שורדות בבית: מי רוצה להיות בלבוסטע?
ישראל 2009. בפורום אתר לאשה מופיעה השאלה: "איך לומדים להיות בלבוסטית?". כן, מסתבר שנשים צעירות עדיין מבקשות (אמנם בהיחבא, תחת כינוי בפורום) לדעת איך "להעמיד סירים לשבת". קרן אוחיון מבררת כיצד זה קרה אחרי עשרות שנים של אג'נדה פמיניסטית מובילה?
לפני כמה שבועות משך את תשומת לבנו דיון ער בפורום לאשה אודות הביטוי/מושג בלבוסטע. תהינו האם היום עדיין פוליטקלי קורקט להתהדר בתואר הזה? מה זה אומר על נשים שאוהבות או לא אוהבות שקוראים להן כך? ובכלל, האם הבלבוסטע יכולה להיות פמיניסטית?
הגולשות שלנו שיתפו פעולה וענו בהרחבה, אם כי חלקן סירבו להיחשף כאן בשמותיהן או בתמונתן, וסיבותיהן עמן. אחת מהן מסבירה ש"מקור המילה בלבוסטע בשפת היידיש, והיא מהווה שיבוש של המילים 'בעלת בית'. המילה בלבוסטע מופיעה תמיד בגרסת הנקבה. אין גרסה מקבילה ל'בעל בית. כלומר יש, אבל המשמעות שונה לחלוטין. בעל הבית הוא כינוי למי ששולט על הבית במובן הכוחני, כלומר מקבל את ההחלטות המשמעותיות ואומר את המילה האחרונה. לעומת זאת, 'בלבוסטע' מסמל אישה, שכל ייעודה הוא עבודות עקרת הבית, כולל מטלות הבית וגידול הילדים. היא רואה בעבודות הבית את האפיונים שלה עצמה כאישה. זאת אומרת, אם הבישול שלה מקבל מחמאות, סימן שהיא מוצלחת, אם הילד לא יצא עורך דין או רופא היא כישלון".
הגולשת פינצלה לא בדיוק מסכימה: "השימוש במילה בלבוסטע עושה עוול למהות העניין. הכינוי מתקשר בתודעה הכללית לאיזו ינטע, שכל מה שמעניין אותה הוא הבית: גידול ילדים, בישול, ניקיון. אני עדיין רואה בכינוי הזה מחמאה. איך חמותי הייתה אומרת על חלק מהכלות שלה: 'היא לא יודעת להחזיק בית'. מטלות הבית הן חלק אינטגרלי מהיותי אשת איש, אם ואישה עובדת גם יחד. אני לא רואה בכך סתירה. הפמיניזם הזיק לנו, הנשים, במובן הזה שמצפים מאיתנו ל'גם וגם וגם'. אך אני מאמינה שיהיה איזון בין הדברים, אם כי זה ייקח קצת זמן".
החיים זה לא מרתה סטיוארט
גולשת נוספת, שוש חזן-גרינברג, 40, נשואה ואם לבן מפתח תקווה, הסכימה להתראיין בשמה ובזהותה וגם אמרה לנו דברים של טעם.
למה מרגיזה אותך ההגדרה בלבוסטע לאישה?
"בתוכניות של מרתה סטיוארט ודומותיה זה נראה נפלא - שולחן ערוך בכלים מבריקים, מפה מגוהצת, מיני מאכלים מהבילים, ילדים נקיים, רצפה שאפשר לאכול ממנה וריח בושם באוויר. אידיליה. אבל מה עם מה שקורה מאחורי הקלעים? מי הרסה את אצבעות ידיה בשפשוף הכלים כדי שיבהיקו, עמדה שעות עם מגהץ לוהט בידיה כדי שהמפות יהיו מדויקות לפי הקו, מי מריחה מבצל ושום ומזיעה משהות ארוכה מעל סירים מבעבעים, לעיתים עם כוויות של תנור חם או שמן רותח, כדי שיהיו כל המאכלים המופלאים האלה? מי שברה את גבה בקרצוף הרצפות המבהיקות, מי תחבה את ידיה לאסלות שהילדים לפעמים 'מפספסים' בהם, כדי שיבריקו ויפיצו ריח סחלבים? מי רצה עם הילדים לקופת חולים ולטיפת חלב, לאספות הורים ולקנות חומרים ל'עבודת היצירה' שהילדים צריכים להגיש מחר? מי קמה מיליון פעם בלילה? ובעיקר מי נאלצת לעבוד במשרה קטנה יותר, בשכרה נמוך יותר, כדי להספיק להביא את הילדים מהגן ולעשות את כל מטלות הבלבוסטע?
"עדיין נשמע כזה גן עדן? הרי אם את לא מיליונרית או מפורסמת כמו מרתה סטיוארט, רוב הסיכויים שאת היום שלך לא תבלי בקיפול מפיות דקורטיבי והתאמת הפרח לעציץ, אלא תרוצי עם הילדים, תזיעי מעל הסירים, ושוב תאכלי 'ארוחת חבלים', כי אין לך זמן או אנרגיה להשקיע בעצמך".
אז למה נשים בכל זאת מעוניינות, כמו השואלת מהפורום, להיות "בלבוסטע" טובה?
"זה כמו לשאול איך זה שאם חבורה של גברים ונשים ייכנסו למסעדה טובה, הגברים יזמינו סטייק וצ'יפס, והנשים יזמינו חסה ודיאט קולה. האם הן באמת משתוקקות כל כך לחסה ושבעות מערימה של עלים (עם הרוטב בצד)? להגיד שזו בחירה חופשית, זו תהיה התעלמות מרושעת מאוסף של לחצים, שגורם להן לבחור בחסה ולא בסטייק, אותם לחצים שגורמים לנשים ללבוש דברים לא נוחים כמו נעלי עקב דקיקות, מחוכים, חצאיות מיני בקור כלבים, אותם לחצים שגורמים לנשים לעשות דיאטות מטורפות עד כדי מוות כדי להיראות כמו הדוגמנית, אותם לחצים שגורמים לנשים להוציא אלפי שקלים על קרמים, על הסרות שיער בדרכים חצי סדיסטיות, ועל ניתוחי הגדלת חזה מסוכנים.
"והלחץ הזה קיים גם לכיוון ה'בלבוסטע'. בישראל של 2009, אישה יכולה להיות מדענית אטום, שמגלה את התרופות לאיידס ולסרטן ביחד, אבל אם היא לא התחתנה והביאה שלושה ילדים היא כישלון ובושה לקיומה. בישראל של 2009, כשאישה כמו נעמה מ'הישרדות העונה הראשונה' מנסה להגשים חלום חד-פעמי, ומשאירה את בנה בזרועותיו האוהבות והאחראיות של אביו, שלקח חופש לשם כך, סוקלים אותה באבנים על זה שהיא 'נוטשת ומפקירה' את התינוק שלה. אשר מ'האח הגדול' שנטש אישה בהריון, זנח אותה בזמן הלידה והתכוון לא לראות את הילדה שלו עד סוף התוכנית (בגיל שלושה חודשים!) קיבל רק סימפטיה על ה'הקרבה הגדולה שלו'. למה? כי הוא גבר. גבר לא נדרש להיות בלבוסטע. אין אפילו מושג כזה".
"את יכולה להיות חובבת ניקיון-בישול-כביסה ולא להיות 'בלבוסטע'" (צילום: index open)
את רואה סיבה לאופטימיות? יש בכלל סיכוי לשינוי?
"כדי שנשים יוכלו להשתחרר מתפיסת ה'אני נולדתי עם איברי מין נשיים ולכן ייעודי הוא להיות אחראית ברמה זו או אחרת על מטלות הבית והמשפחה, למרות שאני לא מבשלת עם הציצים ולא מנקה עם הרחם שלי', הן צריכות להיות קודם כל מודעות ללחצים האדירים שמופעלים עליהן, להכיר בהם, לאמץ כלים שיאפשרו להן לשפוט את הלחצים הללו, את מקורם ואת הדרך להתמודד איתם, לדעת שזכותן לבחור מרצונן החופשי מכל האפשרויות הקיימות ובלי שום איום בסנקציות אלה או אחרות.
"אישה יכולה להיות חובבת ניקיון-בישול-כביסה ועדיין לא להיות 'בלבוסטע' אם היא הגיעה לכך מבחירה חופשית אמיתית, ויכולה לבחור אחרת בכל רגע נתון, בדיוק כמו שגבר חובב בישול (ויש כאלה רבים) לא יכונה לעולם 'בלבוסטע'. ההבדל הוא מילולי ופשוט - בין 'אני אישה שחובבת בישול' לבין 'אני חובבת בישול כי אני אישה'".
הפועלות חזרו הביתה עם ציפיות
לסיום, אני מביאה כאן (באדיבות הגולשת פינצלה) את דבריו של פרופ' אפי עוז שהיה מרצה בכיר באוניברסיטת פנסילבניה וכתב ספרים שנלמדים גם היום באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, ובצד זה היה שותף מלא בגידול ארבעת ילדיו ותחזוקת הבית. פרופ' עוז שנפטר במפתיע לפני כשנה כתב בעבר כך: "בשביל מי שהסיפור הזה מפתיע אותו: נשים, בכל חברה, עובדות יותר. כאשר שיוויון הזכויות כאידיאולוגיה שלט ברוסיה הקומוניסטית, תקוות הנשים הייתה שעתה יוכלו לעבוד בכל משרה שבה עובדים גברים, ושגברים יתרמו לעבודות הבית וגידול הילדים. התקווה הראשונה התגשמה חלקית, אבל השנייה לגמרי לא. פועלות חזרו הביתה ובעליהן ציפו שיעשו גם את עבודות הבית ויטפלו בילדים. אצל נשים חרדיות העניין אינו שונה. גם כאשר יהיה להן 'שיוויון זכויות' מלא מבחינת הקריירה שהן יכולות לפתח, רוב הבעלים עדיין יצפו מהן להכין להם את הארוחות ולטפל בהם".
להמשך הדיון, בקרו בפורום לאשה ברשת
