"הזיכרון הראשון שלי הוא שאבא אונס אותי"

"אני לא זוכרת באיזו שעה זה קרה, ואם זה היה ביום או בלילה, פרט לעובדה שהחדר היה שרוי באפילה חלקית...אני זוכרת ששכבתי במיטה, מוחי ריק מכל מחשבה. כך היו חיי באותו הזמן. חייתי באופן מכני, כמכונה חסרת דעת". בשורות אלו בחרה רותי טובי לפתוח את ספרה האוטוביוגרפי "מידת סדום", המספר באופן גלוי ונוקב על חייה כילדה שעברה גילוי עריות מתמשך ואכזרי על ידי אביה.

טובי (שנקראה גם רות האטצ'ט, רות אבישי ורות אלנר) נולדה בירושלים ב-1945. עוד בהיותה תנוקת עזבה אימה את הבית והותירה את בתה הפעוטה לחסדי בעלה חרף תכונותיו המפוקפקות. זכרונה הראשון של רות הוא תקיפה מינית מצד אביה בהיותה בת שלוש בלבד.

בספרה הקולח והמזעזע לעיתים, מספרת טובי על ילדות שהיתה מסכת מתמשכת של מעשי אונס, נסיונות התאבדות, רצח אופי, בגידות, עוני, אומללות וכאב. גם חייה כבוגרת היו סבוכים ומפותלים. מאז ומעולם מצאה טובי נחמה במוסיקה, עוד בהיותה בת 16 התגלה כשרונה של רות כזמרת בעלת קול ייחודי ואוזן רגישה והיא קיימה כנערה סיבוב הופעות בעברית ובאידיש ברחבי אירופה. רות הספיקה בחייה הבוגרים לגור באירופה ובארצות הברית וליצור מוסיקה גם בישראל בנסיון לפרוץ עם שירייה המקוריים. טובי נישאה שלוש פעמים והביאה לעולם ילד, אך מעולם לא סגרה מעגל עם אביה ומעשיו האכזריים, היא אינה יודעת היכן הוא קבור ואינה מעוניינת לבקר בקברו.

"אבא שלי לא מסוגל לרחם, אין לו את הרגשות האלו, הוא לא, הוא לא אנושי", נותנת רות לתסכול והעצב לפרוץ מתוכה, "פחדתי ממנו עד מוות", היא מוסיפה, "זה כמו מפלצת. אנשים כאלה אי-אפשר לרפא, הוא לא בן-אדם". 

לאחרונה שבה טובי לארץ. בין ההרצאות האוטוביוגרפיות שהיא מעבירה לנשים, נערות ועובדים סוציאליים (בין השאר ב"סלון מזל" בתל אביב), הוציאה לאור רותי את האוטוביוגרפיה "מידת סדום", וכעת היא שוקדת על הקלטת חמישה סינגלים חדשים אותם היא כתבה ומבצעת, בתנופת עשייה מחודשת שאינה מוכנה לוותר על התרופה שהרגיעה את נפשה המסוכסכת בימים קשים, המוזיקה. 

"לנפגעות ונפגעי גילוי עריות אין עדיין כתובת"

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מדווחים כי מאז קום המדינה נפגעו בישראל בכל שנה כ-5,000 ילדות וילדים מעבירות מין בתוך המשפחה. "להבדיל מפגיעות מין על ידי זר, נפגעי/ות גילוי עריות מושתקים בידי הפוגע מלספר או לקבל טיפול שיכול היה למזער את הנזקים או לסייע בשיקום", מסבירות נשות המרכז המשפטי לטיפול בנפגעות גילוי עריות ותקיפה מינית, פרויקט חדש של ממ"י- המרכז המשפטי לילדים ונוער. המרכז מנסה לאפשר לשורדות ושורדי עבירות מין  להתמודד עם "הפרעת דחק פוסט טראומטית" אותם חוו ומציע, בדומה לנפגעי הלם קרב, מסלול הדרכה וליווי בפנייה לביטוח הלאומי לצורך הכרה בזכאותן לקצבת נכות.

"פחדתי ממנו פחד מוות", רות טובי.  איור: אנדרי ווין

"המחקרים מראים שנפגעי טראומה אלו, נתקלים בשורה ארוכה של קשיים בתפקוד בחייהם, החל בקשיי התמדה במקום עבודה, קשיים במשפחה בהורות, בזוגיות ביחסי אנוש ועד קשיים בשינה, דיכאונות ועוד", מסבירות הפרקליטות בפרויקט, "בעוד נפגעי הלם מוכרים כנכים, ומקבלים קצבה קבועה שמטרתה לאפשר שיקום, מימון טיפולים ואבטחת מקור פרנסה, הרי שנפגעות גילוי עריות ותקיפה הסובלות מאותה הבעיה, ולעיתים אף במימדים קשים יותר, אין להן "אגף שיקום" או כל כתובת אחרת" .

טובי מעוניינת למלא את הריק הזה בחלל, מקום מפגש לנפגעות ונפגעים. היא חדורת

מוטיבציה לנסות ולהעביר את המסר שתופעת גילוי העריות קיימת ונוכחת ואסור להמשיך ולהתעלם ממנה. "כשמישהו יודע שילד סובל בבית, חייבים לעשות משהו, השכנים, מישהו מהמשפחה, שמרגיש שהילד מתנהג קצת לא בסדר וזה, לנסות לקרב אותו שהוא יפתח ויספר", היא מפצירה. "החלום שלי הוא להקים מקום שיאפשר לנפגעים להיפגש ולדבר אחד עם השני על החוויות שעברנו", מסבירה טובי, "בדומה לאלכוהוליסטים אנונימיים או קבוצות אחרות. מי שלא חווה את הטראומה הקשה הזאת לא יוכל להבין, אבל מי שכן, מפגש עם אנשים שהיו באותו המקום יכול לעזור", היא מסכמת. "כשאמות ארצה להעביר את מה שיהיה לי לטובת קרן שתדאג למקום כזה".

• לקבלת פרטים על ההרצאות הבאות של רות טובי ניתן לשלוח מייל ל ruthellner@hotmail.com.
• לייעוץ הדרכה וליווי בפנייה לביטוח הלאומי לצורך הכרה בזכאות לקצבת נכות. לחצו כאן
• מעוניינים לחלוק סיפור אישי או תחושות קשות שעלו בעקבות הכתבה? חייגי 1202 או חייג 1203 מכל טלפון.