אם יש כסף, הוא צריך ללכת לזבל

מיחזור ופסולת הן מהמילים המזוהות ביותר עם איכות הסביבה, כמעט כמו מילים נרדפות. אולם רובנו ככולנו לא ממש חושבים מה קורה עם הפסולת אחרי שאנחנו משליכים אותה אל הפח מחוץ לבית. אנו יודעים שהיא עוברת לאתר הטמנה - מה שכינו פעם מזבלה - זהו פחות או יותר.

הטמנת פסולת, שהיא הטיפול המקובל ביותר בישראל לפסולת, טומנת בחובה לא מעט צרות סביבתיות: זיהום קרקע, זיהום אוויר, זיהום מי תהום שלא לדבר על מפגעי ריח. יש להטמנת פסולת גם היבטים כלכליים, משום שהמקום להטמין בו את הפסולת אינו בלתי מוגבל. מתוך מחשבה לטווח הארוך על כל הצרות הללו, הטילה המדינה היטל הטמנה - מס על כל טונה אשפה שמוטמנת שנועד לגרום לרשויות המקומיות להטמין כמה שפחות, ולמחזר כמה שיותר.

הכסף מהמס עובר לקרן ניקיון, ונועד לשפר את מערך המיחזור כדי שניתן יהיה למחזר יותר ולהטמין פחות. כך שבעצם הקרן לשמירת הניקיון, ממש כמו קרנות במובנן הכלכלי, אמורה להחזיר לאזרחים את ההון הראשוני שהשקיעו בה ואף להניב להם רווחים סביבתיים ברורים: פחות מטמנות, פחות זיהום קרקע ואוויר ומים. 

עד כאן הכל נשמע טוב ויפה. אבל בישראל, הקרן לא נשאה רווחים, והיטל ההטמנה הפך למס - שלא לומר "מס שפתיים". הרשויות המקומיות, שיכולות היו לנצל את כספי הקרן כדי לשפר את מערך המיחזור שלהן, לא עושות זאת כמעט ואפילו הקצבות שהן קיבלו לא נוצלו. למדינה לא בער, והכסף נותר בקופת הקרן. הביורוקרטיה לא רק הרגה את המיחזור, אלא גם גרמה לכולם להפסיד: גם לרשויות וגם לתושבים.

יש כסף בזבל - אבל אסור לקחת אותו

זאת בדיוק הסיבה שהמדינה רוצה כעת בחוק ההסדרים לשנות את חוק "קרן הניקיון" ולמצוא אפיקי השקעה חדשים עבור הכסף שנצבר בה - כאלה שאינם תלויים ברשויות המקומיות. היא רוצה לשנות את החוק כך שהכסף לא יסומן כמיועד לשיפור מערך המיחזור בלבד, אלא יוכל לשמש לצרכים אחרים לטובת הסביבה - שיקום אתרי פסולת, טיפול במפגעים וגם חינוך סביבתי למשל.

כל אחד מהנושאים הללו חשוב ונכון, אבל חשוב לזכור שהמטרה העיקרית של היטל ההטמנה הייתה להחזיר את הכסף באופן ישיר ועקיף לאזרח, ששילם אותו לרשות המקומית בחשבון הארנונה. הכספים נועדו לשנות את האופן שבו אנו נפטרים מהפסולת שלנו.

אם המדינה רוצה לנצל את הכסף מבלי שהוא יעבור ברשויות המקומיות, עליה למצוא אפיקים אחרים כל עוד הם לטובתו הישירה של האזרח: אפשר למשל לתמוך בתוכניות של גופים וארגונים ירוקים שפועלים בקרב האוכלוסיה לקידום נושא המיחזור וההפחתה במקור של פסולת. נכון, בלי שותפות של הרשות המקומית זה לא יזוז, אבל כשהארגונים יבואו עם הכסף ותוכנית פעולה, הם יוכלו לגרום לכל ראש עיר לרכוב על הגל. 

הדיונים בנושא מגיעים בימים אלה לישורת האחרונה, לקראת החתימה על חוק ההסדרים. הרשויות המקומיות זועקות שכספן נגזל; המדינה רואה כסף שלא נוצל - וחבל. נותר רק לקוות ששוב, בירוקרטיות שלטוניות לא ימשיכו לעצור את הקרן מלהרוויח, ושכספי היטל ההטמנה לא ינותבו בסופו של דבר לצרכים לאומיים אחרים - חשובים ככל שיהיו. הכסף הזה נועד לזבל ולא לשום דבר אחר.