורה לקומוניסטים ולסכנה הנשקפת ממשטר זה.

     

    מבקרי הספרות לא אהבו את "לוחמי החלל" כלל וכלל. רבים טענו שהעלילה שטחית ופשטנית מדי, ושדמותו של חואן ריקו אינה מתפתחת כלל לאורך כל הסיפור: הוא מאוהב ב"להיות חייל" בתחילת העלילה, ומסיים אותה מאוהב ברעיון הזה באותה המידה.

     

    הקוראים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית זעמו על היינליין- ואין להתפלא על כך: "לוחמי החלל" הוא שיר הלל ברור למלחמה, ולערך הנשגב של הגנה אקטיבית על המשפחה והמולדת. היינליין עצמו טען שלא ניסה להאדיר את המלחמה כרעיון, אלא רק את תעוזתם והקרבתם של החיילים הפשוטים, אבל מכל עבר נשמעו טענות על כך שהספר נוטה לפאשיזם. חוק אצבע הומוריסטי קובע שאם שמו של היינליין מוזכר בדיון בפורום כלשהו באינטרנט, לא יעברו שלושה ימים לפני שמישהו יזכיר את היטלר או את הנאצים (מה שנקרא, "ישלוף את הקלף הנאצי"). היינליין סיפר שכמעט כל מכתבי התגובה ששלחו לו קוראים על "לוחמי החלל" היו שליליים וכעוסים.

     

    אך הספר נמכר היטב בחנויות, ואפילו זכה בפרס הוגו ב-1960 על פי בחירת הקהל. קוראים רבים הזדהו עם הערכים שמשקפות דמויותיו של היינלין בסיפור: אומץ הלב, נאמנות והקרבה עצמית. אחרי הכל, "לוחמי החלל" היה תמצית נאומו המפורסם של הנשיא ג'ון פ. קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות עבורכם - שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתכם".

     

    כפי שציינתי קודם, היינליין הפסיק את כתיבתו של ספר אחר כדי לכתוב את 'לוחמי החלל'. הספר שאת כתיבתו עצר והמשיך מאוחר יותר היה "גר בארץ נוכריה".

     

    עוד ב"הידען": אסימוב - האיש והאגדה

     

    מכתב מהעתיד

    בשנת 1948 קיבל ג'ון קמפבל, שהיה כזכור העורך של היינליין, מכתב מקורא יצירתי במיוחד. במכתב החמיא הקורא לעורך המגזין על גיליון מוצלח, ואף פרט בדיוק אילו מהסיפורים אהב ומי היו הסופרים שכתבו אותם. הייתה רק בעיה אחת קטנה. הגיליון המדובר, על פי המכתב, היה אחד הגיליונות של שנת 1949, דהיינו, גיליון שהיה אמור לצאת רק בעוד שנה.

     

    אני מניח שרוב העורכים היו משליכים מכתב כזה לפח האשפה, ואולי מסננים כמה מילות נאצה אל הקורא הפסיכי שבזבז את זמנם לריק. אבל ג'ון קמפבל לא היה עורך רגיל: הוא היה העורך החשוב ביותר בתולדות המדע הבדיוני.

     

    קמפבל אימץ את הרעיון לחיקו. הוא פנה אל הסופרים ששמותיהם הוזכרו במכתב, וביקש מהם לכתוב את הסיפורים שאותם הזכיר הקורא היצירתי. היינליין הסכים לרעיון, וניגש לכתוב את הסיפור שהמכתב קבע ששמו יהיה Gulf ("פער"). הקורא לא פירט את תוכן הסיפור, כך שלהיינליין לפחות נותר חופש יצירתי בתחום זה.

     

    ג'יני, אשתו של היינליין, זרקה רעיון לסיפור החדש - ואריאציה מעניינת על "ספר הג'ונגל" המפורסם. במקום ילד שגדל אצל חיות היער, היא הציעה להיינליין לכתוב על ילד אנושי שגדל בין חייזרים. הרעיון הזה היכה שורשים עמוקים במוחו של היינליין, אך הוא לא הסכים לכתוב עליו את הסיפור הקצר: הוא ידע שכדי לפתח את הנושא המסקרן הזה לכל אורכו ורוחבו, הוא זקוק למרחב מתאים- משמע, ספר באורך מלא.

     

    הספר יצא לאור ב-1961, והוא מתאר את שובו לכדור הארץ של ואלנטיין מיכאל סמית', נער אנושי שגודל על ידי בני מאדים. הוריו, זוג חוקרי חלל, מוצאים את מותם על הכוכב האדום, וסמית' לומד וסופג את התרבות המאדימית הזרה שלתוכה הוא נטמע. כשהוא חוזר אל כדור הארץ כאיש צעיר, הוא מוצא שהוא חסר את הכלים הבסיסיים ביותר להתמודדות עם התרבות האנושית הזרה והמוזרה. כדי לסבך את העניינים, מתברר שסמית' הוא (על פי פרשנות חוקית מסויימת) בעליו החוקיים של מאדים, ויורשו של הון עצום בזכות פטנטים שרשמו הוריו לפני מותם.

     

    מצבו המיוחד מביא לכך שכל בעל אינטרס כלכלי ופוליטי בשלטונות כדור הארץ מנסה לעשות בו שימוש ציני ולנצל אותו למטרותיו. סמית' מורד, ומחליט להציג בפני בני כדור הארץ את הנאורות התרבותית של בני מאדים. הוא מקים את "כנסיית כל העולמות" על בסיס הרעיונות המאדימיים של אחווה, פציפיזם, מניעת רעב ומחלות וכו'. החברים בכנסיית כל העולמות ישנים ביחד בקומונות, מקיימים סקס קבוצתי ובאופן עקרוני עושים את כל מה שהימין האמריקני השמרני רואה כפריצות וחילול העקרונות המוסריים הנוצריים.

     

    "גר בארץ נוכריה" יצא לאור בתחילת שנות השישים, בערך באותו זמן שפרצה לתודעה הציבורית התנועה הביטניקית שקראה תיגר על ערכי הבורגנות. הספר, על שלל רעיונותיו הליברלים והרדיקלים, הפך לתנ"ך של התנועה הזו. אחד מהביטויים שהמציא היינליין בספר הוא לגרוק, שמשמעותו הכללית היא - להבין משהו באמצעות אמפטיה ואהבה. המושג נכנס במהרה לז'רגון הביטניקי. היינליין נאלץ להקים גדר בביתו כדי להרחיק מעליו את אותם מעריצים חדשים ומבולבלים, שהאמינו שהוא עומד להכריז על עצמו כגורו של מפלגת האהבה.

     

    אז מי היה, בעצם, רוברט א. היינליין? האם הוא היה שמרן ימני? הוא הרי תמך בציד המכשפות של סנטור מק'ארתי, ותיעב את הקומוניזם. או שמא היה ליברל שמאלני? הלא כמעט בכל ספריו הוא מפגין עמדה אנטי-ממסדית ואנטי-דתית.

     

    ייתכן וניתן למצוא את התשובה לשאלה זו בספר "עריצה היא הלבנה", אף הוא אחד מספריו המוצלחים והמשובחים ביותר של היינליין.

     

    ליברטיני הוא היינליין

    הירח, על פי הספר, הוא מושבת עונשין אליה נשלחים כל מי שהשלטונות בכדור הארץ מעוניינים להיפטר מהם, קצת כמו ראשית ימיה של יבשת אוסטרליה. תנאי החיים במושבת הירח הם נוקשים ובלתי מתפשרים: מי שלא מסתדר עם שכניו, מטריד את מעט הנשים שחיות במושבה או מתקשה למצוא עבודה, נזרק החוצה ממנעל האוויר ללא חליפת חלל.

     

    עלילת הספר עוקבת אחר מרד שפורץ על הירח ובניסיונותיהם של תושביו להקים לעצמם מדינה עצמאית. סיכוייהם לעמוד כנגד עוצמתו של כדור הארץ קלושים, אך לזכותם עומדות שנים ארוכות של חישול וברירה טבעית בתנאים הקשים שמעמידה מולם העריצה, היא הלבנה.

     

    הערכים שעולים מתוך הספר הם תמצית דמותו של היינליין - ערכים ליברטינים, מלשון 'ליברטי', חופש. החירות האישית, החופש של האדם לעשות כרצונו ללא הרסן והעול של השלטון, זה המרכיב החשוב בספריו. וזה גם סוד קסמם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים