מסע לוולגריה

נקרא לזה חדוות המוכר והידוע. אני משערת שאין צופים רבים שהתגעגעו עד כלות לדינג דונג, רינגטון השבוע, היה או לא היה ותרשום, תרשום. אף על פי כן, כשהופיעו כסדרם ב"מועדון לילה" (ג' ב-21:00, ערוץ 2) התברר שהם נשמרו בכמה תאי מוח בלתי פעילים, וכשהגיחו אל המסך היה נעים לפגוש בהם שוב.

הגברים של "מועדון לילה". טוב שבאתם, לפחות חלקכם (צילום: אלדד רפאלי)

"מועדון לילה" הוא פורמט מצוין, וגדול מסך כל משתתפיו והדינמיקה הצפויה להתחולל ביניהם. יעילותו היא כזאת, שאפשר להחליף בקלות משתתפים קבועים ואורחים מזדמנים, וכולם יבצעו את המוטל עליהם ממש מצוין, כי המוטל עליהם ברור וחד.

רק שורות מחץ, רובן מוכנות מראש ובהן תמהיל נכון של מה שאנחנו אוהבים בהומור, כלומר קצת הומופוביה, קצת חבטות מילוליות בנשים באשר הן נשים.

קמצוץ גזענות עדתית בלתי מזיקה (לגזען) ורצון נחוש להפנות דאחקות כלפי מי שיושב לידך על תקן של טאלנט עד שיסמיק או לפחות יקלל קצת.

הסחבקיה של ארז טל מצחיקה, אין ספק, גם כשמנחיתים עליו שורה הרומזת על יחסיו האינטימיים מדי עם אסי עזר וגם כשעידו רוזנבלום מקבל בהכנעה בדיחות יונית לוי (במינון גבוה מדי. בפעמים הבאות זה כבר לא יצחיק) ואפילו כשקרן פלס מדקלמת שורות שמיד נשכח, אבל בינתיים הן מדגדגות את השרירים האחראים לחיוך. הכל, כמדומה, ממש טוב.

הילדים החדשים בכיתה

אלא שגם בפורמט יעיל אפשר לגלות כמה בעיות, אפילו בלי לחפור. אורנה בנאי לא הצליחה להשתלב אמש באש הגברית הצולבת שנורתה לכל הכיוונים והיתה שם כמעט סטטיסטית. אבי נוסבאום, רעב לתהילה וזקוק ל"מועדון לילה" יותר מהאחרים המוכרים יותר, מסתמן כאישיות האגרסיבית ביותר באולפן וכמי שיהיה מוכן לרדת נמוך מכולם בתפוקתו המילולית.

רוזנבלום. עדיפות בדיחות על יונית מאשר שיחזור למונית

קטורזה הביא מהבית את דמותו הבימתית הידועה מדי, בלי לחרוג ממנה במילימטר ושי גולדשטיין שכח בבית את הקיטבג המלא בטירוף יצירתי והיה מפויס, מרוכך או קצת משועמם. ובאשר לעידו רוזנבלום, צריך לברך על כל מה שיעשה בתנאי שייצא מ"מונית הכסף" ובתקווה שזו תיעלם לגמרי.

הקונדומים של קצב בתשע בערב

ועכשיו, לבעיה העקרונית. "מועדון לילה" משודרת בפריים טיים. היא מלאה אזכורים מיניים שאינם הולמים שעת צפייה משפחתית. אני לא דודה חסודה ושום דבר שנאמר שם אינו גורם לי עוגמת נפש אישית, ודאי לא זעזוע, אבל בין הקונדומים של הנשיא קצב לבין "מתי פתחת סבתות רוסיות", חשבתי על הורים שצריכים להרחיק ילדים מן המסך הזה במהירות, אם הם לא רוצים דוגמאות מהלשון הזאת מוטחות בהם ביום שאחרי הבילוי במועדון למבוגרים בלבד.

טל. תוכנית שלא יכולה להיות משודרת ב-21:00 (צילום: צביקה טישלר)

מתברר שגם את מסחטת הרייטינג הזאת ארז טל מפעיל ביעילות מופתית, כי הוא הבטיח שבחלק השני, בשעה המאוחרת יותר, יישמעו דברים שאי אפשר לומר קודם. ובכן, בחלק השני היה גזר ענק, ואתם כבר יכולים לנחש לאן הוא הוביל את המשתתפים באולפן - אבל הטיזר של טל לא סיפק את הסחורה. אין הבדל מהותי בין מה שמותר לומר ב-21:00, לדידו של טל, ובין מה שקורה אחר כך, וגם בשבוע הבא לא יהיה הבדל כזה.

בניגוד לאיסורים שנוהגים עדיין בטלוויזיה המסחרית האמריקנית (למרות שגם שם הם נשברים מעת לעת ובכוונה תחילה לטובת התאווה לרייטינג), אצלנו אין כללים ברורים וחד משמעיים שיסמנו מה אפשר ומה לא ייתכן בשעות האלה.

במקומות אחרים בעולם, מפרסמים גדולים היו מפעילים לחץ רציני להורדת מינון הגסויות כדי שיוכלו לשווק את מרכולתם לכל המשפחה בלי ייסורי מצפון ובלי שמוצר שלהם יחבור לוולגריות מינית.

אצלנו, אפשר בין קונדום לקונדום לשווק גבינה עם פרסומת שכולה מחווה לתום ילדותי. כמו בהומור, טעם טוב מעולם לא היה הצד החזק שלנו כחברה וכצופים. מי כארז טל, שועל טלוויזיה חכם מאין כמוהו, יודע את זה - ויודע לעשות מזה נפלאות.