פצצת זמן

המופע החדש של להקת מיומנה עוצר את הזמן. שעתיים, שבמקרים אחרים עשויות להיראות כנצח, עוברות במופע הזה כמצמוץ. אולי כי "מומנטום" זה לא עוד מופע בידור: זו ההפקה הכי יומרנית לסוגה שעלתה בארץ והצליחה למרות זאת להוכיח שכשחולמים בגדול, השמיים הם הגבול.

חבורת "מיומנה" מעולם לא נראתה טוב יותר, מקצועית או מפתיעה יותר. המופע, גם אם כולו מדבר ב"שפת מיומנה" המוכרת, הוא רצף של הברקות שמציע אמנות משולבת בטכנולוגיות חדישות, שמשאירות את הקהל פעור פה. גם עיצוב הבמה של מיכאל קרמנקו מדהים: שעוני חול ענקיים, שעוני מחוגים ומטוטלת, צינורות וברזלים, שמְשווים למופע אווירה תעשייתית משהו. על מבנה מתכת ענק, שמחולק ריבועים-ריבועים, הם רוקדים, מנגנים, מתופפים ועושים את הקסם שלהם שאי אפשר לא להישבות בו.

"מומנטום". הבמה משווה מראה תעשייתי משהו (צילומים: גדי דגון) 

עיצוב התאורה של במבי, רועי מילוא ואילון נופר, הופך את המושג "תאורה" לישות שהיא חלק מרכזי באירוע. התאורה מוחשית כמעט ומשחקת באלמנטים שמלבישים את הבמה כאילו היו קרני האור חלקי תפאורה. גם התלבושות, שעיצב ירון זינו, הן חלק אינהרנטי מהמראה והאווירה של "מומנטום", שמייצרת עולם שלם ושונה ממה שנראה עד כה על במת מיומנה. אם תרצו, "זינה הנסיכה הלוחמת" פוגשת את "שליחות קטלנית". עיצוב התלבושות מחדד את חוכמת הרחוב של מיומנה, ומבליט את התחכום שבה. יש משהו זרוק ודקדנטי בתלבושת, שיכול להתפרש כמאיים אבל מאוזן איכשהו, באופן שהופך את הבגד לנונשלנטי ומגניב.

במופע הזה, יותר מבכל המופעים הקודמים שלהם, משדרת הלהקה משהו רענן, צעיר, אנרגטי, עדכני, ובעיקר מקצועי ועם ניחוח של חוץ לארץ. אי אפשר שלא להתלהב או להידבק בקצב ובאוויר האחר שהם מביאים איתם.

הפגמים היחידים הם בווקאליות, הלחנים והטקסטים הנאיביים

בראש ובראשונה, מה שעומד מאחורי הצלחת "מומנטום" זה שילוב של כשרון וחדוות היצירה. עושה הרושם שכל מה שהם למדו לאורך השנים, נשפך לתוך מעבדת הענק הזו ועורבב עם המצאות טכנולוגיות שלא נראו כמותם עד כה. שילובים של צילום שהופך תוך דקות לוידאו ארט, מקטעי סאונד שמוקלטים לייב תוך כדי מופע ומשתלבים בפס הקול בהמשך, חיישנים שממוקמים בתוך התפאורה ומנפקים צלילים שונים באמצעות מגע, אינטראקציות מטורפות עם הקהל ועוד מיני הפתעות.

גם עבודת הוידאו-ארט חסרת תקדים בכל הנוגע להפקות מסוג זה. עושה הרושם שמיומנה הצליחו להדביק בהתלהבות לא רק את המשקיעים בפרויקט הענק הזה וכמובן את צוות הרקדנים והשחקנים שלהם, אלא גם את כל הנוגעים בדבר בתחום הפיתוח, שהלכו במופע עד הסוף. התוצאה מורגשת על הבמה.

כור היתוך גדול

"Momentum", כמו שמעיד עליו שמו, מתעסק בנושא הזמן. אין פה נרטיב עלילתי, אבל יש בהחלט שברי רעיונות שמשווים למופע, מלבד ההנאה, ערך מוסף ומעורר מחשבות בכל הנוגע למושג החמקמק הזה. אחד הקטעים המבריקים מייצר אפקט מדהים של צילום, הקלטה ושידור של אותו האובייקט במקביל. הדמות שנעה על הבמה מצולמת. תוך דקות יופיעו רצף התנועות שצולמו על מסך מפוצל כשבחלקו האחר תשתקף הדמות שממשיכה לנוע. בכך נוצר אפקט מבלבל בו מתקיימת התנועה למעשה בו זמנית בהווה ובעבר. הטכנולוגיה, אם תרצו, מאפשרת לשלוט בזמן.

שימוש דומה נעשה גם בצילום הקהל תוך כדי המופע ושילוב הסאונד והתמונה כחצי שעה מאוחר יותר בקטעי VJ מדהימים, שמתערבבים במתרחש באולם בהווה. אפקט חדשני ומטורף נוסף הוא נגינה על קרני אור: הצליל נקבע על פי אורך הקרן, באופן המזכיר נגינה על מיכלים מלאים בכמות משתנה של מים.

אפקט מדהים של צילום דמות ושידורה במקביל

מבחינה מוזיקלית, יש פה כמעט הכל: מוזיקה אפריקנית, ביטבוקס, היפ-הופ, רוק, גראנג' ומקצבים דרום אמריקניים, נגיעות הומוריסטיות של אינדיה ספיריט ובמילים פשוטות – כאוס מאורגן למופת. גם בתנועה, "מיומנה" כמו ש"מיומנה" יודעת, היא כור היתוך אחד גדול. צריך להודות שהשטח היחיד שאינו מתרומם לרמתו האחידה והגבוהה מאוד של האירוע הבימתי המטורף הזה, הן דווקא היכולות הווקאליות, הנאיביות הילדותית משהו של הטקסטים באנגלית ולחנים נטולי כריזמה. כשבכל שאר המובנים מדובר בחוויה בימתית על גבול המושלמת, אפשר להעלים מזה עין אבל עדיף לנסות ולשכלל.

"מומנטום", שעלה בסוף השבוע שעבר בבכורה על במת פסטיבל ישראל, יזכה, החל ב-12 ביוני, לתו­שבוּת קבע בבית "מיומנה" ביפו העתיקה. הקאסט הבינלאומי של המופע יתחיל במקביל הופעות, החל בשבוע הבא, באולם "New Luxore" היוקרתי בנמל הישן של רוטרדם שבהולנד. בחודשים הקרובים הוזמן גם לבלגיה, צ'ילה וארגנטינה, יחזור לסיבוב הופעות בכל רחבי ספרד ואז ייעצר בברצלונה. "מומנטום", אין לי ספק, יצליח לגרום גם למצקצקי השפתיים שביננו להניח את הדעות הקדומות על מופעי בידור לכל המשפחה בצד. כשזה עובד, זה פשוט עובד.