שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הצד האחר של הפשע

    תמי אליעזר היתה בת 16 כשהתאהבה בשמעיה אנג'ל. האהבה נמשכה גם אחרי שהוא נידון למאסר עולם על רצח כפול. עכשיו יוצא ספרה האוטוביוגרפי. הנה קטע מתוכו

    "כלואה בשמעיה אנג'ל" הוא רומן אוטוביוגרפי של תמי אליעזר, שהתאהבה בו כשהיתה נערה תמימה בת 16, גם אחרי שנידון למאסר עולם בגין רצח כפול. שנים רבות אחרי שכבר הניחה אותו מאחור, היא מצאה בביתה רשימות ישנות שכתבה עליו, ואספה אותן לספר המגולל את כל הסיפור

     

    שמעיה ושמוליק נעצרים 14.04.1982

    אחרי השיחה עם שמוליק, קיוויתי שנוכל להיות חברות. ציירתי בדמיוני קשר אמיתי שיש בו אחווה, תמיכה הדדית וכמובן את שמעיה. הרי הוא חלק בלתי נפרד מהעניין. ייחלתי לשיתוף פעולה בין שתינו שיתבסס על חלוקה צודקת בו. הלוא היא מבינה, כך אני מקווה, את תחושותיי לגביו ואת מערכת היחסים שלנו ואולי בכוח רצון משותף ובעקשנות נצליח להוציאו אחת ולתמיד מהסמים.

     

    תמי אליעזר: מגיל 16 ועד הלום (צילומים: יחסי ציבור)

     

    אשלח להם פרחים, הרהרתי בהתרגשות. כך אביע את כוונתי הכנה ואת אהבתי כלפי שניהם.

    אבל השמחה הייתה מוקדמת.

    ימים ספורים אחרי השיחה עם שמוליק התעוררתי אל בוקר רענן במיוחד. שאפתי אוויר במלוא ריאותיי ופלטתי אותו לאט. קרני שמש חיוורות נשלחו אלי ממרומים.

    החלטתי לנצל את תחושת העליצות שמילאה אותי ולנסוע באוטובוס לחברה שגרה בצפון העיר. הוא הגיע מהר ובמצב רוח מרומם תפסתי את המושב היחיד שהיה פנוי.

     

    הנהג פתח את הרדיו והאזנתי עם יתר הנוסעים לשירים. אחרי השירים הגיעה מהדורת החדשות. האזנתי בחצי אוזן ולפתע קפאתי: "המשטרה עצרה בימים האחרונים את שמעיה אנג'ל ואת אשתו שרה המכונה שמוליק ואת העבריין החיפאי חיים שושן," שידר הקריין בקור רוח. "על פי חשד המשטרה, השלושה מעורבים ברצח כפול של בלדרי הסמים שולמית שלי ומישל נחמיאס. הרצח ארע לפני כשנה והמשטרה מבצעת מעצרים נוספים של חשודים המעורבים בפרשה".

     

    השידור הכה בי כרעם. הקריין הוסיף פרטים על הרצח ללא רחמים. ירדתי בתחנה הקרובה, כשרגליי רועדות וליבי מפרפר. שמעיה שלי נעצר. ועוד על רצח. ושמוליק? זה לא יתכן. יש להניח שמנסים לשבור את שמעיה באמצעות מעצרה של אשתו. גררתי את עצמי חזרה הביתה, נכנסתי למיטה ומיררתי בבכי אל תוך הכר עד שאפשר היה לסחוט אותו. לבסוף השינה הכריעה אותי.

     

    למחרת השידור ברדיו, כמו להרגיז ולזרות מלח על הפצעים, היו כל העיתונים מלאים בפרשה שזכתה לכינוי הסנסציוני: 'הרצח הכפול מספר 2'. לדברי המשטרה, רשת סמים של שמעיה הבריחה משלוחי סמים מטורקיה לישראל. אחת הבלדריות, חגית ולדמן, נתפסה ונעצרה. המשטרה טוענת, ששמעיה ושותפיו חששו שחגית תלשין על המפעילים שלה וכך יגיעו גם אליהם. זו הייתה הסיבה שרצחו אותה.

     

    חוסר הגיון מוחלט עולה מכל הדברים הללו. אני לא מסוגלת להאמין שהמלך שלי ישפוך דם ולא סביר בעיני שאנשים יומתו רק בגלל החשש שמא אולי ילשינו על אחרים, שאולי אף הם ילשינו הלאה. זה נראה בעיני כשרשרת אבסורדית של הלשנות שלקוחה מהווי של גן ילדים.

     

    שמעיה שלי עצור ועולמי חרב עלי באחת. אני הרוסה וממוטטת ולא יודעת איך אצליח לשרוד את הנתק שנכפה עלי, נתק השונה במהותו מכל אלה שידעתי עד היום.

    יומיים לאחר מעצרו החלטתי לבקר ברבן גמליאל ולשהות בקרב חבריו. קיוויתי שאולי אוכל לשאוב מעט עידוד ונחמה ואולי נבכה יחד. זה יעזור לי. לא אהיה לבד כל כך.


    שמעיה אנג'ל בצעירותו

     

    ריח השוק כמעט גרם לי לבכי. ראיתי לנגד עיני את דמותו של שמעיה מרחפת בו וזועקת לצדק אבל איש לא מקשיב. רעש השוק והתנהלות האנשים בו היו שגרתיים להכאיב. בעלי הדוכנים ועובדיהם המשיכו להרעים בקולם ולהתבדח כאילו לא אירע דבר. מה, הם לא קראו עיתונים? איפה הכבוד למלך? חשבתי שהשוק ייסגר לאות הזדהות ולו אף ליום אחד בלבד. הלכתי לרחוב רבן גמליאל בתקווה ששם, בין חבריו, אראה יותר סולידאריות.

     

    "מה נשמע?" ישראל לחץ את ידי ולא התעכב אפילו לדקה נוספת. ראיתי אותו מחייך לאנשים שעומדים לצדו. ברוב חוצפתו הוא העז לחייך. לכל הפחות היה לו את הטקט לא לשאול אותי הפעם איפה שמעיה ההומו.

    בועז נופף לי בידיו מרחוק והמשיך להסתודד עם אחד מעברייני המקום.

     

    לא האמנתי למראה עיני: כולם משדרים עסקים כרגיל. חשתי עלבון עבור המלך ורעייתו. כעסתי והחלטתי בלבי לנזוף בהם על שהם עולצים בעוד המלך ואשתו עצורים. לא רק שהחופש ניטל מהם. הם גם נחשדים בפשע מתועב שנגרם ממניע קר. אין לי ספק שהם לא היו יכולים לבצע פשע ברוטאלי כזה.

    תודה לאל. בועז מצא זמן להתפנות אלי. הוא התקדם לעברי בצעדים עצלים.

     

    "שמעיה עצור", שיגרתי לו בקול בוכים.

    "גילית את אמריקה", אמר בציניות.

    "כנראה שאני היחידה שאכפת לה".

    "את היחידה שלא מבינה".

    תליתי בו מבט תמה ובאופן בלתי צפוי הוא חייך את אחד מחיוכיו הנדירים.

    "שמעיה באמת עצור", הבהיר, "אבל כמו תמיד, הוא ישתחרר במהירות".

     

    "אתה יודע דברים שהשופטים והתביעה לא יודעים?" שאלתי, "הרי העיתונים מלאים בזוהמה והעיתונאים שופטים אותו עוד בטרם החל המשפט". "העיתונים יכולים לפרסם מה שהם רוצים," אמר בטון שהעיד שהוא מתחיל לאבד סבלנות. "הם לא קובעים שום דבר וזו לא הפעם הראשונה ששמעיה נעצר ומשתחרר אחרי 15 יום. אולי הפעם יוסיפו לו 15 יום נוספים ומקסימום במקרה הכי גרוע הוא יקבל העמדה לדין ואז ישתחרר אחרי שנה ויום".

     

    "אמרת שנה?!" הייתי בהלם, "שנה זה הרבה זמן".

    "את לא מבינה כלום. כדאי שתלמדי קצת משפטים", המליץ בלעג.

    היעד הבא שלי היה ישראל. הוא חזר על אותם הדברים שאמר בועז: "לא ימצאו ראיות שקושרות את שמעיה ושמוליק לפשע ומקסימום אחרי ההעמדה לדין הם ישתחררו".

    מכרים נוספים של שמעיה נבאו ברוח אופטימית את אותו תרחיש אבל בניגוד להם, אני מתקשה להיות אופטימית.

    הם טוענים שאני פשוט לא מבינה ואני מקווה שהצדק איתם.

    "אל תדאגי אני אהיה בסדר. בקרוב מאוד אצא".

    המתנתי באולם עד שהוא נעלם מטווח ראייתי.

     

    מתוך "כלואה בשמעיה אנג'ל"/ מאת תמי אליעזר, ספרית מעריב, 405 עמ'

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים