הבעל לא כל כך רוצה סקס? יש "ריקודי עם"
לבשתי את בגדי הלילה הנועזים ביותר, צפינו בסרטי סקס וקנינו כל מיני מכשירי עזר, ואוננתי לפניו, ושתינו בקבוקי יין, והלכנו ליועצים מיניים למינם, ותרגלנו, ואכלנו ויטמינים, ובסופם של כל התהליכים עדיין שכבנו פעם בחודש, בקושי. אז נרשמתי לחוג
אני בת 36, נשואה, אם לשלושה בנים מתוקים ולבת זקונים מדהימה. יש לי בעל מצליח, קריירה משגשגת, בית יפה, חברים וחברות. לכאורה לא חסר דבר. חברותיי מקנאות בי שיש לי הכל ושאני שמחה, מאושרת, עם בעל מקסים ומבין שגם נראה טוב. אבל לא תמיד זה היה כך.
*השם בדוי, הסיפור - אמיתיבעלי הוא איש נהדר, חכם, שקול, אוהב, מסור, אבא נפלא לילדינו, אפילו עם חוש הומור ורגישות. אבל מה? אנחנו שוכבים בקושי פעם בחודש. לא שהוא לא יכול, פשוט לא בא לו. לא שהוא סולד ממין, וגם אין לו אחרות, והוא לא הומו, ולא מאונן כפייתי, ולא מכור לפורנו, אלא שרמת התשוקה שלו נמוכה.
לקח לי שנים להבין שזה המצב. בהתחלה הייתי פגועה, חיפשתי מה דפוק בי, האם אינני מושכת מספיק? האם אני פתוחה מדי או סגורה מדי במיטה? אחר כך האשמתי אותו, שיש לו מישהי, שהוא מבלה עם המזכירה שלו, שהוא חובב גברים. אחר כך דיברנו והוא אמר שזה פשוט הוא, תמיד הוא היה כזה, ושאני אשה מאוד סקסית ומושכת ושלא אאשים את עצמי.
לבשתי את בגדי הלילה הנועזים ביותר, והלכתי למכון כושר כל יום, צפינו בסרטי סקס וקנינו כל מיני מכשירי עזר, ואוננתי לפניו, ושתינו בקבוקי יין, והלכנו ליועצים מיניים למינם, ותרגלנו, ואכלנו ויטמינים, ובסופם של כל התהליכים עדיין שכבנו פעם בחודש, בקושי, לאחר שהייתי מתחננת, ובוכה, ואפילו מאיימת.
הסברתי לו שבלי זה אני משתגעת
מבט פסיכולוגי:
פער התשוקה: איך להגיע לעמק השונה
עירית קליינר-פז
עבור גבר, הפחתת תדירות הסקס זה מתסכל. אבל אי אפשר להשוות זאת לסבל של אשה שצריכה לקיים יחסי מין בניגוד לרצונה. להלן כמה דרכי התמודדות עם שוני בצרכים מיניים, שיכולים למנוע מריבות או נתק. ואולי גם לכם יש רעיונות?
חשוב להבין שאני אוהבת אותו והוא אותי. דיברנו על הבעיה בחופשיות ופתיחות, הסברתי לו שלא רק שזה חשוב לי אלא שבלי זה אני משתגעת, ושאוננות זה לא תחליף, ושאני לא רוצה לבגוד כי הוא טוב לי ואני אוהבת אותו. ולא היו לו תשובות.
ואז התחלתי ללכת לריקודי עם. רציתי שיבוא איתי, אבל הוא חשב שזה יהיה יותר טוב בשבילי ללכת לבד. וממש נהניתי, אני אוהבת מוזיקה, וריקודים, והשילוב היה ממכר. אהבתי גם את המחמאות שקיבלתי שאני רוקדת יפה, ושיש לי גוף מדליק, ושהחיוך שלי כל כך מלא אושר. ובאמת הרגשתי מאושרת, ובעלי פירגן ושמח שמצאתי לי עיסוק מהנה.
וערב אחד פגשתי אותו בריקודים. הוא בדיוק השתחרר מהצבא, יפה כמו מלאך, צעיר, שרירי, עם תנועות אתלטיות וגוף הורס. והוא הזמין אותי לבירה אחרי הריקודים, ואיכשהו סיימתי את הערב במיטתו, והיה לי נהדר. התפרקתי בצעקות כמו שלא קרה לי שנים.
הוא אמר "אני יודע, אני מרגיש, אני מריח"
כשחזרתי הביתה והשתחלתי למיטתי הרגשתי אשמה וחיבקתי אותו. הוא חיבק אותי בחזרה ושאל איך היה. אמרתי שהיה נהדר, והוא אמר "אני יודע, אני מרגיש, אני מריח" ונרדם כשהוא מחבק אותי.
למחרת לא דיברנו על זה. ידעתי שהוא יודע, היה טוב לי שהוא יודע, וגם היה טוב לי שהוא לא רוצה לדבר על זה.
שוב רקדתי ושוב התענגתי על גופו של אדוניס האלוהי ופרקתי את מתחי המיניים, ובלילה נשקתי את בעלי אהובי ונרדמנו כשהוא מחבק את גופי הרגוע.
חלפו הימים, אדוניס התחלף באדוניס אחר ובאדוניס שלישי ורביעי ועשירי. הסברתי להם שאני אוהבת את בעלי ושיחסיי איתם הם מין טהור, מין גופני, תענוג פיזי ולא יותר. וכשהרגשתי את צל צילו של הרגש אצלי או אצלו זה היה הסימן שאדוניס צריך ללכת ואדוניס חדש יתפוס את מקומו. אהבתי אותם צעירים וחזקים, קשים ורכים, שחורים ולבנים, חלקים ושעירים, טעמתי את כולם והם טעמו אותי.
מידי פעם שכבתי עם בעלי. זה היה חשוב לנו, כאילו לומר לעצמנו שאהבתנו מושלמת, אפילו שאנחנו לא מתואמים לגמרי בתשוקותינו המיניות.
בעלי מעולם לא שאל על שותפיי למיטה, ואני לא חלקתי איתו את הפרטים, ממש כמו שאני לא מציגה בפניו את הוויברטורים שלי. זה היה חלק מחיינו שבחרנו לא לחפור בו.
התברר לי יום אחד שאני בהריון
על אף שהקפדתי שאדוניס התורן יחבוש קונדום באדיקות ושאבלע את הגלולה, התברר לי יום אחד שאני בהריון. חיבקתי את בעלי בלילה, לחשתי לו שאני בהריון ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאפיל. הוא אמר לא. ואמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
תקופת ההריון הזו, הרביעית שלי, היתה היפה שבחיי. הרגשתי כמו פרח, אהובה על כולם, הרגשתי שפרי אהבה אמיתית צומח בקירבי, אהבתו של בעלי לזרעו של אדוניס. הרגשתי יפה ומושכת והאשה הכי מאושרת בעולם. אהבתי אותם מלטפים את בטני הקטנה, והבינונית, והגדולה. אהבתי את בעלי שר שירים לבתי שבבטן. אהבתי את העולם ולא רציתי שההריון הזה ייגמר לעולם. ובסוף תשעת חודשי האושר נולדה בתי האהובה, אחות לשלושת אחיה.
וזהו בעצם כל הסיפור, סיפור של אהבה, סיפור של קבלה והבנה, סיפור של נצחון האומץ והפתיחות על החשכה והאמונות הטפלות.
לא כל אחת יכולה, ולא כל אחד פתוח מספיק. אהבה היא לא כלא עם חוקים ארכאיים, אהבה היא גם לתת חופש לצד השני ולהבין את צרכיו.
אהבה היא מה שאנחנו מרגישות ומרגישים כאהבה.
פורסם לראשונה 21/06/2009 09:42
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
