קרב חזה בחזה
"עשרת הדיברות, אותם ענד הרב עמאר כשנפגש עם האפיפיור, מבטאים את המקור, השורש והיסוד. הצלב על חזהו של בנדיקטוס ה-16 מבטא את החיקוי, העיוות והסטייה מהשורש". אבי רט על עקרונות האמונה וגאווה דתית ולאומית
מבין כל הצילומים מביקור האפיפיור בארץ צילום אחד לכד את עיניי וליבי. מצד אחד ניצב האפיפיור ועל חזהו צלב גדול, ומולו ניצב הרב הראשי לישראל, הרב עמאר, ועל חזהו שרשרת גדולה ועליה לוחות הברית וכתר תורה. את השרשרת הזו ענד לצווארו הרב עמאר במיוחד לקראת הפגישה הזו.
הצלב מול לוחות הברית – זה אולי כל הסיפור או תמצית הסיפור.
חשבון ארוך ונוקב יש לנו עם הנצרות. הן ברמה התיאולוגית - כל סיפור הברית החדשה והנלווה לכך, והן ברמה המעשית- מלחמות עקובות מדם, עלילות, גירושים, השפלות ועוד כהנה וכהנה תקריות ואירועים הסטוריים.
ביקור האפיפיור מעלה שוב את שאלת גבולות הזיכרון והשיכחה. עד כמה ועד מתי נזכור, והאם מותר לנו לשכוח ולסלוח. האם צריך לדעת לשים קו על העבר ובשם ההווה והעתיד והפוליטיקה ,הדיפלומטיה ודעת הקהל- למחול,לשתוק, לחייך יפה ולהצטלם ליחסי הציבור בעולם, או להישאר זוכרים,עקשנים, דבקים בדרך ובאמיתות היהודיות.
הצלב על חזה האפיפיור נראה סימפטי. לא מזיק. אבל מי כמונו יודע כמה עלילות, רדיפות, השפלות, רציחות ודמים יהודיים נשפכו בגללו.
העולם בכלל והעולם הנוצרי היום נראה ליברלי, פתוח, נאור וסובלן. יש בזה משהו. העולם היום אכן לא כמו שהיה פעם. אבל אסור להתבלבל - גם היום רוחשת וגועשת האנטישמיות בעולם, מעל פני השטח ומתחתיו, בשם הלאומיות ובשם הדת ובשם הנצרות.
חזרתי אמש מפולין - וצלבי קרס עדיין בנמצא על קירות בתי קברות יהודיים ובתי כנסת, וברחבי ערים. עדיין כומר בכיר מתראיין לתקשורת ומכחיש את השואה ועדיין אנשי דת נוצריים מלבים אש של שנאה ברחבי העולם.
עשרת הדיברות על חזהו של הרב עמאר מבטאות את המקור, השורש, היסוד. מכאן הכל התחיל. מעמד הר סיני יצר אותנו כעם, ועשרת הדיברות צרבו בתודעתנו את יסודות המוסר והערכים.
הסטייה מהשורש
הצלב על חזה האפיפיור מבטא את החיקוי, את העיוות, את הסטייה מהשורש והבחירה בעבודה זרה שבסיסה השילוש הקדוש, ההיפוך המוחלט לדת היהודית.אילו הייתה הנצרות בוחרת לה דרך אחרת, גם אם דרך של עבודה זרה, ומניחה לעם היהודי לחיות בשקט - היינו אומרים דיינו.
אולם משזו לא הסתפקה בפרישה - אלא לאורך 2000 שנות הסטורה רדפה עד כלות, הטיפה לשנאה, שיתפה פעולה עם גדולי השונאים, וידיה מלאו בדם יהודים במסגרת כל מסעות הצלב והאינקוויזיציות למיניהם וסוגיהם- כאן החשבון שלנו ארוך ולא סגור.
נכון, האפיפיור הוא דמות חשובה ובעלת השפעה, ומדינת ישראל צריכה להתנהג כמו מדינה מכובדת המכבדת את אורחיה, ויש גם חשיבות ציבורית ועולמית לדרך בה המדינה מקבלת את האפיפיור, לאיך זה נראה בעולם, ולהשפעת הביקור על התיירות. ועם כל זה - לא יהיה נכון בשם הדיפלומטיה - לטשטש ולטייח את שורשי המחלוקת היסודית בין עשרת הדיברות לבין הצלב, ולא יהיה נכון להכפיף ראש וקומה, ולא יהיה נכון לנסות להשכיח ולמחול בפייסנות וברחמנות יהודית שאינה במקומה.
אפשר וחשוב לשמור על כבוד האורחים והמעמד. חשוב וצריך במקביל לשמור על עקרונות האמונה ועל הגאווה הדתית והלאומית.
לעתיד לבוא, בימות משיח וגאולה גם סוגית הצלב ועשרת הדיברות תבוא אל סיומה. בינתיים, לפחות באותה מידה שהם מתגאים בדתם מורשתם וצלביהם, למרות כל החורים האפלים בעברם, להבדיל גם עלינו להתייצב - גאים ביסודות האמונה, בעשרת הדיברות, ובתורה שאנו הבאנו לעולם. גם מול תיקתוק המצלמות – אל לנו לשכוח מי המקור ומי החיקוי, ומי העם שכרת ברית נצח ישנה וחדשה עם בורא עולם.
