אותו נשיא, אותה תוכנית גרעין

בחירות שנויות במחלוקת, מהומות ברחובות, מעצר ראשי האופוזיציה - מבחינת הישראלי הצופה מהצד, כל אלה אינן אלא תמונות רקע לתנועה החד כיוונית במורדו של שעון החול הניצב בגאון כ-30 ק"מ מצפון-מזרח לעיר נתנז שבמרכז איראן: זהו מתקן העשרת האורניום, שהוא לב-לבה של תוכנית הגרעין שמדאיגה את העולם כולו. בהנחה שתוצאות הבחירות החד-משמעיות מצביעות על האמון של העם האיראני בתוכנית הגרעין ומבטיחות שהחול בשעון ימשיך לטפטף, זהו זמן טוב לעצור לרגע ולנסות שוב להבין - מתי צריך באמת להתחיל לדאוג.

הנשיא אחמדינג'אד בוחן מקרוב צנטריפוגה במתקן בנתנז (צילום: AFP)

לפי הנתונים שפרסמה בשבוע שעבר סוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית (סבא"א), כבר היום יש בידי איראן יותר מ-1,300 ק"ג אורניום מועשר בדרגה נמוכה (4%). מומחי גרעין בארה"ב, אירופה ובישראל מעריכים כי אם האיראנים יחליטו להמשיך להעשיר כמות זו, היא תספיק לייצור של 25 ק"ג של חומר בקיע (90% איזוטופ U235), שממנו אפשר לייצר פצצה גרעינית אחת. משך הזמן שיידרש לשם כך תלוי בכמות ובתקינות הצנטריפוגות המופעלות במתקן ההעשרה בנתנז. כרגע פועלות בנתנז 4,950 צנטריפוגות ב"קסקדות" (מערכים) של 164 צנטריפוגות כל אחת. פרושו של דבר שבתוך פחות משנה תוכל איראן, אם וכאשר הנהגתה תחליט להתחיל לייצר חומר בקיע, להחזיק במתקן גרעיני נפיץ אחד - פצצה גרעינית אחת.

אבל כדי להיות בעלת יכולת גרעינית צבאית אמינה, זקוקה איראן ליותר מראש נפץ גרעיני אחד, אלא לשלושה-ארבעה כאלו: אחד או שניים כדי לערוך בהם ניסויים (השני דרוש אם הניסוי הראשון ייכשל כפי שקרה לצפון קוריאה ב-2006), ועוד שניים שיהיו מיועדים לשימוש מבצעי - אם כאיום, ואם למימוש האיום. 

לכן, בונה היום איראן בקצב קדחתני מערכי צנטריפוגות חדשים ויעילים שיאפשרו לה להעשיר בתוך זמן קצר כמויות גדולות של אורניום, תחילה לדרגה נמוכה, וכאשר תיפול ההחלטה - לדרגה של חומר בקיע. מומחי גרעין ומודיעין מעריכים שאם פיתוח תוכנית הגרעין יימשך על פי המתוכנן - ובכלל זה בנייה והפעלה של אלפי צנטריפוגות נוספות - תוכל איראן להחזיק בכמה ראשי קרב גרעיניים כבר בסוף 2011 או תחילת 2012.

תוכנית השלבים, הגרסה האיראנית

מדוע, בעצם, אין איראן ממשיכה כבר היום להעשיר את האורניום המועשר בדרגה נמוכה שיש בידה לדרגה של חומר בקיע? הסיבה היא ככל הנראה רצונה להימנע מעימות ישיר עם המערב בטרם עת. כל עוד היא אינה לוקחת את ההעשרה צעד נוסף קדימה, היא יכולה להמשיך לטעון, לפחות פורמלית, כי האורניום המועשר בדרגה נמוכה שהיא מייצרת כעת נועד לשמש כדלק לכורים גרעיניים המייצרים חשמל. היא גם יודעת שאם תעשיר אורניום מעבר ל-4%, הדבר יתגלה על ידי סבא"א ויהווה סוף פסוק ברור בשאלה אם היא חותרת לנשק גרעיני.

אבטחה סביב המתקן בנתנז. 4,950 צנטריפוגות (צילום: AP)

גילוי כזה יגרור תגובה קשה של המערב, ואולי אף ישכנע שתי המתנגדות האחרונות, רוסיה וסין, להטיל על איראן סנקציות כלכליות ודיפלומטיות קשות, כולל אמברגו על תזקיקי נפט. כ-40 אחוז מהדלק והחומרים הנוספים המבוססים על נפט ודרושים לתעשייה מגיעים לאיראן ביבוא מבחוץ. לכן, אמברגו כזה יהרוס את כלכלת איראן ועלול אף לסכן את המשטר. כדי שתוכל להדוף לחץ כלכלי אפשרי עליה באמצעות סנקציות, בונה כעת איראן בשטחה מתקני זיקוק ומתקנים פטרוכימיים אחרים. פרויקטים אלה, שאיראן מנסה כעת לקדם במהירות האפשרית, אמורים לשחרר אותה מהתלות ביבוא דלקים ותזקיקי נפט, ולאפשר לה לעמוד בסנקציות. אבל יעברו לפחות כחמש עד שבע שנים עד שמאמץ זה ייתן תוצאות. זו הסיבה השנייה שבגללה איראן מנסה למשוך זמן.

את הזמן הדרוש לה היא מנסה להרוויח באמצעות תוכנית דו-שלבית שמאפשרת לה לאחוז בחבל בשני קצותיו. בשלב הראשון, הנוכחי, כדי להדוף את הביקורת הבין לאומית ולקבל תעודת הכשר מסב"א, אירן נמנעת כעת מהעשרת אורניום לדרגה גבוהה, אך בה בעת, היא צוברת עוד ועוד כמויות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה, ובמקביל מגדילה במהירות את מספר הצנטריפוגות הפעילות שברשותה.

בשלב השני והאחרון של תוכנית הגרעין, כשהמנהיג חמינאי והוועדות המייעצות לו יגיעו למסקנה שאיראן יכולה להרשות לעצמה לצפצף על הסנקציות והאיומים של המערב וישראל, או שהיא חייבת לעשות זאת מסיבה אחרת, תוכל איראן להזין את האורניום המועשר בדרגה נמוכה שצברה לתוך מערך של אלפי צנטריפוגות מודרניות שנבנה בינתיים, כנראה גם כן בנתנז, ובתוך כחמישה-שישה חדשים יהיה בידה אורניום מועשר בדרגה גבוהה המספיק לייצור כמה ראשי קרב גרעיניים.

השורה התחתונה: הזמן הוא כעת גורם קריטי עבור איראן - וכמובן גם עבור המערב וישראל.