שתף קטע נבחר

צילום: ויז'ואל/פוטוס

פיל ג'קסון - באמת המאמן הטוב בכל הזמנים?

"האליפות העשירית הושגה מהר משחשבתי", אמר מאמן הלייקרס אחרי שעבר את רד אאורבך. האם ההישג מקנה לו גם את הבכורה בהיכל התהילה? עין דור ובוגן מתקוטטים

"הלילה אעשן סיגר לכבוד רד אאורבך", אמר פיל ג'קסון מיד אחרי שהלוס אנג'לס לייקרס הבטיחו לעצמם עוד אליפות. מבחינת ג'קסון לא היה מדובר בעוד אליפות, כי אם בטבעת עשירית שעזרה לו לעבור את התשע בהן זכה המאמן היהודי המזוהה כל כך עם בוסטון סלטיקס. האם ההישג הזה מקנה לו את הבכורה כגדול בכל הזמנים? איזי עין דור ואמיר בוגן מתקוטטים.

 

בעד פיל ג'קסון

נתחיל בעובדות. עשר אליפויות זה יותר מתשע וג'קסון השיג אותן בעידן הכי תחרותי שיש, כשבכל פרנצ'ייז שמחשיב את עצמו כמועמד לאליפות, יש 2-3 אולסטארים. בשיקגו אמנם שיחק מייקל ג'ורדן אחד ובלייקרס קיבל ג'קסון את השילוב הקטלני בין קובי בראיינט לשאקיל אוניל, אבל אלו רק שמות.


מייקל ג'ורדן, מדד ג'ורדן קבע את הצלחת ג'קסון? (AP)

 

עובדה היא שבשיקגו שיחק ג'ורדן גם לפני ג'קסון. עובדה היא שלפני שה'זן מאסטר' הגיע, דיברו על מייקל כעל כישרון מבוזבז שעלול לפספס אליפות רק משום שהוא משחק בפרנצ'ייז נטול מסורת. שזה בערך מה שאומרים כיום על לברון ג'יימס.

 

עובדה היא שבלייקרס ראינו את 'שאקובי' מחמיצים הזדמנות אחר הזדמנות תחת דל האריס ואחרים, עד שהגיע ג'קסון. כל אלה מצביעים על כך שלאיש והתקפת המשולש היתה השפעה, ולא רק בגלל סגנון כדורסל כזה או אחר שהיקנה לקבוצה. ג'קסון הביא איתו קודם כל ווינריות וציפה מהשחקנים שלו להביא תואר בכל עונה.

 

נכון, הכדורסל שלו לא חידש יותר מדי, בטח לא כמו זה של אאורבך. ובכל זאת, צריך לזכור שג'קסון הצליח לתמרן בין ים אגו ובעיות. בין מייקל, לסקוטי פיפן ושאר הפועלים השחורים ובין שאקיל, קובי, קובי ועוד פעם קובי. אחרי הכל, כבר אמרנו שעם עובדות קשה להתווכח.

(איזי עין דור)


אאורבך עם ג'ון האבליצ'ק וביל ראסל, הוא גם בנה קבוצות (AP)

 

נגד פיל ג'קסון

"המתחיל במצווה אומרים לו גמור", כך נהוג להגיד אצלנו היהודים. אבל בואו ונתחכמה לעצמנו, נהפוך הוא ונשאל: הגומר מצווה אומרים לו להתחיל? ובכן, ג'קסון אינו נמנה על בני עמנו. הוא בכלל מאמין בתורת הזן הבודהיסטית, האינטואיטיבית - זו המחפשת את הפשטות שמעבר למילים והמספרים. זה לא מפריע לו ולתומכיו להציג אותו כ"מאמן הטוב ביותר בהיסטוריה" על סמך השורה התחתונה - עשר אליפויות. ובכן, אני דווקא מציע לבדוק את קו ההתחלה.

 

ובכן, קו ההתחלה של ג'קסון המאמן מתחיל כעוזרו של דאג קולינס בשיקגו של ג'ורדן. אחרי הפסדם של הבולס לדטרויט פיסטונס בגמר המזרח 1989 בשישה משחקים, פוטר המאמן וג'קסון מונה תחתיו. זה לא שהוא הצליח הרבה יותר מול צ'אק דיילי וחבורת לוחמיו המהפכניים. הפריצה הגיעה רק ב-1991 עם שלוש אליפויות רצופות ונמשך עם טריו נוסף בין השנים 1996-98. קולינס? מי בכלל זוכר את המאמן שבנה את יסודות הקבוצה.


פיל ג'קסון. חגג אליפות עשירית ועכשיו הוא גמור (רויטרס)

 

ג'קסון השבע עזב את שיקגו עם שש אליפויות ופרש לעשות לביתו כמאמן החם בשוק. הצעות עבודה מלאות אתגרים ומוזמנים הגיעו אליו. כל קבוצה בעלת 

שאיפות פנתה, אפילו הניקס איתה הוא מזוהה כל כך. אבל ג'קסון שבע, יושב בבית, נח ועושה מדיטציה. מתי הרעב חזר? כשהלייקרס ביקשו שיחליף את דל האריס. ואכן, ג'קסון הפך את הקבוצה של אוניל ובראיינט ממתמודדת משמעותית בפלייאוף לאלופה. הכלים היו פה, הוא רק ידע להשתמש בהם.

 

זו הגדולה של ה'זן מאסטר', למקסם את תפוקת הכלים העומדים לרשותו. אין להקל ראש בכך. ובכל זאת, מ"המאמן הטוב בהיסטוריה" אני מצפה ליותר, הרבה יותר. הייתי רוצה לראות את ג'קסון לוקח על עצמו פרויקט ובונה אותו מהתחלה עד הסוף. מתחיל במצווה וגומר אותה. דווקא בהקשר הזה, האליפות האחרונה עם קובי ופאו גאסול היתה שלו, הרבה יותר מאלו הקודמות. אבל זו רק אליפות אחת והוא הרי המתין לא מעט זמן כדי שזו תגיע.

 

מכאן עולה נקודה נוספת - התלות של ג'קסון בכוכבים הגדולים, גדולה משלהם בו. לוס אנג'לס היא בירת הקולנוע של העולם ואם נמשיל את הלייקרס להוליווד. ג'קסון הוא במאי שבוחר סרט וכותב תסריט על פי הכוכבים שנשכרו להופיע על הסט. זאת בניגוד לבמאי גדול שאמנותו היא זו שעושה את שחקניו וכוכביו.


שאק וקובי, השילוב ביניהם הביא שלוש אליפויות לג'קסון (רויטרס)

 

המאמן הגדול הזה הוא מאמן של שחקנים - כלומר הקריירה שלו שזורה במקביל לשחקניו הגדולים. מעשרת הגדולים בתולדות הכדורסל. ההצלחות בשיקגו נקבעו

בהתאם למדד אחד בלבד, מדד ג'ורדן. כשפרש בפעם הראשונה, ג'קסון נכשל. כשפרש בפעם השנייה, ג'קסון פרש. כשהזוגיות בין שאק וקובי התפרקה, גם השדכן נמלט. לאסוף את השברים ולבנות מחדש? לג'קסון כאב הראש רק מלחשוב על זה.

 

אחרי שנה אחת, במהלכה לרודי טומג'אנוביץ' חלה במחלה קצת יותר רצינית מכאב ראש, שב ג'קסון ל'סטייפלס סנטר'. בראיינט המתין לו שם והשבוע הביא לו אליפות ראשונה מאז חזרתו ב-2005. עכשיו יש לו יותר תארים מלאאורבך, אבל זה לא אומר שהוא טוב ממנו. ואם הוא כל כך בטוח שהוא כזה, שיוכיח. עכשיו זו באמת הקבוצה שלו, אבל הוא כל כך עייף. הוא התחיל במצווה... עכשיו הוא גמור.

(אמיר בוגן)

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים