שונאים, סיפור אהבה: קובי בראיינט

קובי בראיינט אולי כבר יצא מהצל של מייקל ג'ורדן, או מהניסיון העל-אנושי להשתוות אליו, אולם כשכל ההשוואות מאחוריו נותרה השאלה פתוחה: מי אתה קובי? האם מדובר בכדורסלן הגדול ביותר מאז...הגדול מכולם, או שמא כוכבה של הלוס אנג'לס לייקרס הוא עוד סוליסט מוכשר, שמתקשה לבחור בין טובת הקבוצה לטובתו שלו. סדרת הגמר מול אורלנדו מג'יק היא הזדמנות נוספת להראות עד כמה טוב הוא - בלי שאקיל לצדו, בלי ג'ורדן לפני או לברון ג'יימס מאחוריו. פשוט אלוף. 

בעד / איזי עין דור

איך אפשר בכלל לדבר על קובי כעל שחקן פרובלמטי? תמיד יהיו את אלה שיגידו שהוא אגואיסט, שהוא חושב רק על השורה הסטטיסטית, אבל בסופו של יום, קובי רושם את הממוצעים הכי יציבים בליגה כבר מעל לעשור למרות שהוא לא מקבל עזרה מחבריו ולא תמיד באשמתו.

קובי בראיינט. הפינה לשיפוטכם (AFP)

קובי הוא קודם כל ווינר גדול שרוצה לנצח כל משחק. בזמן שכולם בורחים מאחריות, בראיינט מגיח משום מקום ולוקח את הזריקה הקשה. הוא יודע שכל החטאה תרים את הראש של שונאיו, אבל עושה את זה בכל זאת. הוא עושה את זה כי אין ממש מישהו אחר שיעשה את זה.

בראיינט ושאקיל או'ניל. ניער את הקוף מהגב (AP)

נגד / אהוד כהנים

קובי בראיינט הוא אולי הכדורסלן המוכשר אי פעם. שילוב קטלני של קליעה, אתלטיות, כישרון, הגנה וכריזמה מוכחת. החבילה השלמה, חומר הגלם הטוב ביותר, הפוטנציאל הכי גדול וחלומו של כל מאמן על הנייר. ואולי דווקא בגלל זה הוא גם הכדורסלן המעצבן ביותר שקיים בעיניו של כל חובב אמיתי של המשחק.  

בראיינט ופיל ג'קסון. חלומו של כל מאמן (AFP)

כדורסל הוא משחק קבוצתי ולא אישי, ואת אף אחד לא מעניין בסופו של יום למי יש את השחקן הכי אטרקטיבי. אם רק היה מנצל את הכישרון שלו לטובת קבוצתו ולא לטובת (מה שהוא חושב שהיא) טובתו האישית, היו לו היום ברפרטואר חמש אליפויות ולא שלוש. האופי האנוכי פשוט הפך אותו למעין דייויד אנקראם של ה-NBA – השחקן הכי מוכשר, אבל גם הכי אגואיסט.

כל זאת היה נשכח לו היה באמת בראיינט "שושנה בשדה של קוצים". גם ג'ורדן נאלץ לשחק כמעט לבדו בשנותיו הראשונות ב-NBA, אולם משהתחזקה שיקגו בשחקנים טובים אחרים, ומשירד ג'ורדן בממוצע נקודותיו ולמד להפוך גם את השחקנים שלצדו לטובים יותר. הוא איבד אמנם את יתרונו הענק בטבלת מלך הסלים, אולם זכה בתואר חשוב הרבה יותר: אליפות.

לברון ג'יימס. גם הוא מטיל צל ענק על בראיינט (AP)

לבראיינט היה לצדו מלכתחילה את השחקן הטוב ביותר ב-NBA באותה עת – שאקיל או'ניל.

 ומה בחר לעשות הילד הצעיר שמשך שמירה כפולה ולעיתים משולשת? נכון, להמשיך ולזרוק בעצמו מעל הידיים של כולם. ככה הלייקרס הפסידו ליוטה, שאקיל נהיה מתוסכל, ואפילו מר סבלנות פיל ג'קסון קיבל התקפת עצבים.

בעוד שללברון ג'יימס באמת שאין עם מי לשחק, אולם (בדומה למג'יק ג'ונסון) כל מי שמשחק לצדו הופך אוטומטית לשחקן טוב יותר, בראיינט הפך את חבריו לקבוצה רק לממורמרים יותר.

ואי אפשר בלי לשוב לאופי, זה שמכשיל אותו גם מחוץ למגרש. בראיינט הוא אולי לא הכדורסלן הראשון שבגד באישתו,

ואולי גם לא הראשון שהואשם באונס, אולם גם כאן מתברר (שוב) שלאיש לא איכפת מאף אחד מלבד עצמו. כמו במגרש, כך בחיים.

אז יכול להיות שהלייקרס חסרת היריבה האמיתית תזכה בסופו של דבר בתואר. אולם קובי בראיינט יזכר בעיני תמיד ככדורסלן המוכשר ביותר, שהרס את הקבוצה שאני אוהד וגרם לי בסדרת הגמר של העונה שעברה להיות בעד הקבוצה שהכי שנאתי בעבר, בוסטון. סביר להניח שכל זה לא ממש יפריע לו כאמור לקחת אליפות מול המג'יק; מצד שני סביר מאוד גם להניח שהוא לא יבין לעולם את משמעות המילה קבוצה.