בין פחד ממבט ראשון לאהבה ממבט ראשון
ספר חדש על רגשות מבחין בין רגשות בסיסיים לייחודיים. בין שמחה, צער, כעס, הפתעה וגועל, רגשות מולדים, לבין אשמה, בושה, מבוכה, גאווה, צרות עין וקנאה - רגשות תלויי תרבות. האם אהבה רומנטית היא המצאה אירופית של המאה ה-12?
דילן אוונס, פילוסוף אנגלי, מספר בספרו "רגשות – מדע הסנטימנטים" (הוצאת ידיעות אחרונות ספרים. מאנגלית: עדי מרקוזה-הס). על פול אקמן, אנתרופולוג אמריקני, שיצא לחפש עדות מדעית שתחזק את התיאוריה על פיה "אנשים החיים בתרבויות שונות אמורים לחוות רגשות שונים" אבל מצא עדות מדעית הפוכה.
אקמן הרחיק לכת עד גינאה החדשה כדי למצוא שבט נידח, ללא תרבות כתובה ומנותק לגמרי מהציביליזציה המערבית. הוא סיפר לאנשי השבט שלושה סיפורים שונים והראה להם שלוש תמונות שונות, בכל תמונה אמריקני שמביע רגש אחר, וביקש מהם להחליט איזו תמונה מתאימה לאיזה סיפור. הבחירות של אנשי השבט לא היו שונות מבחירות, בתרגיל דומה, של אנשי המערב. אקמן גם צילם את אנשי השבט כשהם מדגימים את הרגש המתאים לדעתם לכל סיפור, ואז חזר על אותו ניסוי עם אנשי המערב, מציג הפעם את הבעות הרגש של אנשי השבט. התוצאה זהה – המערביים הזדהו עם הבעות הרגש של אנשי השבט.
המסקנה של אקמן, ובעקבותיו של אנתרופולוגים נוספים, היא שיש מספר מסוים של רגשות בסיסים שמשותפים לכל בני האדם בכל התרבויות, והם: פחד, שמחה, צער, כעס, הפתעה וגועל. יש אמנם גם גווני הבעה ייחודיים שמשתנים מאדם לאדם ומתרבות לתרבות, אבל כל אלה במסגרת של הבעות ידועות ומובנות לכל.
לאן נעלמה האהבה? אהבה היא לא רגש בסיסי? היא לא רגש אוניברסלי?
רגש בסיסי, על פי אוונס, הוא רגש מוּלד, כמו רעב או צמא. כמו שכל בני האדם, בלי קשר לתרבות, רעבים כשאין מה לאכול, כך אנחנו מפחדים מתופעות מסוימות בלי קשר לתרבות. כאן, לדעתו של אוונס, מקור ההבדל בין רגש בסיסי לבין אהבה.
האם כל בני האדם מתאהבים?
שתי בדיקות מקדמיות לטענה הזו. האם כל בני האדם מתאהבים? והאם יש לאהבה אותן הבעות בכל מקום? האם הבעות האהבה מובנות בכל מקום? אוונס מאמין שיש לו תשובות ברורות לשתי השאלות.
הסופר סי.אס לואיס ("דברי ימי נרניה") טען שאהבה רומנטית היא המצאה של תחילת המאה ה-12 באירופה. התזה שלו זכתה עד מהרה לחסידים רבים, אולי בעיקר משום שהיא מרוממת את התרבות המערבית. אבל הרעיון הזה מגוחך, כמובן. שיר השירים נכתב כאן באזורנו, הרבה לפני כן. בנוסף, מחקר אנתרופולוגי שבדק את המאפיינים של אהבה אירופית מצא אותם גם ב-90 אחוז מהתרבויות שנבדקו במחקר. אחוז כה משמעותי מאפשר להניח שהם קיימים גם בעשרת האחוזים הנותרים.
הבדיקה השנייה מתייחסת להבעות אהבה. הפעם מתגלים הבדלים משמעותיים בין התרבויות. לפחד, כמו גם לרגשות בסיסיים אחרים, יש אותן הבעות בכל התרבויות, או הבעות דומות מאוד. ניתן להסביר זאת כנראה בספונטניות של הפחד. אנחנו לא מתכננים לפחד. הפחד תוקף אותנו בפתאומיות, בדרך כלל כשאנחנו לא מוכנים, ובהתאם לכך גם ההבעות הלא מתוכננות שלו.
אהבה, לעומת זאת, ברוב המקרים איננה מתרחשת ממבט ראשון. "נראה כי אהבה הצומחת בהדרגה במשך ימים, שבועות, או אפילו חודשים, שכיחה הרבה יותר", כותב אוונס. הבעות האהבה הן בהתאם. הן לא בהכרח ספונטניות, לפעמים הן אפילו שקולות ומתוכננות, והן לעתים קרובות תלויות תרבות. ההקשר התרבותי משפיע ככל שיש לאדם זמן לחשוב לפני שהוא מביע רגשות.
הבדלי ההבעות בין התרבויות יכולים להיות כל כך שונים, עד שתרבות אחת תתקשה להבין את הבעות הרגש של תרבות אחרת. גם אם אהבה היא רגש טבעי ואוניברסלי, עדיין יש לכל תרבות הבעות רגש ייחודיות.
ניתן להשוות זאת לשפת הדיבור. יש לנו יכולת טבעית לדבר, אבל הדיבור עצמו שונה מתרבות לתרבות, עד כדי כך שלא נוכל להבין על מה מדברים בני תרבות אחרת, אלא אם נלמד את השפה שלהם.
אהבה ובושה הם רגשות חברתיים
החלוקה הבסיסית בין סוגי הרגשות היא אם כן בין רגשות בסיסיים, כאלה שאין להקשרים התרבותיים השפעה משמעותית עליהם, לבין רגשות ייחודיים, כאלה שלמרות היותם טבעיים הם נראים אחרת בכל תרבות (אוונס מדבר גם על סוג שלישי של רגשות, אבל אני בוחר שלא להיכנס לכך לצורך הפשטות).
ניתן למצוא בקבוצת הרגשות הייחודים, לצד האהבה, גם את הרגשות הבאים: אשמה, בושה, מבוכה, גאווה, צרות עין וקנאה. המשותף לכולם שהם פחות ספונטניים ויותר תלויי תרבות.
כל הרגשות ברשימה הזאת הם רגשות חברתיים. "אפשר לפחד או לחוש גועל מעצמים דוממים, או מבעלי חיים, אבל לקיומן של אהבה ואשמה נדרשת נוכחות של בני אדם אחרים",כותב אוונס. הרגשות הבסיסיים מתקיימים עם ובלי בני אדם. אהבה ואשמה אינם יכולים להתקיים אלא בהקשר של בני אדם.
אדם בודד, בחוֹר נידח באמצע המדבר, יכול להרגיש אהבה, אבל לצורך זה הוא מדמה לעצמו בני אדם. אדם יכול להתאהב אהבה רומנטית גם בחיית המחמד ובמכונית שלו (מה גורם לגבר לעשות סקס עם מכונית?), אבל הם נחשבים בכך כסוטים ממה שאנחנו מחשיבים כאהבה רומנטית.
אהבה היא אוניברסלית, אבל משתנה מתרבות לתרבות
הגישה הזאת אינה חפה מביקורת. כל הרגשות, כולל הרגשות הבסיסיים, הם כבר תוצאה של השפעות ושינויים תרבותיים. יש אמנם מקרים של פחד שמשותפים לכל התרבויות, כמו פחד מאיום של מוות מיידי, אבל יש גם פחדים ייחודיים לכל תרבות. ויש אהבה רומנטית בסיסית, תקפה וקיימת בכל מקום, ויש אהבות ייחודיות.
יחד עם זאת, קיים הבדל של ממש בין פחד לאהבה. אין ספק, לפי מחקרים שונים, שאותן הבעות פחד, פחות או יותר, ידועות לכל בני האדם, בשונה מהבעות אהבה, שחלקן הלא מבוטל משתנה מתרבות לתרבות. השאלה היא לא אם הפחד שונה במובן הזה מהאהבה, אלא איך להסביר את השונות.
אוונס מסביר זאת בעזרת המושג "מידתיות". רגשות אוניברסליים, בסיסיים, כמו פחד, הם רגשות שפחות תלויים בתרבות. רגשות ייחודיים, כמו אהבה, הם רגשות שיותר תלויי תרבות. כל הרגשות נובעים מטבע האדם, וגם מושפעים מהתרבות המקומית. ההבדל ביניהם הוא בין אלה שהם פחות תלויי תרבות לבין אלה שהם יותר תלויי תרבות.
ומילה אחת על חוויית הקריאה בספר. למרות אופיו המדעי ורצינותו, הוא קריא ברמה די נדירה בספרות המדעית, והוא פשוט מרתק. מומלץ ביותר.
