הלחץ יכול לפגוע במכבי ת"א, לחיפה יש את דיקסון

מתח, עניין והרבה רגעים מורטי עצבים סיפקו שני משחקי חצי הגמר הפיינל פור אמש (ג'). רמת הכדורסל לא הלהיבה, אך היו גם כמה רגעי כדורסל מרתקים והמון טעויות, ואחרי שהתפזר העשן, הצהובים מול הירוקים יתייצבו בגמר יום חמישי. שוב תפגוש מכבי תל אביב קבוצה שבעונתה הראשונה בליגת העל אחרי שנים בליגות הנמוכות מגיעה עד מעמד הגמר.

• עומרי כספי: "האליפות לא תיגנב ממכבי ת"א"
• קטש: "התחושה קשה, היינו צריכים לנצח"
•  אבי אשכנזי: "יש לנו אופי, אנחנו רוצים אליפות"
  

חצי הגמר הראשון היה טוב יותר מהמשחק השני. חיפה פתחה מצוין ושיחקה בשונה מהקצב הרגיל שראינו ממנה כל העונה. דווקא היא דחפה למשחק ריצה ודורון פרקינס הוביל חבורה שקלעה מחוץ לקשת בקצב רצחני. אחת עשרה קליעות מוצלחות משישה עשר ניסיונות במחצית הראשונה הדהימו את ירושלים.

בחצי גמר הגביע הספיקו לחיפה 67 נקודות לנצח את ירושלים ולעלות לגמר, אתמול היא הגיעה ל- 68 אחרי שלושה רבעים. אולי זו הסיבה שהם פשוט עצרו שם את עצמם. ברבע הרביעי הירוקים הסתפקו בשני סלי שדה בלבד, ירושלים חזרה יפה, אך קרסה במאני טיים.

דומה כי היציאה בחמש עבירות של שרון ששון הייתה קריטית עבור גיא גודס בהארכה. ששון היה אחראי לחזרה המדהימה למשחק ובהיעדרו חזרה הפאניקה ששלטה בירושלמים החל מהפתיחה.

אין ספק שירושלים סבלה מבעיה מנטלית ופחד במה. במחצית הראשונה ליותר מדי שחקנים רעדו הידיים, ואפשר היה לראות את העצבנות בצעקות שהעיפו אחד על השני.

טימי באורס ועומר סניד אכזבו מאוד ולא בגלל הפעולות שלא הצליחו להם אלא בגלל הדברים שלא ניסו לעשות. אפשר להיות רע, אסור לשחקנים ברמתם ומעמדם להתאדות במצב כזה, הם חשובים מדי. מאליק דיקסון לא הפסיק לנסות ולקחת אחריות ובסופו של יום קלע כמה סלים סופר חשובים.

מכבי ת"א וגליל סיפקו משחק הרבה פחות סוער. אולי ההיכל החצי ריק, לאחר שאוהדי ירושלים ויתרו על התענוג, ואולי העובדה שמכבי הובילה מהפתיחה נתנו הרגשה שהמשחק הזה במעמד צד אחד בלבד. אצל מכבי של השנה אין דבר כזה לשייט לניצחון.

באופן מפתיע, הסגל של מכבי היה הקצר ביותר מתוך ארבעה הקבוצות שהגיעו לחצי הגמר. כשגליל חזרו ברבע האחרון למשחק והובילו, לא היה לפיני גרשון את מי להכניס כדי לשנות מומנטום, מכיוון שלא שיתף כמעט את הספסל.  

כדיר מול פישר. הטקטיקה של גליל עזרה למכבי לנצח (אלי אלגרט)

שחקניו הגיעו עייפים והלחץ עליהם גדול מאשר על האחרים. צדק פיני גרשון כשאמר ערב המשחק כי כולם רוצים לקחת אליפות, אבל מכבי חייבים. זוהי המנטליות של המועדון והיא מלחיצה. בעיקר את מי שלא רגיל ויש לא מעט כאלה בקבוצה.

בסוף מי שעזר לה לנצח היתה דווקא הטקטיקה של גליל. מכבי התחילה את ההתקפה האחרונה ביתרון 2 ארבעים שניות לסיום. גליל עשתה שתי עבירות מהירות שהיו שגויות לדעתי וקיצצו מהשעון 12 שניות.

ואז, במקום להמשיך עם הטקטיקה הזו ולשלוח את מכבי לקו נתנה לארויו לבזבז את הזמן ונשארה עם כדור אחרון שניות בודדות לבאזר מבלי שמקל הספיק אפילו להוציא זריקה נורמלית.

עמרי כספי. השחקם הישראלי יכול להרים ראש בגאווה (צילום: אלי אלגרט) 

לסיכום, היו לנו שני מותחנים שכיבדו את המעמד. השחקן הישראלי יכול להרים ראש בגאווה כי הראה שהוא הרבה יותר מתפאורה לזרים. ליאור אליהו ועמרי כספי,

משה מזרחי, עמית בן דוד וגור פורת הובילו את קבוצותיהם לניצחון לא פחות מהזרים. גם שרון ששון ואלישי כדיר נתנו הופעות טובות בשורות המפסידים.

עם הפנים ליום חמישי אפשר לקבוע ששום תוצאה לא תפתיע. חיפה הרשימה יותר ממכבי, וגם חלוקת העומס אצלה טובה יותר. נראה כי יש לה כלים מאוד מגוונים כדי לנצח, מה גם שהיא כבר ניצחה העונה את מכבי. על הצהובים יש הרבה מאוד לחץ שיכול לפעול לרעתה ואם ארויו יישאר אפאטי כמו שהיה ברוב שלבי משחק חצי הגמר, האליפות לא תחזור לת"א.

מצד שני, יד אליהו זה הבית של מכבי ואני מניח שגם השליטה ביציעים תהיה צהובה. בשבילי מכבי בהיכל תמיד פייבוריטית, כי אני מכיר כמו כולם את ההיסטוריה והמסורת. מאליק דיקסון מכיר היסטוריה אחרת והוא היחיד שמגיע לגמר כאלוף שבא לשמור על התואר.