להשיב לירושלים את קדושתה
האם עבור 450 כלי רכב של באי השפלה שהגיעו לבילוי במזרח העיר ונחו השבת בקרתא, כדאי לסכסך עיר על יושביה?
שני מצגי מחאה מן הצד החרדי ידעה ירושלים בשבת האחרונה. האחד מפגן אחדות ענק של מזרח ומערב, שלל גווניה של היהדות החרדית בירושלים לתפילת קבלת שבת על פני רחוב בר אילן המיתולוגי. אומדנים מדברים על ארבע רבבות שהתפללו את תפילת לכה דודי פני שבת נקבלה בשלל נוסחאות התפילה. "הקול קול יעקב" – במיטבו. ההמונים התפזרו בשקט מופתי, להוציא אי אילו תקריות מילוליות עם עיתונאים הארוע עבר בשקט.
במצג השני נטלו חלק פורעים חרדים, מיעוט משולי המחנה, שביחס למשתתפי מחאת ליל שבת, הוא בטל בששים. האספסוף שנענה להכרזת המשטרה על מדיניות "היד הקשה", בשיתוף פעולה מלא, בין שומרי החוק, פורעי חוק וכלב השמירה של הדמוקרטיה. אידיליה מופלאה, תוך הפריה הדדית התקיימה בין משליכי הבקבוקים למתיזי הזרנוקים והתקשורת שרצתה דם וקבלה אותו במנות גדולות.
התקשורת הישראלית כולה בחרה בצדק את תמונות הפורעים משתפי הפעולה ולא את תמונות המתפללים בעצרת התפילה.
התסכול השוטף את הרחוב החרדי לא נובע מהמסע התקשורתי האנטי חרדי, המסית ומדיח ללא רחם. תחושת ההחמצה החרדית נובעת משני טעמים: רוב מניינו ובניינו של העולם החרדי הפנים זה מכבר כי בכל מאבק חרדי למיצוי זכויות, ההישגים לא מבוטלים. אך כל מערכה שנועדה לערוך חינוך מחדש לאחינו החילונים שואפת לאפס.
היהדות החרדית שהבליגה בכאב בכעס עצור נוכח מצעד הגאווה שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים, זוכרת היטב את ההצלחה הכבירה של מחאת חצי מיליון חרדים בתפילה ובשתיקה מול בית המשפט העליון. היא חוללה דבר מה, בזכות היותה תואמת לחלוטין את רוח היהדות תפילה, שתיקה, תקיעה בשופרות, אף מילה פוליטית, מתלהמת או לוחמנית. "הקול קול יעקב". בהשראת אותה עצרת שקטה, הולידה ירושלים בעשור וחצי האחרון דו קיום של הבנות והסכמות בדרכים של דיאלוג אזרחי.
ירושלים זקוקה נואשות לשקט הזה, בגלל חייה הפנימיים, בגלל תייריה, בגלל דמותה הבינלאומית, נוכח מעמדה כבירת ישראל ובעיקר בגלל האחדות בין כל אוהביה.
ירושלים החרדית, גם אם תסכים בשתיקה, היא תסכים רק בשתיקה. לעולם לא תצא הצהרה על הבנה כזו או הבנה אחרת שיש בה נדנוד של פגיעה במסורתנו העתיקה. בולעים את הגלולה ושותקים. מה שמקומם את רוב המרחב החרדי השקט בסיפור החניונים הוא לא פתיחתם, כמו מסיבות העיתונאים והקולות הצורמים שעלו מלשכת ראש העיר.
הרוב החרדי השפוי מצפה מאחיו החילוני יתר הבנה למצוקתו הרעיונית, ומבקש לשמר לפחות את הסמלים אם לא את הקדירה כולה. הוא מייחל שוויתור ייתפס בעיני אחיו כוויתור, גם אם אין לו היכולת להצהיר על כך, כי הוא משווע לשקט של הדו קיום. הוא לא מייחל לנגב חומוס עם אחיו החילונים באבו גוש. הוא כן מייחל לדו קיום בשלום שינציח את השקט ששרר בעיר בשנים האחרונות.
גם אם לא חשתם בכך, רבות הבלגנו. רבות ויתרנו למען חיי השקט בעיר. וגם אתם. באף בית לא שוררת אידיליה אם אין ויתור, אם אין הבלגה, אם אין רצון עז לחיות יחדיו בשלום ובשלווה.
על אבות העיר הזו ובראשם ניר ברקת חובה קדושה להשיב את המצב לקדמותו, לערוך חשבון נפש: האם עבור 450 כלי רכב של באי השפלה שהגיעו לבילוי במזרח העיר ונחו השבת בקרתא, כדאי לסכסך עיר על יושביה?
