תוקפנות גברית, גן נשי
מקובל לחשוב שהתוקפנות היא תכונה גברית, וכי הגן שאחראי להתבטאותה מקורו באב. מחלה גנטית נדירה ושמה "תסמונת טרנר" הובילה לגילוי מפתיע. סביר יותר להניח שהגן האחראי לתוקפנות מגיע מהאם
האמת המדעית היא כמובן שונה. בגרעין התא האנושי מצויים 23 זוגות של כרומוזומים. את מחציתם האחת של הזוגות הוא מקבל מן האב, ואת מחציתם השנייה הוא מקבל מן האם. זוג כרומוזומים יחיד הוא הקובע את הזוויג. כשהזוג הינו XX זוהי נקבה, וכשהזוג הינו XY זהו זכר. אי לכך, האם מורישה תמיד כרומוזום X לצאצאיה, ואילו האב מוריש במחצית הפעמים כרומוזום X ובמחצית הפעמים כרומוזום Y. הווה אומר, לאב האנושי ישנה הזכות הבלעדית לקבוע את זוויגו של הצאצא. אבו-אל-בנאת זה או אחר, מוטב שיחדל לשלוח את אשתו להשתטח על קברות צדיקים. היא איננה אשמה.
תסמונת טרנר
למרבה הצער, מתרחשת לעיתים רחוקות תקלה בתהליך המיוזה. במקום שיתמזגו שני כרומוזומי X שמקורם באם ובאב, אובד אחד מהם כבר בשלב קריטי. התוצאות אינן קטלניות בהכרח, ובדרך כלל מתפתח העובר עד לידתו, אולם כפי שניווכח לדעת, כרומוזום X נושא גנים שיש להם השפעה מכרעת על אישיותו והתנהגותו של היצור האנושי.
כשהעובר המתפתח נושא בתאיו כרומוזום X אין אלא לצפות שתיוולד נקבה, אולם לעיתים נולדת תינוקת ולה רק 45 כרומוזומים תקינים במקום 46. הפרעה גנטית זאת קרויה 'תסמונת טרנר' (Turner syndrome), כהוקרה לחוקר הנרי טרנר, שדיווח עליה לראשונה. על התסמונת הנדירה, מבלי שידע אז מהו מקורה. לפני טרנר הובאו כמה נערות נמוכות קומה, בעלות צוואר עבה מן הרגיל ומרפקים כפופים במקצת, והוא ניסה לסייע להן ללא הצלחה באמצעות טיפול הורמונלי. ברם, תסמונת טרנר אינה מאפיינת רק את חזותן החיצונית של הנשים הלוקות בה. מלבד בעיות פוריות שנובעות מעיצוב שגוי של השחלות, רבות מהן סובלות מהתנהגות בעלת מאפיינים זכריים.
לבלוג של יהודה בלו
כפי שהוברר, בת הלוקה ב'תסמונת טרנר' ירשה כרומוזום X יחיד מאחד מהוריה. מיד עלה בדעת החוקרים כי "ילדות טרנר" שנוטות להתפרצויות זעם ולגילויי תוקפנות ירשו את כרומוזום X מאביהן. ואילו "ילדות טרנר" שלוות יותר ודאי ירשו את כרומוזום X מאימן. כנהוג לחשוב, הגנים המתבטאים באלימות שייכים לזכר, והגנים הממתנים התנהגות זו שייכים לנקבה. אלא שחוקר בריטי בשם דיוויד סקיוז (David Skuse) גילה במחקריו סדרי עולם הפוכים, ובעזרת עמיתיו פענח את האופן שבו נוצרת הנטייה לתוקפנות.
סקיוז מצא כי בכל הפעמים שבהן "ילדות טרנר" ירשו מאימן את כרומוזום X, הן נטו להתפרע כדרכם של בנים, וכמוהם גם להן היו קשיים בהסתגלות לסביבה חברתית בהשוואה לבנות הזוויג השני. לעומת זאת, "ילדות טרנר" שירשו מאביהן את כרומוזום X היו רגישות וסובלניות אף יותר מבנות רגילות. במילים אחרות, את הגנים המתבטאים בתוקפנות יורשים הצאצאים מן האם. הגנים המתבטאים בסובלנות וברגישות מגיעים מן האב.
לאתר של דייויד סקיוז
מלחמת הגנים בין המינים
קרוב לוודאי שמלחמת הגנים הזאת החלה בנקבות. הברירה הטבעית מצד הנקבות העדיפה זכרים לוחמניים שיוכלו להגן על משפחותיהן. כרומוזום X נקבי שהתבטא בתוקפנות אצל נושאיו, הועדף על פני זה שלא הכיל את הגנים לאלימות. בדרך זו נכחדו יפי הנפש הקדמונים מן העולם.
ברם, הנטל התורשתי שהגיע מן האם היה כבד למדי, כיוון שגם בנותיה גילו תוקפנות רבה, ובמקום לטפל בצאצאיהן סיכנו עצמן במריבות עקובות מדם עם שכנותיהן. משום כך, נבררו כרומוזומי X זכריים שהכילו גנים הממתנים תוקפנות זו. אבות שבנותיהם חיו בשלום עם סביבתן, זכו להצלחת גידולם של נכדיהם ונכדותיהם, ומטענם התורשתי כבש אט אט נתח הולך וגדל בקרב אוכלוסיית הדורות הבאים, עד ששבו הבנות להיות יצורים שלווים ונעימים כבימי קדם. לבנים לא היתה כל תוחלת. ככל שכרומוזום X הזכרי מצליח במשימתו, כך הולך והופך כרומוזום X הנקבי להיות אלים וסוער יותר, ואין מי שיצילנו מפניו.
